ניסיתי לקרוא את הזונות של פתח תקווה ונתתי לו הזדמנות אמיתית, אבל עבורי הקריאה הייתה קשה מאוד להכיל. לא בגלל עצם הנושא, אלא בגלל האופן שבו הוא מוצג – הכתיבה צפופה, התיאורים אגרסיביים ומעוררי אי־נוחות, עד כדי עומס רגשי וכאב ראש ממשי.
נתתי לו הזדמנויות אבל לי זה לא התאים בשלב הזה, והרגיש יותר מציף מאשר מעמיק. עזבתי את הספר לא מתוך זלזול, אלא מתוך הקשבה לגבול האישי שלי כקוראת.

האמת היא, שחברה שלי מהאוניברסיטה ניג'סה לי כבר יותר משנה לקרוא את "הזונות של פתח תקווה" אבל הוא קצת הרתיע אותי. לא השם, חס וחלילה (אני לא איזו חסודה) וגם לא האורך שלו (יש בו 560 עמודים...) אלא בעיקר הצפיפות של העמודים. זה היה נראה לי קצת יותר מדי עמוס ואפילו במידה מסוימת קצת לא מקצועי ואפילו משונה.
רק כשסיימתי לקרוא אותו הבנתי (אם הבנתי נכון) שיש סיבה לצפיפות של העמודים ולזה שבספר כמעט ואין פסקאות - זה בגלל שזה משקף את החיים הצפופים, העמוסים והקשים של הדמויות שבספר. (שוב, אם הבנתי נכון).

בכל אופן, אהבתי שבכל פרק ממש הצלחתי כאילו לראות את הדמויות מולי. הרגשתי שאני רואה סידרה בטלוויזיה. איזה טלנובלה או משהו כזה. תחשבו כמה זה יכול להצליח: סידרה שמבוססת על הספר הזה ועוסקת בחבר'ה ישראלים נטולי ניירות עבודה, שנמצאים באופן לא חוקי בניו יורק (בלי מה שנקרא גרין-קארד) ועובדים בכל מיני עבודות מזדמנות בשביל לשרוד כלכלית, ואז, באמצע הסידרה יש פתאום איזה סיפור פשע שמעורבים בו עבריינים מהארץ ומניו יורק... בקיצור, סבטוחה שלמה וכל הזמן שמייח.

בתור סטודנטית לפסיכולוגיה גם אהבתי מאוד את תיאורי הפסיכולוגיות בספר, שיפית, הגיבורה, נעזרת בהן (גם הפסיכולוגית הישראלית, רחל, וגם האמריקאית, שריל). יופי של תיאורים.
בקיצור, ספר מצחיק עד דמעות אבל גם מעציב עד דמעות. ספר על החיים האמיתיים, עמוס ב"כל טוב". גם אפשר בקלות להגיד שזה ספר קשה ומורכב, אבל עדיין זה ספר מעולה. חמישה כוכבים מתוך חמישה כוכבים או עשרה מתוך עשרה, מה שתבחרו. מה שבטוח, מאז שסיימתי לקרוא אותו אני "מעבירה" אותו הלאה לחברות אחרות שלי. (ותודה מיוחדת לליהיא שבמשך יותר משנה ניג'סה לי לקרוא אותו...)

ושוב אני חוזר לביקורת אחרי ספר קשה ומתיש מאד מבחינת קריאה.

ספר זה הגיע אליי לאחר דרך לא דרך , לא כהמלצה של חברים , ולא מידיעה של הסופר שהוא אגב כמעט בן גילי.

מודה בריש גלי , אני חושב שזה הספר הכי קשה לקריאה שנתקלתי בו מאז ומעולם.

איך ניתן להסביר ספר שהוא קשה לקריאה??

פשוט מאד , זהו ספר עב קרס , האותיות בו מאוייתות במעיין צפיפות בלי רגילה ממש.

הדרך הברורה ביותר שניתן להסביר זאת זה בליל בלתי נתפס של אותיות קטנות וצפופות מאד בדפים.

אין מרווחים כמעט בין שורה לשורה וגם לא בין השורות.

אני אישית לא נתקלתי בספר שהדפים אותם אני מתאר מלאים לעייפה בשרבוט של מלל שנראה כבלתי נגמר בכל דף ודף.

סלח לי דורון בראונשטיין אבל הסגנון שלך גם בכתיבה הוא שטפון מחשבתי שלי היה מאד קשה להבין אותו לכל אורכו של הספר.

העלילה היא בליל מטורף של יחסים של 3 חברות שהקשר בינהן הוא קשר בלתי רגיל.

יפית גיבורת הסיפור נפגעה מינית על ידי אביה , שנים לאחר מכן נפגעה בפיגוע בדולפינריום בתל אביב.

הספר הנו קשה לקריאה , הייתי חייב לנשום הפסקות תכופות בספר הזה , מצד אחד הוא משך אותי כמגנט , ובו בזמן הסגנון הטירופי

של הכתיבה בצורתו( צורת כתיבה שאיני רגיל בה ומעייפת נורא) , גרמה לי כעס ועייפות עד כדי חשק לזרוק את הספר מידיי.
מין הרגשה ניגודית כזו של לחבק ולהפליק במקביל.

התחושה הנה שיפית כל כך כעוסה ופגועה בחייה מהכל שבעצם כל מוצא פיה הוא כשלשול אחד ארוך ומתמשך בו יש הכל. סבל ושמחה מדון ועונג ומה לא....

לא אכנס ממש לפרטי התוכן , צריך לקרוא ולראות אותו בכדי להבין במה מדובר אבל באמת מדובר בספר מעיק ומתיש ובסופר שכותב

תוכן שונה מכל מה שקראתיו עד כה.

יותר מכך חשוב שוב לציין כמה פגיעה מינית מצד הורה , או כל אחד אחר יכול לשנות חיי ילד או ילדה באופן אדיר בחייו העתידיים.

בהחלט ספר בוטה וחזק נורא.

שראיתי אותו בספריה ,כמובן היות והוא ספר חדש ישר לקחתי.
הספר הוא איזה 540 דף ,מספר על בחורה בשם יפית,
שאבא שלה אונס אותה במשך כל ילדותה,
נדמה לי בזמן הקריאה שכל הנסים והנפלאות התרחשו עם הבחורה!!!!!!
ספר עם המון תיאורים דחוס מדי,לפי דעתי ארוך מדי,
רציתי מאוד להגיע לסוף הספר,,,,,,

פעם ראשונה שאני כותבת "ביקורת",
ואני לא כ"כ אוהבת את הרעיון הזה להמליץ או להשמיץ ספר כי טעם זה דבר מאוד אינדיוידואלי,
מה שכן אני יכולה להגיד על הספר זה שמה שקורה בו מקומם
ואפילו גרם לי להסתכל על כל מיני דברים בצורה שונה לאחר קריאתו,
דבר נוסף שאני חייבת לומר הוא, יש שיגידו על הספר הזה שהוא נשי מדי, אני לא יודעת אם זה ככה, או אם יש דבר כזה אפילו, מה שכן אין גבר אחד בספר הזה שיוצא טוב אפילו קצת, לפחות לא בעיני.
בכל אופן שונה מהנוף הרגיל שיש לי על המדף ואולי זה גם מה שגרם לי לחבב אותו כ"כ.

מומלץ!
ספר בוטא שכתוב בשפה צעירה וקלה לבנה, אומנם לא קל לקרוא את הספר, ולא קל להקל אבל הוא כל כך אמיתי וכל כך מדבר בגובהה העניים... קל להתחבר אליו,
קל לשנוא אותו ולרצות להפסיק ליקרוא כי הרי הוא מעורר פה ושם מחשבות לא חיוביות ואולי מכניס קצת לדיכאון וגורם לחשוב על איפה אני כרגע בחיים... ובגילי למשל גיל 23 זה לא כייף אבל משהו בספר גורם לך להמשיך וליקרוא.

ספר מעולה,מפתיע,מקורי,חזק,ללא פשרות... מציאות קשה של 3 צעירות ישראליות בשנות האלפיים ,מגיל קטן דרך התבגרותן,נפתולי החיים הקשים והסבוכים,בעיר בפריפריה,חיפושיהן הבלתי פוסקים,סודותיהן שנפתחים בהדרגה,בעיקר של הגיבורה הראשית "יפית",מעברן לניו יורק ושוב חזרה לארץ,וההפתעות התגליות והסודות שנפתחים בצורה של "באלאגאן" מוזר,חוויות מזעזעות,מאד כנות ,עד ה"סוף" ,ה"סופים"-"המשכים-ללא-סוף" - ... כדאי לקרוא. !

ספר חובה!! הספר שינה את חיי, למדתי לסלוח לאמא שלי בזכותו. הספר קולח, הדמיות משורטטות ביד אמן.

הספר מעולה, מציף מחדש את חשיבות השפעה של תא המשפחתי על בניית אופי של הילד ומהווה בסיס לתפיסה עצמית בהמשך החיים. הגיבורה הראשית יפית נפגעה מינית על ידי אבא שלה מאז שהייתה קטנה, בת 6. הסיפור בעצם על החיים של ילדה יפה ומוכשרת שנארסו על ידי האדם הכי קרוב אליה - האבא שלה.ההול הנוראי מעוות את האישיות של יפית ורק אחרי מותו היא מצליחה לסלוח לו. הסיפור סוחף המרגש, כדי לקרוא את הספר גם בגלל הספה צעירה ומרעננת מלאת הומור וחן.