ביקורת ספרותית על ערק לארוחת בוקר מאת עמיה ליבליך

---

ערק לארוחת בוקר הוא מפגש אישי עם אוכלוסייה מזדקנת, מן קהילה לא לגמרי רשמית של פנסיונרים (ברובם) המגיעים לבית קפה בסגנון טברנה, אי שם בחוף הסלע בבת ים.
ליבליך, כדרכה, עורכת מחקר שדה איכותני, שיש בו הזדמנות עבורה למדוד איזו שמלה מן המרחק הבטוח של המחקר. מחקר שמאפשר גם שיח אינטימי וחי, גם צפייה ומפגש רצוף ויומיומי עם המקום ואנשיו, שיח פנימי עם התימות האישיות של הכותבת, וכמובן ניתוח הממצאים והכלתם באופן שיוכל להיות רלוונטי לקהל רחב יותר.
כקוראת, מסתבר מציצנית משהו, אני נעצרת במיוחד במקומות הכנים של ליבליך, כשהיא מעזה לפתוח לי את הדלת לעולמה כפנסיונרית, כמי שמהרהרת בזיקנתה, בשאלות ההורות בגיל זה, בשאלות הזוגיות, העתיד והעבר וכל מה שנודף ממנו ריח אישי.
כך גם השיחות עם אנשי בית הקפה מושכות אותי. אני נהנית לפלוש בחינניות לקבוצת הבולגרים הצוהלת שעסוקה בלקרדה השמנונית, לעבור לקבוצת הקבלנים הרצינית משהו - אך בהחלט החיה באזור החיים הטובים, להתלבט בין האינדיווידואליסטים בבית הקפה לבין אלו המקובצים יחד, ולהרהר ולמתוח חוטים אישיים בין אלו ואלו ובין חיי בהווה, בשגרה ובלחץ.

קשה לי לעיתים עם מה שאני חשה כיחס מתנשא של עורכת המחקר . כנראה שאין ברירה ולעיתים עצם הצורך לשמור על מרחק וריחוק, הם שיוצרים בי תחושה של ניכור וזרות. עם זאת, יש לי תחושה שכשליבליך בוחרת לסגת אחורה או להציב איזה גבול לא נראה - זה בעיקר בגלל איזו נקודה שהדברים פוגשים אותה בה, ולאו דווקא בשל צורך אקדמי. אלו הנקודות שהכותבת מאבדת אותי, גורמת לי אפילו התמרמרות וכעס על מעין תחושה של ניצול ופטרונות, השנואות עליי.

בסך הכל ספר חיובי ומומלץ לחובבי הז'אנר, או סתם למציצנים (כמוני)

זרש

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על ערק לארוחת בוקר