מעשה בעכבר שלא רצה להיות עכבראהוד מנור6כתיבה מדהימה ביופיה, מדוייקת ורגישה המקרינה את אהוד מנור ז"ל במדוייק לקוראיו. הרכות שבקול של אהוד כמעט שמורגשת והכישרון כמובן שמתפרץ בין השורות. האיורים ברמה גבוה ביותר כיאה לספר מבית מדרשו של אחד מגדולי המלחינים. החריזה יפה והתוכן לא נפגם מתוך אילוץ של חרוז לא במקום. השילוב בין בעה"ח השונים והמסרים החינוכיים מועברים בקלילות והילדים זוכרים את תיאורי בעה"ח. מומלץ בכל פה, הספר עומד בשורה אחת יחד עם קלאסיקות מוכרות אחרות. מקריא אותו בכל הזדמנות לאחיינים, יחד עם מיץ פטל, האריה שאהב תות, דר' סוס, מעשה בחמישה בלונים ועוד
המדריך למתחילים בשוק ההון הישראליחזי שטרנליכט4היחיד מסוגו בארץ, פשוט. כל מי שאחז בימי חייו עיתון כלכלי או שמע מהי ריבית יעריך את הספר. הכשרתי את עצמי להשיג כסף אך לא להחזיק כסף, כעת מבין זאת. כיום בשפת הקודש לא ניתן למצוא ספר יחיד שיסקור בשיא הפשטות והעממיות את רובו ככולו של שוק ההון, החל מחישוב מדד כולל מתן דוגמאות, סקירת סוגי המדדים הקיימים, מבנה הבורסה הישראלית, הבנקים החברים בה. ההבדל בין מק"מ לפק"מ - כל כך פשוט להבנה והמידע כל כך נגיש, עלול לחסוך לנו מאות שקלים ומעלה בשנה, אך יחד עם זאת לא נכלל בתכנית הלימודים של אף תיכון... פרק המכאניקה של עולם ההשקעות מוסיף המון לתמונה הכוללת של שוק ההון הישראלי, הפרק מסייע להבין מהי חשיבות השפעת הגורמים הזרים על מצב הבורסה בארצנו הקטנטונת. בפרק ג קצת מתמקצעים, אז רוכשים בשפה פשוטה את כללי האופציות, אג"ח, מק"מ ועוד. והכל כל כך הכרחי. כך גם לגבי המבוא הפשוט לחשבונאות. כאמור ייחודיות הספר היא שאין עוד אף ספר דומה בישראל של היום. מעבר לכך הסופר ביקש לפשט את השפה והוסיף דוגמאות. יחד עם זאת אציין שהכתיבה לעתים דחוסה וצפופה בנתונים, ויש להתרכז ולקרוא היטב משפטים מסויימים, לפעמים אף לחזור עליהם כדי להבין את מלוא המשמעות. משפטים אחרים נותרים סתומים גם לאחר קריאה חוזרת. בנוסף הייתי שמח אם הכותב היה מוסיף עוד דוגמאות, תרגילים לפיתרון עצמאי של חישובים פשוטים אך הכרחיים, טבלאות ותרשימי זרימה במקום טקסטים שוטפים, מעבר לתשימים הנהדרים ולדוגמאות ההכרחיות שנמצאות. זהו ספר חובה, כמבוא כולל לשוק ההון. הספר חיוני עבור כל מי שהשיג והחזיק שקל בחייו. כעת לא ניתן להשיג את הספר מלבד בכמה ספריות ציבוריות, הוצאת מודן הפסיקה להדפיס. אני מאמין שהסופר קיבל כל כך הרבה פידבקים מעודדים ברובם המכריע על המהדורה הראשונה כך שמעוניין לשפר את כתיבתו לקראת הוצאה מחודשת, מורחבת ומשופרת. כעת מתחיל קריאה שנייה.
אבא עשיר, אבא ענירוברט ט. קיוסאקי11למה מעולה? הצגת המציאות האחרת באופן כל כך פשוט ישיר ונגיש. המציאות האחרת עבור שכיר שכמותי היא מציאות של השקעה, או לפחות חשיבה בכיוון של יצירת מצב המניב רווח. והכל כל כך חדש עבורי שזה פשוט מכעיס. מאז שאני זוכר את עצמי דחפתי למציאת מקצוע בטוח, שיכלכל אותי כמה שיותר שנים, בנוחות מירבית, תוך סיפוק היצר האינטלקטואלי וכמובן שיאפשר רמת מחייה מסויימת. כעת לאחר שרכשתי מקצוע יציב ומכובד אני שם לב לכך שבעצם תמיד אאלץ לעבוד למען הכסף, אני מניע את כח הקנייה שלי, רק אני. במילים פשוטות אני מדמה את עצמי לשתיל קטן וירוק, שתלתי את עצמי, השקעתי בעצמי שנים של למידה אינטנסיבית וסכומי כסף לא מבוטלים גם מבחינת הכסף הפוטנציאלי שיכלתי להרוויח אם הייתי עובד במקום ללמוד. כיום כבר עץ יציב שעדיין ממשיך להתפתח מקצועית ושואף לגדול. מתחיל להניב פירות, לקראת התמחות רפואית. אבל מדוע לעזאזל לא חשבתי לשתול עוד עצים במקביל? כל פרנסתי היום תלויה בפירות שרק אני עצמי מניב. שום דבר מעבר לכך. אז נכון, לפעמים אני חוסך ומקבל ריבית מסויימת אך היא בטלה בשישים יחסית לעלויות המחייה, ושוב הכל תלוי אך ורק בי. ומה אם ארצה לנוח לרגע? לצאת לשנת שמיטה?. כעת אני מבין היטב שקיימת מציאות אחרת, קשה מאוד אך אפשרית, של יצירת משאבים רבים במקביל שינבטו ויצליחו אף להניב פירות יום אחד. אני אהיה הגנן, לא עץ בגן. אני אדאג ואטפח את הנכסים שלי (נכס מלשון מכניס - לכיס). תמיד ידעתי על קיומה של אפשרות זו אך לא היתה לי המוטיבציה, בגרות, או אפשרות להביט לתוכה. הספר מאפשר את ההסתכלות הזו לאופן ההתנהלות של המציאות האחרת. נכון ט. קיוסאקי מציע הרבה טקסט שלעיתים אף מכעיס, לעתים נדמה כ far fetch. ייתכן שאני סתם עוד לקוח שרכש את סיפרו בדומה למיליונים אחרים? אולי זו סתם כתיבה חסרת תוכן שנועדה רק להעשיר את הסופר? אולי לא היו לו הורים אלה עשירים ועניים. אבל לא כך, ברובו הספר מעודד חשיבה יצירתית מאוד, מעודד פריחה אישית ומיקסום פוטנציאל שכלי. עבורי הכתיבה נשמעה מאוד כנה. אמירות בסגנון רכוש חברים עשירים כי הם יוכלו לייעץ לך באופן הנכון ביותר נשמע כמובן מאליו, אני זוכר שאת מרבית הלימודים העברתי כשאני מתייעץ תמידית עם בוגרי השנה מעלי. תרום כדי לקבל חזרה. עניים רוכשים מוצרים על חשבון המשכורת במקום לרכוש בעזרתה נכסים. כולם אומרים שלא תוכל לעשות זאת אך מישהו תמיד עושה זאת בכל מקום ובכל זמן. את המותרות רוכשים בסוף ולא בהתחלה. שלם קודם לעצמך. נצל ושוב נצל את מקסימום היכולת השכלית שלך, קרא ספרים רלוונטיים, צפה בראיונות, קבל השראה מהאנשים הנכונים... הספר נשמע כנה, ניתן לביצוע - כלומר אם לא אתעשר לפחות אדע שקיים מסלול אחר לחיים הנורמטיבים הממוצעים אותם אני חי. ממשיך לספרים הבאים: איי קיו פיננסי וגם סוגי הרביעים בקש פלואו. נדמה שקיוסאקי יכל לכתוב באופן יותר מסודר. הטיפים והלקחים מפוזרים לחלוטין לאורך הספר, יש לשלות אותם מהפיסקאות. מה שמקשה על הסקת המסקנות הפרקטיות אפילו עוד יותר. יש מי שיאמר שאינו מכווין פרקטית. מצד שני כך הכתיבה יותר אמינה ושוטפת וממילא עוצמתו של הספר לא בהוראות הפעלה של 1...2....3.....אתה עשיר, אלא בקריאת תיגר על חיי הקורא תוך כדי מתן דוגמא. ניסיתי לקרוא את הספר לפני כעשור אך הפסקתי באמצע ולא הפנמתי את מסריו. את הספר ינצל היטב מי שיתעקשו איתו על קריאת הספר בגיל צעיר וגם מי שהגיע לשנות השלושים שלו. לא אכעס אם לא אתעשר כמתואר בספר, אך אכעס אם לא ארתום את יכולת הקריאה שלי לספרות הנכונה בזמני הפנוי ואם לא אפתח את מחשבתי לכיוונים חדשים
עולם הסוףאופיר טושה גפלה5מיוחד בסגנון של אתגר קרת אך בוסר בהשוואה אליו. פנטזיה על גבול המשאלה. דימיון עשיר מתפרץ בספרו הראשון של אופיר טושה גפלה - הסופר בעל השם המאוד מוזר שחיבר ספר מוזר אף יותר. הקירבה לספר תודגש כלפי מי שאיבד קרוב או אדם חשוב אחר. אופיר פותח את הספר בתיאורים שנדמה שנלקחו ממרכז תל אביב, תיאורים שכיחים של רחוב ואנשים אך שמות הגיבורים לא מזכיר את ישראל כל כך. העטיפה מרשימה ומאוד קשורה לספר ובכלל. עץ החיים - עץ גנאולוגי משפחתי, בעל ענפים שנושרים ואחרים צומחים, חלק אף ניתלשים בעודם צעירים או סתם טרם זמנם. העלילה עוסקת בסופר בשם בן, שאשתו ניפטרה כשנה טרם התאבדותו. שנה שלמה עבד על כושרו הפיזי כדי להכין את עצמו למפגש אם אשתו בעולם האחר, נשמע שידע לאיזה כיוון מסתובב הגלגל בעולם שכולו טוב. התאבד ביום הולדת, הגיע והתחיל לחפש. בדרך פגש את כל הענפים שקדמו לו, שניתלשו, שנשרו. אלה שניתלשו מוסיפים רובד מסקרן - מי תלש ולמה? מיוחד ומושך, מצית את הדימיון. מוצג באופן יפה ואמין, ללא שום אזכרת שם האל או מלאכים, ללא גיהנום או גן עדן, פשוט עולם אחר. אוטופיה. נהנתי מאמינות הכתיבה, הדימיון העשיר ואופן הצגת החיפוש של הגיבור, בעצם רומנטיקה שזורה במוות. אך לא בייסורים. מי לא יקנה? היופי והשמחה שזורים יחד עם זאת בכאב ועצבות האנשים שנפלו לתרדמה, צמחים בבתי חולים, אלו שתלויים בין כאן לשם. להם ייעד הסופר תפקיד מיוחד. כך גם לא חס על הצוות הרפואי שמוצג שם כמי שמעודד את ההליכה קדימה. דמויות הזויות מצטרפות, העלילה לא פשוטה ומשמימה, כל דמות מוסיפה לתבשיל. לא ניתן להתעלם משימחת המפגש המהול בעצבות איומה בין הענפים שהצטברו בעולם האחר, וישנם הרבה. נהניתי מהשונות, העושר ואמינות הכתיבה. הסופר הצליח להצית את דמיוני ולהציג אלטרנטיבה יפה לעולם הבא אם בכלל ממליץ.
מעבר לספק סבירסקוט טורו8כתיבה יפה ומדויקת, נראה שהסופר מבין היטב במשפט, בהתנהלות בתי משפט ובדקויות רלוונטיות. מבחינת מותחן לא הייתי ניסחף ומכתיר את סקוט טורו כמלך המותחנים המשפטיים אך כן כמו שאמרתי אני זוקף לזכותו כתיבה מדוייקת של מי שמבין בבתי משפט ובסובב אותם. הכל מתחיל בעצם בבגידה, מבוגר שבוגד באשתו עם מי שיכלה להיות הבת שלו. פשוט. תיאורים יפים, כתיבה עשירה ומכובדת, שפה גבוה שמתאימה לאווירת הספר. ואז מסתבר שאישתו איבדה את חייה לאחר נטילת גלולות כלשהן- רצח או התאבדות? הסיפור מושך, המניעים לרצח לא ממש ברורים כשהמניעים להתאבדות נראים בהירים יותר. הכל מסתבך כשהבחורה הצעירה מתאהבת בבנו של אותו אחד עימו בגדה. סרט. המבוגר הבוגד הוא בעצם שופט, כשהוא מזומן לבית משפט כחשוד הוא בהחלט יודע כיצד לענות ולהתנהל, מה שמעיד על מומחיות הסופר בתחום. הספר מושך בקריאה, מעורר חשק לקריאה איטית מאוד, אולי על כוס קוניאק, כשמסביב ריהוט עץ מהגוני כבד, אווירת בית משפט. הקריאה הייתה איטית ונמשכה על מספר חודשים. ממליץ למי שמעוניין בספר כבד אך מושך, רהוט וממש לא קופצני. תיאור חייו של התובע המחוזי רק הוסיף.
אבירי הדרךמייקל שייבון11אין משפטים פשוטים. כל משפט משמש לתיאור הדמות : הלבוש שלה, המבט שלה, הלך הרוח שלה, מחשבות, לאן עיניה מכוונות, מה היא רואה במודע ובתת מודע ומה היא מרגישה כלפי מה שרואה. מי הם האנשים המקיפים אותה. אף משפט לא כולל פחות מחמש או שש עובדות. אין משפטים פשוטים. שייבון מתקמצן בנקודות סוף משפט אך פזרן בפסיקים. בקריאה ראשונה חייב להודות שהלכתי כמעט לגמרי לאיבוד בממלכת הכוזרים, הביטויים והמשפטים החידתיים של הסופר. אני לא מוותר, חש שיש הרבה מעבר, שהסופר השקיע בעבודת מחקר חריפה ויוצאת דופן בכתיבתו. מצדיק קריאה שנייה. בעצם ספר שמחייב קריאה שנייה כדי לחוות ולהבין אותו כבר מסגיר את הביקורת כלפיו. סיימתי ומיד מתחיל קריאה נוספת. לאחר כעשרה עמודים שם לב ליופי שכתיבה. עוד תעודכן הביקורת אני מניח
על העיוורוןז'וזה סאראמאגו10אם היה הופך לסרט הייתה הגבלת צפייה לגיל 14 או 18. מחריד ומזעזע, ספציפית ההגבלה הייתה על רקע תיאור נרחב של אונס קבוצתי, ממש עד לרמת הפרטים המסוייטים הקטנים. בעצם סאראמאגו (האנטישמי סתם בלי קשר לביקורת) מציג את המבוא לקריאת הספר ״הדרך״. מתאר בלשון עשירה ובשפה ציורית מצויינת את התפשטות העיוורון הלבן בו אנשים מתעוורים ללא סיבה ברורה במהלך שמתאים למגיפה. עיוורון לבן כיוון שהמתעוורים רואים רק אור לבן ולא מחשיך עולמם, אפילו העדשה והקרנית הופכות לבנות. רק אישה אחת לא מתעוורת ומתארת את הזוועה לקורא. כולם מאבדים צלם אנוש, היצרים הבסיסיים של אכילה-שתייה-שינה משתלטים על כל חלקה טובה, וכמובן מתוארת בהרחבה הסוגיה של עשיית צרכים במקום סגור או פתוח בו כולם מפרישים את הצרכים בכל מקום בו הם רוצים, הרי לך תמצא שירותים ובכלל מי רואה אותך? וסאראמאגו אינו חוסך בתיאורים מדויקים. לעתים נידמה שעיוורון הולך יד ביד עם דלקות מעי, ואולי זה רמז לאופי המחלה?. הספר כתוב בשגיאות פיסוק גסות להחריד שכבר מזמן הפכו לסימן ההיכר של סאראמאגו. לעיתים מאלצות לחזור על שורות מסויימות כדי להבין מי אמר מה ולמי. אבל הפיסוק השגוי מוסיף לזרימת העלילה. חיסלתי את הספר ביומיים. מושך. למה? כיוון שהראייה היא חוש מרכזי וקריטי, ספר אחר שהיה יכול להיקרא ״על המישוש״/ריח/טעם... לא היה זוכה לאותה תשומת לב. באמצעות הראייה ניתן להרחיק לכוכבים. מעניין ומושך, מזעזע היזהרו. לא מאתגר כל כך פילוסופית את המחשבה אבל בהחלט גורם לתהות. דמיינו את עצמכם נמשכים וצופים בסרט איום, נפגעים אך ממשיכים לצפות. עד הסוף ממש שואלים את עצמכם "מה יוצא לי מזה?". בדומה לספרים רבים אחרים לא הייתי מפסיד אם לא הייתי קורא אותו ולא אגזים ואומר שייצאו מופסדים בעלי לב חלש ורגיש.
שושהיצחק בשביס-זינגר4חשבתי ש״שושה״ יזכיר ולו במעט את ״העבד״ לאחר כחמישים עמודים התבדתי. בשביס בכתיבתו כאילו בז לחלוטין ליהדות הישנה של החסידויות השונות, הדת הצרופה, חדרי הלימוד, אורחות החיים בכלל. אין אף מילה ברורה שפוגעת אך התיאורים לא מותירים ספק. צוציק שגדל בחדר בוארשה, בן לרב הרובע, הופך למתמרד ומבולבל. משהו בסגנון הדתלש״ים ואף הרבה מעבר. אין שום/כלום/אף תיאור שמזכיר את חמימות היהדות, נאדה. אפילו אימו ואחיו מתוארים כספר עתיק לא מעודכן, שנקרא ודופדף עד שהפך כל כך מרופט, כאילו מעולם לא איבקו אותו. סתם פג תוקף. היהודי המתפקר לעומתו מוצג בהרחבה אך גם הוא לוקה, כך למשל מתוארים מספר מצבים של שיחות פילוסופיות להחריד בין אותם חברים של הגיבור שממש אבל ממש לא מובילות לשום מקום מלבד מעט תיאורים על מין, אהבה לנשים נשואות ואף חלוקה של אותה נשואה למספר גברים, בשם הפתיחות והקדמה. הספר תופס צורה ברורה בעמוד מאה, שושה מוצגת כמפגרת בשכלה ולא מפותחת בגופה בדיוק כפי שמנסה בשביס להציג את היהדות הישנה ממנה שושה אינה מרפה במעשים ובדיבורים. נזכרת ומספרת ללא הרף את קורות המשפחה. התמונה של בשביס חבוש כובע לבן, לבוש חליפה אמריקאית אופנתית מזכירה היטב את גיבור הספר, או לפחות את הנקודה אליה בשביס שואף. האפילוג מסיים ועוטף את הספר היטב. לסיכום ספר נחמד ולא יותר, לא מרגש כלל מבחינתי, לא מרתק ולא מושך. שווה קריאה למי שמתעניין מתוך אינרציה בספריו של בשביס. כך אני בחרתי את שושה, מכח הדחף שהעניק ״העבד״
נמסיסיו נסבו8נחמד מאוד, בסגנון של נסבו, קריא וזורם למרות שעמוס בשמות נורווגים קשים לשינון וחלקם אף דומים. אני כתבתי כל שם, תפקיד בעלילה, מספר עמוד בו הופיע לראשונה על הצד הפנימי של הכריכה. מאוד הקל על הקריאה לאחר מכן. ממליץ על הספר למי שאהב את אדום החזה, הכתיבה מורכבת, מאתגרת שכלית כראוי לספר מתח בו הכוכב הוא שוטר-בלש שאינו מלוקק. העלילה מורכבת מאוד, מאתגרת כמו שציינתי. הניתוחים הפסיכולוגיים רק מוסיפים. ההתקדמות לא מסובכת מדי, הסופר לא ביקש להקנות לספר טוויסטים מיותרים או להאדיר את הספר באמצעות כתיבה מתוסבכת. העלילה עקבית. למי שקרא את אדום החזה לא יהיה קשה לחזות שגם הפעם נסבו פותר את העלילה במכה אחת, כך לפתע. מעמיס סימני שאלה לאורך כמאתיים עמודים ואז פשוט חותך. אך הפעם צפויה הפתעה נעימה, הפיתרון נדמה שהוצג במלה אחת. בחיתוך של עמוד או שניים, אך הוא מוצג שוב ואז שוב באור שונה בדיוק כפי שעולה בראשו של הארי הולה תוך כדי הבנת פרטים נוספים. נחמד מאוד ומקנה אמינות יתירה. אישית הפריעו לי מספר סצנות אלימות מדי אם מבחינת רצח בדם קר או אונס וכד, למרות שמדובר במשפטים בודדים בלבד. דרך אגב את עניין תום וולר שנמשך מאדום החזה כדאי לנסבו לפתור כיוון שכל עיכוב הופך את הארי, את ביאטה החמודה ואת נסבו בעיקר, לטיפשים מדי או סתם נאיבים וזה מזיק. לסיכום- ליצור מפתח שמות, לזרום עם העלילה, היא נפתרת באלגנטיות יחסית. ממליץ
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר36מתוך התקציר בגב הספר: "טפשי וחכם, מצחיק ועצוב, שנון ורדוד, ילדותי ובוגר". ומה אני חושב? טפשי וחוכמולוגי, מצחיק כמה שזה עצוב, רדוד כמו בצק שהעבירו עליו מערוך, ילדותי ואינפנטילי. וחוץ מהכל גם שוביניסטי בצורה מגעילה במיוחד. שלא תטעו, אין כאן שום חוכמה ושום פילוסופיית חיים ושום כלום. אפילו לא תובנות בעשר אגורות. גם סיפור אין כאן. אלא אם כן עלילה קלושה, שפה נמוכה, דמות ראשית מגעילה וריקנות אחת גדולה יכולים להיחשב ל"חוכמה" כלשהי. הרגיש לי כמו החלק הפנימי של בייגלה עגול - אוויר. ולא צח במיוחד. למען ההגינות אני חייב לציין שנטשתי אותו באמצע. ביי ביי בייגלה. ואני לא אשם. הכל בייגללו.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר2ספר חמוד, כתיבה קולחת, לא צריך לקרוא את אותה שורה עשר פעמים ומאד נהניתי לקרוא אותו. אמנם הגעתי רק עד עמוד 60, אבל זה בגלל שאני סובל מ-ADHD ואין לי סבלנות לקרוא ספרים עד הסוף. אהבתי את הנושא, גבר רווק שחי בתל אביב ומספר על חיי הדייטינג של העיר, וכמו שאמרתי, אהבתי גם את אופן הכתיבה שמאד זורם וקליל ולא מלאה.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר3קראתי את הספר לאחרונה, מתוך עניין בהפיכת ספרים לסרטים, ומאבקו של הייטנר להפחות את הספר הזה לסרט (באופן יזמי מאוד ומעורר הערכה). מדובר בכתיבה מלאת כישרון, במיוחד לספר ביכורים. אין ספק בכישרונו ומהר מאוד הקריאה מזמנת את המסקנה - שאין ספק שמדובר בספר ביכורים. נכתבו יומני רווקות רבים, והייטנר נכנס פה לקטגוריה באופן אלגנטי ומיוחד. הייתי מהמר שהוא לא קרא הרבה ספרים לפני שכתב את הספר הזה, כי הוא לא נכנס לשום תבנית. ספר קצבי ומעורר אמפתיה. ההומור שלו מחפה על הרבה מאוד בוסריות (שייתכן והתפוגגה בספרים הבאים) ובהחלט שגרם לי להזכר בשנות הרווקות לפני עידן הוואטסאפ והרשתות החברתיות. מעניין אותי לקרוא את אחד מספריו הבוגרים יותר.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר17"טוב זה באמת ספר קליל" אמרתי לעצמי בעודי שולפת אותו מהמדף. שמעתי כל כך הרבה על הספר הזה בכל מיני הזדמנויות כאלו ואחרות. ממדף הספרים שלי הוא נראה מרוט ועלוב כאילו עברה עליו טלטלת חיים. אני פותחת אותו והדף הראשון תלוש בצורה א-סימטרית ומכוערת. הספר לא שלי. הוא של בן הזוג. מיד גלגלי הקנאה מתחילים לעבוד. –בטח בת זוג אחרת נתנה לו עם הקדשה והוא תלש את זה כשנפרדו. –בטח הוא כתב לה שם משהו יפה עם שמות חיבה והיא שכחה את זה אצלו כשעזבה את הבית. –אולי רשמה לו עד כמה היא אוהבת וכשרבו התעצבן ותלש. "מה זה?", שאלתי. "למה העמוד הראשון נתלש?" והוא עצמו מרים את הראש מהמחשב, מסתכל עליי..."מה זה?, לא זוכר אין לי מושג. יש לי את הספר הזה שנים". נכנסתי לאינטרנט לבדוק את שנת ההוצאה. כי כאמור.. העמוד הראשון אינינו. 1998. שמעתי רבות על הספר בהקשרים כאלו ואחרים. הוא נחשב חלוצי בזמנו, גס וחסר מעצורים. האם "חכמת הבייגלה" יעבור את מבחן הזמן? האם גם היום הספר הזה הוא מה שנקרא: "אין, אחי.. חובה, חובה לקרוא!" אני מתלבטת ובכל זאת נותנת צ'אנס. העלילה עוקבת אחר חייו של סטודנט צעיר ותהפוכות הנפש שהוא עובר בעיר הגדולה. אחד מהדברים הבולטים ביותר בספר זו הכנות שלו. הוא כתוב בצורה פשוטה ויומיומית. אני קוראת והדברים נשמעים מוכרים. הוא עוסק בפרטים הקטנים של החיים: זוגיות, עבודה, חיפוש עצמי... בסיום אני יושבת וחושבת איך אני מגדירה בביקורת את מה שחשתי בעת הקריאה? מצד אחד התחברתי, מהצד השני גם לא. התרגשתי אבל לא מספיק. לא גיליתי את אמריקה אבל וואלה, גם לא תמיד צריך. החצי הראשון של הספר עבר עליי בעייפות בעוד החצי השני טס ואני בעקבותיו. אה- הא! לבסוף זה היכה בי: זהו ספר לאנשים שלא קוראים ספרים. אחד מאותם הספרים שמביאים כמתנת יום הולדת לבחור או בחורה צעירים. זהו ספר לבני נוער? הייתכן? פתאום מרגיש לי קצת שכן. זו הייתה הבעיה המרכזית שלי. הרגשתי שאני קוראת ספר נוער. מנסים להכניס אותי לעולם "המגניב" של המבוגרים אבל אני כבר שם. אני זה המבוגרים. השפה לא מרשימה אותי, ה"קוליות" לא קונה אותי. אני כבר אחרי זה. ובכל זאת.. המשכתי לקרוא. היה לי נחמד. לעיתים גם משעשע. לאחר הקריאה מאחורי הכריכה מופיע לו הציטוט המדויק: "טפשי וחכם, מצחיק ועצוב, שנון ורדוד, ילדותי ובוגר. זה הסופר, זה הספר, אלו החיים." אכן.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר8ספר תת רמה,פשוט דפוק! אני לא מבינה את הספרים האלה שכל שתי פיסקאות מדובר על סקס,זיונים,מציצות...(סליחה על המילים אבל זה המהות העיקרית של הספר האידיוטי הזה)...בהזדמנות הראשונה זרקתי אותו מהבית לידי חברה שלי ואמרתי לה :"תקראי את הספר כדי שתביני מזה ספרות גרועה". אולי הסופר חושב שזה ימשוך את הקורא הישראלי הממוצא לקרא אבל לדעתי זו טעות מרה. אנחנו קצת יותר אינטליגנטים מזה!
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר7היום בדרך הביתה,נזכרתי בספר 'חכמת הבייגלה',אחרי מספר חודשים שקראתי אותו. והחלטתי שזה פשוט פשע לא להקדיש עמוד בבלוג שלי לספר המדהים הזה. כמו לפני כל כתיבת ביקורת,נכנסתי לעמוד הביקורות בסימניה כדי לראות אם פספסתי משהו ויצאתי משם עם הרמת גבה קלה; "ספר רדוד.." "שפה נמוכה.." "חולני.." "בזבוז של זמן.." "מזעזע.." ועוד תגובות רבות בסגנון. כמובן שהיו שפע של תגובות מפרגנות,של אנשים שהצליחו להתחבר לספר כנראה במידה שאני התחברתי אליו,אבל התגובות הקיצוניות של אלה שלא התחברו הן אלה שיותר בלטו לי לעין. או שאולי החברה אשמה. לא יצא לי להתקל יותר מדי בספר שהוגדר כיצירת מופת,או סתם ספר טוב בלי שהוא יהיה כתוב בשפה שבספק אם המחבר עצמו מבין,ומלא מפה ועד להודעה חדשה במטאפורות ואנאלוגיות למיניהן. אף אחד לא העלה בדעתו שספר יכול להיות עמוק וענייני גם בלי לכלול את כל אלה? אני סבורה שחלק גדול מאלה שקראו את הספר ראו בחור,קצת ערס;חרמן ומתפלסף שמקלל יותר מדי ואולי אפילו קצת ילדותי. ואני? אני ראיתי בחור רגיש,אפילו קצת אינטליגנטי אם יורשה לי לציין שמדבר על הרגשות הכי עמוקים והכי חזקים של האדם בצורה הכי פשוטה והכי אמיתית שיש. הפלא והפלא,רוב הספר מדבר על אהבה. אבל הוא לא מספר על העיניים שלה,שהן כמו שתי בריכות קריסטל צלולות,שהוא לא יכול לעצור את עצמו מלטבוע בהם בכל פעם שמבטו פוגש בשלה. הוא פשוט אומר שהוא הבחורה היחידה שהוא רוצה לזיין. הבחור בספר חושף את הרגשות שלו בצורה הכי אמיתית שיש,בלי יותר מדי מטאפורות ובלי ללכת סחור סחור. אז אולי הוא קצת מתבלבל ומצליח גם לבלבל אותנו,ואולי הוא גם קצת חופר וקצת מצליח לעצבן אותנו על הדרך,כי הוא מדבר כאלה שטויות. אבל אם להיות כנה,התחברתי לספר הזה יותר מרוב הספרים שקראתי. צחקתי מכל האמירות הטיפשיות,בכיתי ביחד איתו בהלוויה של אבא של דקלה.. אבל בעיקר התמוגגתי; הספר מדבר על אהבה בצורה הכי פשוטה שיש. הכי דוגרי. בלי כינורות ובלי זיקוקים. פשוט כנה. אני סבורה שאם לא הייתי לוקחת כל כך הרבה זמן עם כתיבת הביקורת,היא הייתה יוצאת יותר מוצלחת. אבל נראה לי שאת המסר המרכזי שלי הצלחתי להעביר. באמת שיש משהו כל כך מקסים בפשטות של הספר הזה,שהוא אפילו קצת קשה לתיאור.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר6אפשר להסתכל על הכתיבה של אילן הייטנר בשתי דרכים: -מישהו שכותב כמו ילד ב15. -מישהו שמעביר את הפילוסופיית חיים שלו בדרך הכי פשוטה והכי אמיתי שיש כך שכל האחד,אפילו ילד בן 15, יוכל להבין אותה. אני כמובן שהחלטתי בדרך השנייה. למרות שאני מעדיף את "מלך החומוס..." אני חושב שהספר הזה מעולה ומעביר מלא חומר למחשבה בכל כך קצת עמודים. אני בן 20 ואני חושב שזהו ספר שאני אוכל להתחבר אליו יותר כאשר אני אגיע לגיל 30+-. בדרך כלל אני כותב תקציר קצר שמספר בגדול מאוד על הספר, אבל באמת שאין לי דרך לתאר לכם על מה הספר מדובר פשוט צריך לקרוא ולהבין. ממליץ!
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר6גאי נפגש עם ברבלונה ומתאהב בה מעל הראוש. גאי מרגיש שהלב שלו נכבש ,והסיטואציה הזואת מבהילה אותו. גאי מפחד להעביר לאהובתו את השליטה על ליבו לכן הוא מחליט,לחתוך את הקשר????!!!!!! כן כך מתברר שהאגו הגברי עובד. ספר מראה נקודת מבט של הגברים וכמה שהם יתכחשו לרגשות שלהם,וינסו לבנות מערכת יחסים דרך השכל,הלב שלהם בסוף ינצח וילכו בדרך האהב.
חוכמת הבייגלהאילן הייטנר5" אולי בגלל שאתה עוטף את המסר שלך בעטיפה אידיוטית, מצחיקה, מוגזמת, ואז מרגישים שיש 'משהו' במה שאתה אומר, למרות שזה נשמע שטויות. אולי אתה בדרך זו נותן לאנשים לחשוב על כל מיני רעיונות שלך, מבלי לעטוף את עצמיך בגלימה של אדם רציני, אחד כזה שתופס מעצמו חכם". " הספר תיאר את עצמו בצורה מושלמת; ישנם קצת זיוני שכל חסרי פואנטה אבל באותו זמן עם פואנטה מסויימת, ורוב הזמן זה מרגיש לי כמו השיחות שיש לי עם ידידים שלי שחושבים יותר מידי לעומק של הדברים ויוצא שאנחנו נכנסים עמוק עמוק לתוך פילוסופיות שונות שאחנחנו נתקלים בהן. הספר כן מעניין ואני חושבת שהוא כן פותח את הראייה לדברים שיש ביומיום שלנו. אבל אם להיות כנה הוא פשוט גורם לי לחשוש מהעתיד הקרב אחרי אחרי הצבא.