ביקורת ספרותית על אותה האהבה, כמעט מאת מירי רוזובסקי
ספר מעולה

---

קראתי את הספר הזה מזמן אבל נהנתי ממנו מאוד. זה סיפור על חברות לאורך שנים. זה משהו שלי, אישית, היה מאוד קל להתחבר אליו בזמנו. יש תקופה בחיים שבה החברים שמלווים אתכם שנים "תופסים כל אחד את הפינה שלו" וזה לפעמים נתפס כהתרחקות. זה שלב שכל חברות עוברת, אם היא חברות של שנים. הספר הזה מדגים את זה הכי טוב. איך פעם היינו נפגשים כל יום, מדברים בטלפון שלוש פעמים ביום ועכשיו - טלפון אחד בשבוע נראה הרבה.
יש גיל שבו כל אחד תופס לעצמו נישה ולוקח זמן עד שכולם מסתדרים במקומות החדשים שלהם.
אני ממליצה בחום על הספר, גם הכתיבה מקסימה וגם תשומת הלב לפרטים וההבנה של הנושא.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"זאת הייתה הפעם הראשונה ששלומקיצ פגשה ביכולת המסחררת של בלי להגיד דבר והיפוכו, ולהיות משוכנעת גם בדבר וגם בהיפוכו ולפיכך גם לשכנע בשניהם. זאת הייתה הפעם הראשונה ששלומקיצ פגשה מקרוב את היכולת של בלי לאהוב ולא-לאהוב בעת ובעונה אחת, ובעיקר את הצורך שלה להיות נאהבת, למרות, ואולי בגלל, שהיא לא משיבה אהבה חזרה".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"...היכולת שלה לראות את האדם השני, שעומד מול הראי ולא רואה את עצמו אפילו".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"האמת, כדרכה, נמצאת בין המילים והמושגים וההרגשה, מתחפשת לאיזה עייפות קטנה, מתחבאת באיזה חיוך כמעט לא מורגש, כי האמת היא כמו סוודר חצי פרום, תמיד יהיה בה איזה חוט שאם רק תתפוס בו, הוא יכול להסביר את הכל או להשאיר את הכל עירום וגולמי כמו חוט צמר נטול סוודר".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"...אבל מה-היה-קורה-אם שייך לסוג השאלות המתחפרות סביב עצמן".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"רגע אחד שקופא בזיכרון ומכתיב חיים שלמים".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"האם זאת נטייה נשית להכניס לכל זיון, כושל ככל שיהיה, את כל שברונות הלב והאכזבות והבדידויות וההשפלות שהיו, וגם את אלה שעוד יהיו?".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"כל הגוף שלו נשען עליה, ובלי הריחה את הנשימה שלו שחילחלה לה לתוך הבטן, מתוקה וחריפה ביחד, כמו סוכריית מנטה ירוקה וקטנה עם נקודות של סוכר מעל. ואחר כך אלך מזרקים מלאים סוכר, דוקרים אותה באלף מקומות, וכאב אחד חד שמחזיק אותה עליו, כמו לוליינית על חבל דק, ושומט אותה פתאום, בתנופה, והנפילה וההקלה, והחלל הבלתי מנוחם שנפער בגוף, שזוכר את הכאב הבוער ומייחל רק לו".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"חברות או אהבה אי אפשר באמת למדוד, ובאותו טיול [.....] בלי הרגישה שהיא אוהבת אותם, את נעמה ואת אורי ואת שלומקיצ, היא הרגישה שהיא אוהבת אותם הכי הרבה שהיא יכולה, והכי הרבה שמישהו יכול - בשביל אותו מישהו - לפעמים זה יותר מידי".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא שם לב לצורך שלה, לחשב מיד, בכל מצב וסיטואציה, את סך הנקודות של הרווח, ובעיקר של ההפסד - של עצמה. באותה עת אורי חשב שזה עלוב. זה היה כל כך עלוב בעיניו, שזה אפילו גרם לו לחבב אותה קצת יותר. שנים רבות יעברו עד שהוא יבין, שהצורך הזה הוא הצורך של הלא-אהובים. הצורך של המקופחים. הצורך של אלה שנלחמים תמידית על עוד רבע נקודה, על עוד מבט אחד ארוך ומשתאה שנדמה, לרגע אחד, כמו מבט של אהבה".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"יש החושבים שמילים כתובות הן פחות מתעתעות ממילים שנאמרו. זאת טעות. למילים כתובות יש יכולת להיות קרות וחמות באותה מידה, נוגעות ובורחות באותה שניה".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"במרחק הזמן והזכרונות, לשבת כזאת או אחרת, לעלבון כזה או אחר, אין חשיבות. הכל מתאחד, מיקסר ענק של טפטופים של זכרונות, ופירורים של רגעים לתוך בצק אחד גדול ותפוח. חברות. עובדה מוצקה וקיימת שמורכבת, מהפעם ההיא ש- והפעם הזאת ש-..."

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"רגעים, רגעים, רגעים. נפרגים. שברי זכרונות פרושים בשמש".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"מה אומרים למי שכל כך הרבה שנים מדברים איתו כל כך הרבה מילים שאי אפשר להגיד?

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"כמעט. הכמעט הוא כמו שיקוי פלאים. טיפה ממנו וגם האהבה הכמעט דעוכה לחלוטין, תחיה מחדש ותתחיל לפרוח".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"היא תיזכר ברגע הזה. הרגע שאחרי. רגע אחד את בן אדם שלם, עם קצת כאב ראש, וברגע שאחרי פתאום את מוצאת את עצמך מתגלגלת, מתהפכת, גולשת במורד של מנהרה תלולה וסללומית, ובסופה את מגיעה לארץ פלאות שבה הכל מותר. שבה את יכולה להגיד הכל. ולהרגיש הכל. ולצחוק עד הקצה של הבטן. ולבכות עד הקצה של הלילה. ולדעת שכמה שלא תיזהרי, בסוף תגיעי לשם. לקצה של הלילה ושל הבטן ושל הסכין שאף פעם לא הפסיק לאיים לחתוך את חייך".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"להסתיר שמחה זה הכי קשה. עצב אפשר להחביא. כאב אפשר לכסות. אבל שמחה - שמחה יש לה התכונה הזאת, הילדותית, המציפה, הבלתי נשלטת. להסתיר שמחה זה הכי קשה, אפילו במכתב".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"...ולובש את הפנים האחרים שהוא הביא מהבית".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
"תחושות, מעצם טיבען, מתרכזות רק בתוצאה ולא יודעות וגם לא רוצות לדעת מה היו הסיבות שהביאו לתוצאה הזאת".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"...כמו מישהי שיודעת להחזיק רסיסים בכף יד קטנה ושקטה ואחראית, ולא להיפצע".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"במקום שבו צדיקים חדשים מתחילים לדבר על הקדוש ברוך הוא, חוטאים ישנים משתתקים במבוכה".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"...אפילו המילים יעברו על פנינו, אפילו הדמעות יעברו על עינינו. הזמן יעבור על על אחד במקומו".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"המחשבות שעולות ברגע גורלי כזה הן שקופות ונצבעות אחר כך במה שאחר כך".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

""חמודה" זה משהו שאומרים על מישהי שאין מה להגיד עליה".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"יש אנשים שחיים חיים שלמים בלי להגיע לרגע אחד כזה של החלטה אמיצה, מפחידה ומשחררת, אבל מי שמגיע לזה, יודע שהרגע הראשון מצמית ונושך מרוב עוינות ותדהמה, אבל אחריו נשרכים עוד ועוד רגעים קטיפתיים ומלאים בהקלה חמימה ומלטפת. הקלה של מי שכבר רואה את הנקודה המהבהבת, הקורצת, המוארת, שבסוף המנהרה".

» ביקורות נוספות של קואלית
» ביקורות נוספות על אותה האהבה, כמעט