ביקורת ספרותית על למות מבפנים מאת רוברט סילברברג
ספר טוב

---

לא תכננתי לכתוב על הספר הזה. זה ספר מטריד, שקראתי די מזמן, והוא צף אצלי מפעם לפעם, להטרידני קשות. לא תכננתי אבל בגלל ביקורת קודמת יצא לי לחשוב על סילברברג וגם לחקור קצת על תולדותיו - באדיבות ויקיפדיה - והספר הזה שב להטרידני, בעוצמה.

סילברברג ידוע בעיקר בגלל סיפורי המד"ב שכתב, ועליהם זכה בפרסים רבים. אבל הוא עסק בתחומים אחרים: היסטוריה, ארכיאולוגיה, ואף פורנו רך (כן, כן!) אותו פירסם בפלייבוי. מכל מקום הוא פורה מאד.

הסיפור פה אינו מדע בדיוני. הוא אפילו כמעט לא בדיוני כלל: מדובר באדם שנולד עם יכולת לקרוא את מחשבות האחרים. כילד הוא אינו חושב שיכולתו שונה מיכולות השאר, ומפטפט עליה בתמימות. ואז הוא עובר סידרה של בדיקות אצל פסיכיאטרים ונוירולוגים, שבגלל רצונו למצוא חן בעינהם, הוא מתאר להם את כל מה שהם חושבים...מעדנים לפסיכואנליטיקאים אמריקאים של שנות השישים. במהלך הזמן הוא לומד להסתיר את יכולתו ואף "לסנן" את הרעש הבלתי נסבל שהיא גורמת לו, להתבייש בה, לדחות אותה (ואת עצמו) מעליו ולהידחות מהחברה הכללית, בגלל היותו "עוף מוזר". הוא מצליח להתפרנס באופן סביר מיכולתו ולחיות בשולי החיים. ואז הוא מתחיל לאבד את היכולת, עד להעלמותה הסופית.

רבים מאיתנו חוו כישרון או יכולת בתחומים שונים: זה קורה הרבה פעמים בתקופת הילדות המאוחרת או תחילת ההתבגרות. הכישרון הזה מקבל הכרה מהורים מעריצים ומהקבוצה החברתית ובעליו ממריא על כנפיו. ואז הוא מבין - גם בעזרתם של מעריציו מקודם - שואן גוך, מריה סקאלה, המינגוויי או פלה הוא כבר לא יהיה, וכדאי שהוא ילך לאוניברסיטה ויעשה משהו עם חייו...

הספר הזה כולו קינה לכישרון שנעלם, ליכולת איתה הוא ניהל יחסי אהבה-שנאה כל חייו, שברגע שנעלמה הוא מבין עד כמה הוא עצמו הוא היכולת. ובלעדיה אין לו חיים.
כמו שאמרתי הספר - דק וקל - מטריד, מעלה שאלות שאנחנו מעדיפים לא לשאול, ובמקום זה לגדל ילדים, ללכת לעבודה ולשיר במקהלה. אבל החיים צריכים להיות יותר מזה...לא?

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על למות מבפנים