ביקורת ספרותית על אותה האהבה, כמעט מאת מירי רוזובסקי
ספר מעולה

---

זהו ספר על חברות, חברות בין נשים. החברות הזאת סוערת, מרה ומרגשת. החברות לא מוצגת כמושלמת, להפך היא מלאת סודות ולעיתים טינה וקנאה, אבל גם אהבה, חום וחמלה.



העלילה מתרכזת בשלוש חברות, שלכאורה מתוארות כסטריאוטיפיות: היפה, החכמה והשמנה. עם זאת, הדמויות לא שטוחות, הן מתבגרות, משתנות וכך גם חברותן. הסיפור נפרש לאורך כעשרים שנים מאז היותן של הגיבורות נערות צעירות ועד להפיכתן לנשים בוגרות לצד בני זוג וילדים.



כל פרק בספר מסופר מנקודת מבט של אחת החברות ולעיתים אנחנו מקבלים את אותו סיפור משלוש נקודות מבט שונות ואז אנחנו לומדים שרק ככה אפשר להבין אותו, שאין אמת מוחלטת, אין שחור ולבן, אלא הרבה אפור גם בחיים וגם בחברות.



הספר מתחיל ומסתיים באותו אירוע. אי אפשר להבין אותו עד שלא קוראים את כל הספר, למרות שלקראת סוף הספר בהחלט אפשר, במבט לאחור, להבין כי משהו הולך לקרות, משהו יתפוצץ שם.



היה לי קשה להניח את הספר הזה מידי, היו חלקים רבים כל כך שנגעו בי, עד כדי כך שלפעמים חשתי כאב פיזי של הזדהות, בעיקר עם אחת הגיבורות.



לדעתי, הספר ידבר יותר לנשים (אם כי אולי אני לגמרי תועה), כי הוא מתאר חוויות שרובנו עברנו או נעבור. את חווית הלידה, אמהות ויחסים עם בני זוג וחברות הכי טובות.



ואסיים באחד הציטוטים שאהבתי: "אומרים שבארץ אין סתיו. איפה, איפה העלים האמריקאיים האדומים המכסים את האדמה במצע יפיפה ומבטיח של חום שנמס? איפה, איפה הרוח האירופית הקרה והנחושה שמבטיחה שלגים רחוקים ונופים קפואים? לא אצלנו. אבל מי שאומר את זה לא באמת יודע מה הוא אומר. מי שאומר את זה לא עבר סתיו שימיו מתחלפים מקור לחום, בהינף אפצ´י של ילדה קטנה שכל יומיים נהיית חולה, וכל שני לילות עולה לה החום, וכשהחום שלה עולה, אז הוא עולה. הבדידות הזאת עם ילדה קטנה שכל הזמן חולה, והפחד הזה בלילות, כשהמדחום מאיים להתפקע, והנשימות שלה מהירות כל כך ומאיימות כל כך."

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על אותה האהבה, כמעט