• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
קציצות

קציצות

מאת אילן הייטנר

הביקורת של יהודה

תמונה של יהודה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
קציצות

קציצות

מאת אילן הייטנר

הביקורת של יהודה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של יהודה
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
מייק
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

ספר שנע על התפר בין חילוני משנקין לחילוני שזורק פה ושם מונחים מעולם היהדות הדתית, מצחיק לקרוא מדי פעם פניני חוכמה דתיות שמעלות חיוך יותר משהן מעלות מחשבות רציניות בנושא. רווק מתוסבך אופייני תל אביבי, עסוק בלהעביר את זמנו בקלילות, ספר קליל. נהנתי, צחקתי, חייכתי, ממליץ. כבר התחשק לי לקנות לו סיר, קילו בשר, שיכין כבר את הקציצות הארורות בעצמו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של יעל רוז
יעל רוז
תמונה של קטריקן
קטריקן
תמונה של Mira
Mira
3קוראים|גיל ממוצע45|100%נשים

על המבקר

תמונה של יהודה

יהודה

ותיק
חבר מזה 15 שנים
73 ביקורות•303 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של יהודה
יהודה
ותיק
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות73
לייקים שקיבל303
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית25ספרות מתורגמת25מתח ריגול והרפתקאות10

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של יהודה

מעשה בעכבר שלא רצה להיות עכבר

מעשה בעכבר שלא רצה להיות עכבר

אהוד מנור

כתיבה מדהימה ביופיה, מדוייקת ורגישה המקרינה את אהוד מנור ז"ל במדוייק לקוראיו.
הרכות שבקול של אהוד כמעט שמורגשת והכישרון כמובן שמתפרץ בין השורות.
האיורים ברמה גבוה ביותר כיאה לספר מבית מדרשו של אחד מגדולי המלחינים.
החריזה יפה והתוכן לא נפגם מתוך אילוץ של חרוז לא במקום.
השילוב בין בעה"ח השונים והמסרים החינוכיים מועברים בקלילות והילדים זוכרים את תיאורי בעה"ח.
מומלץ בכל פה, הספר עומד בשורה אחת יחד עם קלאסיקות מוכרות אחרות. מקריא אותו בכל הזדמנות לאחיינים, יחד עם מיץ פטל, האריה שאהב תות, דר' סוס, מעשה בחמישה בלונים ועוד

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
המדריך למתחילים בשוק ההון הישראלי

המדריך למתחילים בשוק ההון הישראלי

חזי שטרנליכט

היחיד מסוגו בארץ, פשוט.
כל מי שאחז בימי חייו עיתון כלכלי או שמע מהי ריבית יעריך את הספר. הכשרתי את עצמי להשיג כסף אך לא להחזיק כסף, כעת מבין זאת.
כיום בשפת הקודש לא ניתן למצוא ספר יחיד שיסקור בשיא הפשטות והעממיות את רובו ככולו של שוק ההון, החל מחישוב מדד כולל מתן דוגמאות, סקירת סוגי המדדים הקיימים, מבנה הבורסה הישראלית, הבנקים החברים בה.
ההבדל בין מק"מ לפק"מ - כל כך פשוט להבנה והמידע כל כך נגיש, עלול לחסוך לנו מאות שקלים ומעלה בשנה, אך יחד עם זאת לא נכלל בתכנית הלימודים של אף תיכון...
פרק המכאניקה של עולם ההשקעות מוסיף המון לתמונה הכוללת של שוק ההון הישראלי, הפרק מסייע להבין מהי חשיבות השפעת הגורמים הזרים על מצב הבורסה בארצנו הקטנטונת.
בפרק ג קצת מתמקצעים, אז רוכשים בשפה פשוטה את כללי האופציות, אג"ח, מק"מ ועוד. והכל כל כך הכרחי. כך גם לגבי המבוא הפשוט לחשבונאות.
כאמור ייחודיות הספר היא שאין עוד אף ספר דומה בישראל של היום. מעבר לכך הסופר ביקש לפשט את השפה והוסיף דוגמאות.

יחד עם זאת אציין שהכתיבה לעתים דחוסה וצפופה בנתונים, ויש להתרכז ולקרוא היטב משפטים מסויימים, לפעמים אף לחזור עליהם כדי להבין את מלוא המשמעות. משפטים אחרים נותרים סתומים גם לאחר קריאה חוזרת. בנוסף הייתי שמח אם הכותב היה מוסיף עוד דוגמאות, תרגילים לפיתרון עצמאי של חישובים פשוטים אך הכרחיים, טבלאות ותרשימי זרימה במקום טקסטים שוטפים, מעבר לתשימים הנהדרים ולדוגמאות ההכרחיות שנמצאות.

זהו ספר חובה, כמבוא כולל לשוק ההון. הספר חיוני עבור כל מי שהשיג והחזיק שקל בחייו.

כעת לא ניתן להשיג את הספר מלבד בכמה ספריות ציבוריות, הוצאת מודן הפסיקה להדפיס. אני מאמין שהסופר קיבל כל כך הרבה פידבקים מעודדים ברובם המכריע על המהדורה הראשונה כך שמעוניין לשפר את כתיבתו לקראת הוצאה מחודשת, מורחבת ומשופרת.
כעת מתחיל קריאה שנייה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
אבא עשיר, אבא עני

אבא עשיר, אבא עני

רוברט ט. קיוסאקי

למה מעולה? הצגת המציאות האחרת באופן כל כך פשוט ישיר ונגיש. המציאות האחרת עבור שכיר שכמותי היא מציאות של השקעה, או לפחות חשיבה בכיוון של יצירת מצב המניב רווח. והכל כל כך חדש עבורי שזה פשוט מכעיס.
מאז שאני זוכר את עצמי דחפתי למציאת מקצוע בטוח, שיכלכל אותי כמה שיותר שנים, בנוחות מירבית, תוך סיפוק היצר האינטלקטואלי וכמובן שיאפשר רמת מחייה מסויימת.

כעת לאחר שרכשתי מקצוע יציב ומכובד אני שם לב לכך שבעצם תמיד אאלץ לעבוד למען הכסף, אני מניע את כח הקנייה שלי, רק אני. במילים פשוטות אני מדמה את עצמי לשתיל קטן וירוק, שתלתי את עצמי, השקעתי בעצמי שנים של למידה אינטנסיבית וסכומי כסף לא מבוטלים גם מבחינת הכסף הפוטנציאלי שיכלתי להרוויח אם הייתי עובד במקום ללמוד. כיום כבר עץ יציב שעדיין ממשיך להתפתח מקצועית ושואף לגדול. מתחיל להניב פירות, לקראת התמחות רפואית. אבל מדוע לעזאזל לא חשבתי לשתול עוד עצים במקביל? כל פרנסתי היום תלויה בפירות שרק אני עצמי מניב. שום דבר מעבר לכך. אז נכון, לפעמים אני חוסך ומקבל ריבית מסויימת אך היא בטלה בשישים יחסית לעלויות המחייה, ושוב הכל תלוי אך ורק בי. ומה אם ארצה לנוח לרגע? לצאת לשנת שמיטה?.

כעת אני מבין היטב שקיימת מציאות אחרת, קשה מאוד אך אפשרית, של יצירת משאבים רבים במקביל שינבטו ויצליחו אף להניב פירות יום אחד. אני אהיה הגנן, לא עץ בגן. אני אדאג ואטפח את הנכסים שלי (נכס מלשון מכניס - לכיס).
תמיד ידעתי על קיומה של אפשרות זו אך לא היתה לי המוטיבציה, בגרות, או אפשרות להביט לתוכה. הספר מאפשר את ההסתכלות הזו לאופן ההתנהלות של המציאות האחרת.

נכון ט. קיוסאקי מציע הרבה טקסט שלעיתים אף מכעיס, לעתים נדמה כ far fetch. ייתכן שאני סתם עוד לקוח שרכש את סיפרו בדומה למיליונים אחרים? אולי זו סתם כתיבה חסרת תוכן שנועדה רק להעשיר את הסופר? אולי לא היו לו הורים אלה עשירים ועניים.
אבל לא כך, ברובו הספר מעודד חשיבה יצירתית מאוד, מעודד פריחה אישית ומיקסום פוטנציאל שכלי. עבורי הכתיבה נשמעה מאוד כנה. אמירות בסגנון רכוש חברים עשירים כי הם יוכלו לייעץ לך באופן הנכון ביותר נשמע כמובן מאליו, אני זוכר שאת מרבית הלימודים העברתי כשאני מתייעץ תמידית עם בוגרי השנה מעלי. תרום כדי לקבל חזרה. עניים רוכשים מוצרים על חשבון המשכורת במקום לרכוש בעזרתה נכסים. כולם אומרים שלא תוכל לעשות זאת אך מישהו תמיד עושה זאת בכל מקום ובכל זמן. את המותרות רוכשים בסוף ולא בהתחלה. שלם קודם לעצמך. נצל ושוב נצל את מקסימום היכולת השכלית שלך, קרא ספרים רלוונטיים, צפה בראיונות, קבל השראה מהאנשים הנכונים...
הספר נשמע כנה, ניתן לביצוע - כלומר אם לא אתעשר לפחות אדע שקיים מסלול אחר לחיים הנורמטיבים הממוצעים אותם אני חי. ממשיך לספרים הבאים: איי קיו פיננסי וגם סוגי הרביעים בקש פלואו.

נדמה שקיוסאקי יכל לכתוב באופן יותר מסודר. הטיפים והלקחים מפוזרים לחלוטין לאורך הספר, יש לשלות אותם מהפיסקאות. מה שמקשה על הסקת המסקנות הפרקטיות אפילו עוד יותר. יש מי שיאמר שאינו מכווין פרקטית.
מצד שני כך הכתיבה יותר אמינה ושוטפת וממילא עוצמתו של הספר לא בהוראות הפעלה של 1...2....3.....אתה עשיר, אלא בקריאת תיגר על חיי הקורא תוך כדי מתן דוגמא.

ניסיתי לקרוא את הספר לפני כעשור אך הפסקתי באמצע ולא הפנמתי את מסריו. את הספר ינצל היטב מי שיתעקשו איתו על קריאת הספר בגיל צעיר וגם מי שהגיע לשנות השלושים שלו.
לא אכעס אם לא אתעשר כמתואר בספר, אך אכעס אם לא ארתום את יכולת הקריאה שלי לספרות הנכונה בזמני הפנוי ואם לא אפתח את מחשבתי לכיוונים חדשים

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
עולם הסוף

עולם הסוף

אופיר טושה גפלה

מיוחד בסגנון של אתגר קרת אך בוסר בהשוואה אליו. פנטזיה על גבול המשאלה. דימיון עשיר מתפרץ בספרו הראשון של אופיר טושה גפלה - הסופר בעל השם המאוד מוזר שחיבר ספר מוזר אף יותר. הקירבה לספר תודגש כלפי מי שאיבד קרוב או אדם חשוב אחר. אופיר פותח את הספר בתיאורים שנדמה שנלקחו ממרכז תל אביב, תיאורים שכיחים של רחוב ואנשים אך שמות הגיבורים לא מזכיר את ישראל כל כך.
העטיפה מרשימה ומאוד קשורה לספר ובכלל.
עץ החיים - עץ גנאולוגי משפחתי, בעל ענפים שנושרים ואחרים צומחים, חלק אף ניתלשים בעודם צעירים או סתם טרם זמנם. העלילה עוסקת בסופר בשם בן, שאשתו ניפטרה כשנה טרם התאבדותו.
שנה שלמה עבד על כושרו הפיזי כדי להכין את עצמו למפגש אם אשתו בעולם האחר, נשמע שידע לאיזה כיוון מסתובב הגלגל בעולם שכולו טוב. התאבד ביום הולדת, הגיע והתחיל לחפש. בדרך פגש את כל הענפים שקדמו לו, שניתלשו, שנשרו. אלה שניתלשו מוסיפים רובד מסקרן - מי תלש ולמה?

מיוחד ומושך, מצית את הדימיון. מוצג באופן יפה ואמין, ללא שום אזכרת שם האל או מלאכים, ללא גיהנום או גן עדן, פשוט עולם אחר. אוטופיה.
נהנתי מאמינות הכתיבה, הדימיון העשיר ואופן הצגת החיפוש של הגיבור, בעצם רומנטיקה שזורה במוות. אך לא בייסורים. מי לא יקנה?
היופי והשמחה שזורים יחד עם זאת בכאב ועצבות האנשים שנפלו לתרדמה, צמחים בבתי חולים, אלו שתלויים בין כאן לשם. להם ייעד הסופר תפקיד מיוחד. כך גם לא חס על הצוות הרפואי שמוצג שם כמי שמעודד את ההליכה קדימה.
דמויות הזויות מצטרפות, העלילה לא פשוטה ומשמימה, כל דמות מוסיפה לתבשיל.
לא ניתן להתעלם משימחת המפגש המהול בעצבות איומה בין הענפים שהצטברו בעולם האחר, וישנם הרבה.
נהניתי מהשונות, העושר ואמינות הכתיבה. הסופר הצליח להצית את דמיוני ולהציג אלטרנטיבה יפה לעולם הבא אם בכלל
ממליץ.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

סקוט טורו

כתיבה יפה ומדויקת, נראה שהסופר מבין היטב במשפט, בהתנהלות בתי משפט ובדקויות רלוונטיות. מבחינת מותחן לא הייתי ניסחף ומכתיר את סקוט טורו כמלך המותחנים המשפטיים אך כן כמו שאמרתי אני זוקף לזכותו כתיבה מדוייקת של מי שמבין בבתי משפט ובסובב אותם. הכל מתחיל בעצם בבגידה, מבוגר שבוגד באשתו עם מי שיכלה להיות הבת שלו. פשוט.
תיאורים יפים, כתיבה עשירה ומכובדת, שפה גבוה שמתאימה לאווירת הספר.
ואז מסתבר שאישתו איבדה את חייה לאחר נטילת גלולות כלשהן- רצח או התאבדות? הסיפור מושך, המניעים לרצח לא ממש ברורים כשהמניעים להתאבדות נראים בהירים יותר. הכל מסתבך כשהבחורה הצעירה מתאהבת בבנו של אותו אחד עימו בגדה. סרט.
המבוגר הבוגד הוא בעצם שופט, כשהוא מזומן לבית משפט כחשוד הוא בהחלט יודע כיצד לענות ולהתנהל, מה שמעיד על מומחיות הסופר בתחום.

הספר מושך בקריאה, מעורר חשק לקריאה איטית מאוד, אולי על כוס קוניאק, כשמסביב ריהוט עץ מהגוני כבד, אווירת בית משפט. הקריאה הייתה איטית ונמשכה על מספר חודשים. ממליץ למי שמעוניין בספר כבד אך מושך, רהוט וממש לא קופצני. תיאור חייו של התובע המחוזי רק הוסיף.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

אין משפטים פשוטים. כל משפט משמש לתיאור הדמות : הלבוש שלה, המבט שלה, הלך הרוח שלה, מחשבות, לאן עיניה מכוונות, מה היא רואה במודע ובתת מודע ומה היא מרגישה כלפי מה שרואה. מי הם האנשים המקיפים אותה. אף משפט לא כולל פחות מחמש או שש עובדות.
אין משפטים פשוטים.
שייבון מתקמצן בנקודות סוף משפט אך פזרן בפסיקים.
בקריאה ראשונה חייב להודות שהלכתי כמעט לגמרי לאיבוד בממלכת הכוזרים, הביטויים והמשפטים החידתיים של הסופר.
אני לא מוותר, חש שיש הרבה מעבר, שהסופר השקיע בעבודת מחקר חריפה ויוצאת דופן בכתיבתו.
מצדיק קריאה שנייה.
בעצם ספר שמחייב קריאה שנייה כדי לחוות ולהבין אותו כבר מסגיר את הביקורת כלפיו.
סיימתי ומיד מתחיל קריאה נוספת. לאחר כעשרה עמודים שם לב ליופי שכתיבה. עוד תעודכן הביקורת אני מניח

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
על העיוורון

על העיוורון

ז'וזה סאראמאגו

אם היה הופך לסרט הייתה הגבלת צפייה לגיל 14 או 18. מחריד ומזעזע, ספציפית ההגבלה הייתה על רקע תיאור נרחב של אונס קבוצתי, ממש עד לרמת הפרטים המסוייטים הקטנים.
בעצם סאראמאגו (האנטישמי סתם בלי קשר לביקורת) מציג את המבוא לקריאת הספר ״הדרך״. מתאר בלשון עשירה ובשפה ציורית מצויינת את התפשטות העיוורון הלבן בו אנשים מתעוורים ללא סיבה ברורה במהלך שמתאים למגיפה. עיוורון לבן כיוון שהמתעוורים רואים רק אור לבן ולא מחשיך עולמם, אפילו העדשה והקרנית הופכות לבנות. רק אישה אחת לא מתעוורת ומתארת את הזוועה לקורא.
כולם מאבדים צלם אנוש, היצרים הבסיסיים של אכילה-שתייה-שינה משתלטים על כל חלקה טובה, וכמובן מתוארת בהרחבה הסוגיה של עשיית צרכים במקום סגור או פתוח בו כולם מפרישים את הצרכים בכל מקום בו הם רוצים, הרי לך תמצא שירותים ובכלל מי רואה אותך? וסאראמאגו אינו חוסך בתיאורים מדויקים. לעתים נידמה שעיוורון הולך יד ביד עם דלקות מעי, ואולי זה רמז לאופי המחלה?.

הספר כתוב בשגיאות פיסוק גסות להחריד שכבר מזמן הפכו לסימן ההיכר של סאראמאגו. לעיתים מאלצות לחזור על שורות מסויימות כדי להבין מי אמר מה ולמי. אבל הפיסוק השגוי מוסיף לזרימת העלילה.
חיסלתי את הספר ביומיים. מושך.
למה? כיוון שהראייה היא חוש מרכזי וקריטי, ספר אחר שהיה יכול להיקרא ״על המישוש״/ריח/טעם... לא היה זוכה לאותה תשומת לב. באמצעות הראייה ניתן להרחיק לכוכבים.

מעניין ומושך, מזעזע היזהרו. לא מאתגר כל כך פילוסופית את המחשבה אבל בהחלט גורם לתהות. דמיינו את עצמכם נמשכים וצופים בסרט איום, נפגעים אך ממשיכים לצפות. עד הסוף ממש שואלים את עצמכם "מה יוצא לי מזה?".

בדומה לספרים רבים אחרים לא הייתי מפסיד אם לא הייתי קורא אותו ולא אגזים ואומר שייצאו מופסדים בעלי לב חלש ורגיש.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יהודה
שושה

שושה

יצחק בשביס-זינגר

חשבתי ש״שושה״ יזכיר ולו במעט את ״העבד״ לאחר כחמישים עמודים התבדתי.
בשביס בכתיבתו כאילו בז לחלוטין ליהדות הישנה של החסידויות השונות, הדת הצרופה, חדרי הלימוד, אורחות החיים בכלל. אין אף מילה ברורה שפוגעת אך התיאורים לא מותירים ספק.
צוציק שגדל בחדר בוארשה, בן לרב הרובע, הופך למתמרד ומבולבל. משהו בסגנון הדתלש״ים ואף הרבה מעבר. אין שום/כלום/אף תיאור שמזכיר את חמימות היהדות, נאדה. אפילו אימו ואחיו מתוארים כספר עתיק לא מעודכן, שנקרא ודופדף עד שהפך כל כך מרופט, כאילו מעולם לא איבקו אותו. סתם פג תוקף. היהודי המתפקר לעומתו מוצג בהרחבה אך גם הוא לוקה, כך למשל מתוארים מספר מצבים של שיחות פילוסופיות להחריד בין אותם חברים של הגיבור שממש אבל ממש לא מובילות לשום מקום מלבד מעט תיאורים על מין, אהבה לנשים נשואות ואף חלוקה של אותה נשואה למספר גברים, בשם הפתיחות והקדמה.
הספר תופס צורה ברורה בעמוד מאה, שושה מוצגת כמפגרת בשכלה ולא מפותחת בגופה בדיוק כפי שמנסה בשביס להציג את היהדות הישנה ממנה שושה אינה מרפה במעשים ובדיבורים. נזכרת ומספרת ללא הרף את קורות המשפחה.
התמונה של בשביס חבוש כובע לבן, לבוש חליפה אמריקאית אופנתית מזכירה היטב את גיבור הספר, או לפחות את הנקודה אליה בשביס שואף.
האפילוג מסיים ועוטף את הספר היטב.
לסיכום ספר נחמד ולא יותר, לא מרגש כלל מבחינתי, לא מרתק ולא מושך. שווה קריאה למי שמתעניין מתוך אינרציה בספריו של בשביס. כך אני בחרתי את שושה, מכח הדחף שהעניק ״העבד״

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יהודה
נמסיס

נמסיס

יו נסבו

נחמד מאוד, בסגנון של נסבו, קריא וזורם למרות שעמוס בשמות נורווגים קשים לשינון וחלקם אף דומים. אני כתבתי כל שם, תפקיד בעלילה, מספר עמוד בו הופיע לראשונה על הצד הפנימי של הכריכה. מאוד הקל על הקריאה לאחר מכן. ממליץ על הספר למי שאהב את אדום החזה, הכתיבה מורכבת, מאתגרת שכלית כראוי לספר מתח בו הכוכב הוא שוטר-בלש שאינו מלוקק.
העלילה מורכבת מאוד, מאתגרת כמו שציינתי. הניתוחים הפסיכולוגיים רק מוסיפים.
ההתקדמות לא מסובכת מדי, הסופר לא ביקש להקנות לספר טוויסטים מיותרים או להאדיר את הספר באמצעות כתיבה מתוסבכת. העלילה עקבית.
למי שקרא את אדום החזה לא יהיה קשה לחזות שגם הפעם נסבו פותר את העלילה במכה אחת, כך לפתע. מעמיס סימני שאלה לאורך כמאתיים עמודים ואז פשוט חותך. אך הפעם צפויה הפתעה נעימה, הפיתרון נדמה שהוצג במלה אחת. בחיתוך של עמוד או שניים, אך הוא מוצג שוב ואז שוב באור שונה בדיוק כפי שעולה בראשו של הארי הולה תוך כדי הבנת פרטים נוספים. נחמד מאוד ומקנה אמינות יתירה.
אישית הפריעו לי מספר סצנות אלימות מדי אם מבחינת רצח בדם קר או אונס וכד, למרות שמדובר במשפטים בודדים בלבד. דרך אגב את עניין תום וולר שנמשך מאדום החזה כדאי לנסבו לפתור כיוון שכל עיכוב הופך את הארי, את ביאטה החמודה ואת נסבו בעיקר, לטיפשים מדי או סתם נאיבים וזה מזיק.
לסיכום- ליצור מפתח שמות, לזרום עם העלילה, היא נפתרת באלגנטיות יחסית. ממליץ

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יהודה

ביקורות נוספות על "קציצות"

קציצות

קציצות

אילן הייטנר

"איזה חיים קסומים- ובמה אנחנו מתעסקים אלוהים, במה אנחנו מתעסקים".

נהניתי לקרוא את הספר הזה למרות שהוא לא מאוד גאוני ולא כל כך עובר את מבחן הזמן, אבל יש בו משהו פשוט, כיפי ומשעשע. משהו אפילו מעט קסום, כזה שלא מתיימר לחולל אירוע גדול אלא לספר סיפור קטן אך משמעותי.

זהו סיפור על זוגיות. כזאת שאינה מושלמת. זוגיות שמגיעה עם הרבה מכשולים, תסכול, חוסר הסכמה. גבר וארוסתו יושבים יחד במטבח כמה ימים לפני החתונה ואז פתאום, חילוקי דעות, חילופי דברים. ריב. הם מסכמים ביניהם שאחרי החתונה הם יתגרשו, הם הרי לא מתאימים אבל לא נעים עכשיו לבטל. מה יעלה בגורלו של הזוג?

ספר שנון ופשוט על זוגיות וחיפוש אהבה. היכן הציניות והאגו פוגשים אותנו בזוגיות ובכלל בחיים. הוויתורים שצריכים לעשות עבור בני זוג וההבדלים הניכרים בין גבר לאישה.

ספר שהצלחתי להתרכז בו למרות המולת המקלט וחיינו הכאוטיים. ספר "ישראלי" שמספק אסקפיזם חביב ללא מאמץ או מחשבה מרובה. כן, ספר כזה שבדיוק מתאים לעכשיו.
קראתי את חכמת הבייגלה של הייטנר, אין ספק שמ"קציצות" התרשמתי יותר.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•בר
קציצות

קציצות

אילן הייטנר

****


מכירים את זה שאתם אילן הייטנר ויש לכם כישרון כתיבה מדהים ויש לכם אפשרות לכתוב דברים משמעותיים עם יכולת הכתיבה הזו ולמרות זאת אתם מעדיפים לשחזר את השטנץ של רבי המכר "חכמת הבייגלה" ו"מלך החומוס ומלכת האמבטיה" ולהמשיך מסורת קלילה ומשעשעת של ספרי תובנות כאלה שהם גם ישראליים, גם קצת ערסיים וקצת רוחניים וקצת מקסימים וקצת חכמים של החיים, ובעיקר שהם כמו רשימות "מאה דברים שאני שונא בדייט ראשון" או "21 דרכים להתחיל עם בחורה" או "איך להתחתן ולהישאר שפוי" והמשקל הסגולי הוא בהתאם?

מכירים את זה שאתם אילן הייטנר ואתם עפים על עצמכם כי אין לכם ברירה, כי אחרי שכתבתם רב-מכר או שניים התלהבתם מתדמית הסופר שעטיתם אז אתם ממשיכים עם אותה מכונת ייצור גאגים ותובנות, שבדומה לאותה מכונת אוכל שיצאה משליטה ב"גשם של פלאפל" מתחילה לייצר אוטומטית תובנות משומשות (גם אם משעשעות) לכל נושא שלא תזרוק לכיוונה, מנסיעה באוטובוס ועד תור בבנק?

מכירים את זה שאתם אילן הייטנר ואתם פשוט מכורים לתנועה הזאת שאתם רואים בעיני רוחכם, של מישהו שקורא את הספר שלכם ומתפקע מצחוק ואז מניד בראשו בחיוך ואומר לעצמו, "וואי, זה כל כך נכון" או "קיבינימאט, זה בדיוק ככה", כאילו היינו עכשיו בעוד שידור חוזר של צחוק מעבודה וקובי מיימון דופק עכשיו מונולוג מה זה קורע על איך זה לנסוע למלון באילת עם האישה והילדים? מכירים את זה?

מכירים את זה? יש פה מישהו מבת ים? יש פה ישראלים? כי אם יש פה ישראלים, אז אתם מכירים את זה. אילן הייטנר עלה על נוסחה מנצחת, והיא פיצוח יאיר-לפידי של השאלה הנצחית "מה ישראלי בעיניך" ופירוק הדי.אנ.איי. שלה למרכיביו הכה-צפויים - חומוס בהדונס, הרצון "לדפוק את המכה" והמאבק התמידי בין להישאר צעיר-לנצח, כזה שטוחן כל דבר שזז ומשתוקק לטרוף את החיים אבל לא מצליח, לתמונת המראה האולטימטיבית, הממוסדת והפוצית שלו, הבחור שסוף סוף מוצא את האחת, שמכינה לו שני ילדים ברחם וקציצות כמו של אמא במטבח.

ולמרות ואולי בגלל שהייטנר עלה על הנוסחה הזאת, הוא ממשיך איתה. הוא היה יכול אחרת. בטוח. הוא כנראה מעדיף ללכת על שעשועון הקקי (שמופיע בספר כעוד יוזמה עסקית של גיבור הספר, התסריטאי המתוסכל), כי זה פצצת רייטינג, כי זה מה שהוא עושה טוב, וכי זה איזור הנוחות שלו. היי, אפילו אני, אנין הספרים הידוע מטימבקטו ועד בלארוס, העדפתי להעביר את הצום עם התובנות מ"קציצות" (למרות השם שלא עשה לי טוב למיצי הקיבה) מאשר עם חשבון נפש נוקב עם אלוהיי ומחזור עב-כרס של יום כיפור. למרות זאת, אני משוכנע שאם הייטנר היה עושה משהו אחר עם זה, ומנסה לעשות את הטרנספורמציה בדומה לשחקנים קומיים שעוברים לדרמה ומצליחים מעל המשוער, הוא יכול היה לכתוב ספרות קצת יותר רצינית שלא תתאמץ לתחוב שלושים עד שלושים וחמש תובנות לעמוד, ואז גם היה זוכה למשהו שאני חושש שהוא עדיין לא מכיר. בעברית, קוראים לזה ריספקט.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
קציצות

קציצות

אילן הייטנר

אמרו שהייטנר פונה לחתך הגילאים שלו ולרווקים/ת תל אביבים,אז אמרו.אמרו גם שהחלב ועוד מיליון מוצרים מסרטנים,אז נפסיק לצרוך אותם? לא!!!....ותאמינו לי שבאילת,עיר החטאים -לאס ווגאס של ישראל ובכל הארץ יש מלא אריאלים כמו...ולא רק בתל-אביב......הלו!!...אנחנו במאה עשרים ואחת.

ולכן שהלל הזקן,חבר מהסימניה המליץ לי לקרוא את הספר כי הוא מצחיק ולא צריך להשקיע הרבה את המוח נעניתי לאתגר התאים לי להירגע מהספר "בדם קר" של קפוטה. מודה ,כל ההמלצות של הלל עד היום לא אכזבו אותי,יש לו טעם לבחור......והביקורות שלו מדברות בעד עצמן.
תודה הלל:-))

התאחדות המולי"ם העניקה לאילן הייטנר את פרס ספר הזהב,על ספרו "קציצות",ספר שכולו עוסק בתהפוכות הרגשיות ובשינוי תפיסה המתחולל בחייו של אריאל,בחור תל-אביבי שעבר את גיל השלושים,רווק מתהולל,מיואש המחפש את מקומו בחיים,ערב חתונתו הממשמש ובא,וזאת לאחר שרוב חבריו התחתנו וילדו ילדים.

לכאורה סיפור רגיל,מוכר,ואף יכול היה להיות משעמם,אילולא ידע הייטנר להביא את הסיפור מצידה המצחיק של הסיטואציה בה הוא נמצא.

התובנות אליהם מגיע אריאל תוך כדי החיטוט בחייו,והמצבים אליהם הוא נקלע,מובאים לקורא בצורה מצחיקה בטירוף.בעיקר שיעורי היוגה אליהם הוא הולך, ויוצא משם עלאק רוחני,מוקסם כולו עד כדי כך שהוא מלטף כל עלה,מריח כל פרח,מתאהב בפח אשפה מסריח,מודה על הבריאה,קורא תהילים,מפתח סלידה מבשר,סיגריות ומין מזדמן,אבל עדיין פוחד להיחשב קוקסינל. לא יודעת מה איתכם...אותי זה הצחיק מאוד.
. נכון שהייתי מוותרת על כמה סצנות המסופרות לפרטי פרטים מחדרי המיטות והפנטזיות של אריאל ..אבל, כי זו רק אני.

אם הייתי צריכה להביא דוגמאות לכל הקטעים המצחיקים,זה אומר שזו לא הייתה ביקורת,אלא העתקה של הספר,לכן חברים תצטרכו לקרוא ולהבין על מה אני מדברת.

התובנה שאני הגעתי אליה במהלך הסיפור היא, שאריאל אינו מפגין חיבה יתרה למין הנשי "כביכול",ובדרכו המצ'ואיסטית הוא מביע את עמדתו כלפי הפמניזם בסיכום הבא: “זו המצאה של גברים ברברים,שרצו את האישה הקלאסית,המבשלת,המנקה,המחנכת, המאהבת,ועוד שבעת אלפים ש"ח לחודש.
אני הדגשתי את המילה "כביכול" מאחר ובסופו של יום כל מטרתו היא למצוא את אהבת חייו איתה יוכל לחיות לנצח נצחים,בבית קטן עם גינה כלב,וכמובן כמה זעטוטים שירוצו לו בין הרגליים.גם אם היא לא האישה הקלאסית שלא מקפידה על בית מתוקתק,ולא מכינה לו את הקציצות שהוא אוהב מבית אמא.

בסופו של יום כולנו מחפשים את החיים האמיתיים שמסתכמים בלאהוב,להיות נאהב, להרגיש טוב מבפנים בדברים הקטנים והיום יומיים,להפוך את המגרעות ליתרונות ולהאמין בקלישאה:"וחיו באושר ועושר עד עצם היו הזה.”

מומלץ לכל מי שרוצה לשכוח מצרות היום יום,או אחרי ספר כבד.משהו קליל,שיעלה חיוך על הפנים ויתפשט לצחוק אדיר.

עכשיו אני יכולה להתחיל לקרוא את ה"אמן והמרגריטה" של בולגקוב.(כבד).

קריאה מהנה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ליז מאילת:-)
קציצות

קציצות

אילן הייטנר

כמיטב המסורת ההייטנרית, מדובר בספר מצחיק וחם בעל תובנות חיים נכונות עד כדי צורך לחבוט את ראשך בכתלים הסמוכים אליך. ובכל זאת, א"א שלא לראות שהמחבר (המשתקף בגיבורי העלילה בספרים השונים) עבר ועובר איזהו תהליך רוחני ותודעתי שבא לידי ביטוי בדיאלוגים מעט יותר פלספניים מאלו שראינו בספרים הראשונים. (דבר שגם מביא אותו באופן מגוחך לעתים, להעמיד בשורה אחת באורח מסמר שיער, תיאורי מין מפורשים בצד פרשנות מסורתית על מדרשי חז"ל בנושאים שבינו לבינה...)

לא מומלץ ל:
מי שסיים דוקטורט בכימיה בסוף התיכון וחולם על נובל, חברי כנסת בקדנציה הראשונה, ראשי ממשלות לשעבר שעוד לא נכנסו לכלא והרבנים הראשיים לישראל.

מומלץ ל:
מי שקרא את ספריו הראשונים של הייטנר (ובעיקר את חכמת הבייגלה הנפלא), ומרגיש שהחיי הבורגנות המשמימים עוד לא סגרו עליו מכל עבר.

לפני 14 שנים•חוגי
קציצות

קציצות

אילן הייטנר

אילן הייטנר לראשות הממשלה !
אין, איזה כיף שאחרי שני ספרים "כבדים" ורציניים (דוסטויבסקי המקורי ודוסטויבסקית האיטלקית - אלזה מורנטה), נפלתי על כזה דבר קליל, משעשע ושאינו דורש שום כישרון מיוחד בכדי להתחבר אליו... "ספר לכל עת" מה שנקרא. "עולמו הלא-מושלם של רווק בן 37, ערב חתונתו, בתל אביב האסקפיסטית של ראשית המאה ה-21"... והיו שכתבו פה ובמקומות אחרים, שצריך כאילו להיות "שינקינאי בדם" כדי להבין את "התובנות" של הספר, אבל זה חרטה' : אמנם שלוש שנות פז"מ במתחם יהודה המכבי/שטריקר/ירמיהו/בני דן לא מזיקות לאמפתיה הראשונית, אבל ממש לא חייבים.

אחת מהדרכים שאימצתי לעצמי כדי להבחין בין ספרים טובים לספרים סתם, היא "מבחן הרגש" : האם הצליח הספר לעורר בי משהו 'שמעבר' - סקרנות, הזדהות, געגועים, מלמנכוליה, אנא עארף... ובכן הספר הזה של אילן הייטנר פשוט שפך אותי מצחוק ! וזה לא קל, כידוע, לצחוק מספר; זה לא קומדיית ספלסטיק ויזואלית, שהסצינות שמרכיבות אותה עברו מבחני מערכת ומבחני קהל ופיילוטים... ככה שלכתוב מצחיק צריך כישרון. לא בא לי לספיילר לאף אחד אבל חפשו את התובנות על שיעורי היוגה (טעימה קטנה : "יצאתי משיעור שלישי והתאהבתי בפח זבל") וכמובן את כל אלה הקשורות ביחסים בין המינים (90% מהספר בערך)... הנאה מובטחת !

(לא נותן חמישה כוכבים, רק כי לא נעים מ"החטא ועונשו"...)

לפני 16 שנים•
★★★★★
•הלל הזקן
קציצות

קציצות

אילן הייטנר

לא אהבתי את הספר בכלל. זה הספר השני של אילן הייטנר שאני קוראת, אחרי "חוכמת הבייגלה" שאותו אהבתי מאוד, לכן הייתי בטוחה שגם "קציצות" לא יאכזב..אומנם כתוב קליל וכן יש דברים מצחיקם ונכונים, אבל כל הספר הוא פשוט ללא עלילה, התמרחות משעממת ומעצבנת שיש בה יותר מידי תובנות וחוכמות בשקל. מעכשיו ייתכן ספוילר .משחק מוזר של חילוני שפתאום מתקרב לאלוהים ומתחיל לפזר פניני חוכמה של חז"ל, רוחניות זולה. זה סיפור במילים של הגיבור עצמו על אדם שבאמת"נהיה קוקיסינל"(כנראה תמיד היה) שמתחיל לעשות יוגה, "להתגבר על יצרים", להיות צמחוני ולאהוב וגם בוכה ומתרגש כל שניה. לקראת הסוף הספר כבר ממש מעורר בחילה עם השתפכות ו,"פרץ אדיר של אהבה".גיבור הספר הפך לקוקסינל ואילן הייטנר לדניאל סטיל.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•דריה פופרבקו
קציצות

קציצות

אילן הייטנר

אתחיל בזה, שאילולי הלל... כנראה שלא הייתי ניגש לספר, מי יודע עוד כמה זמן היה מעלה אבק על המדף. הספר היה בשבילי כמשב רוח מרענן בימי הקיץ המהבילים של שלהי יולי. אתם בוודאי זוכרים את הקוטז' שעד לא מזמן כיכב בכותרות, להפתעתי גם פה הוא מככב, רק שפה הוא מתקשר לעניין אחר ורציני יותר - חתונה. הייטנר מציג בפנינו מיקרוקוסמוס (אמנם בנאלי) על החיים טרום הנישואים שמפתיע עם זיקוקים במקום הכי לא צפוי. יאמר לזכותו, שהוא מצליח במשימתו ועושה זאת בגדול.

אני לא נוהג להתייחס לעטיפות הספרים, אך פה, אני חייב לשאול משהו. מאחר והזכרת בספרך את 'פני צלקת', אני נזכר באל פאצ'ינו שאמר: "All I have in this world is my balls and my word" תגיד, יכול להיות שמשם לקחת את הרעיון?

מזמן לא נהנתי וצחקתי מספר מקור (טוב, גם לא קראתי הרבה מאלה בזמן האחרון) ואם חיפשתם ספר להעביר את הזמן בין המחאות השונות... זה הספר (האולטימטיבי) בשבילכם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
קציצות

קציצות

אילן הייטנר

הספרייה שלי בבית מכילה בעיקר ספרי-רוח.
ספרי-רוח די דומים לספרי אגדות בעיניי.
המוטיב החוזר שאני מוצאת בהם הוא - ניסים.

"קציצות" של אילן הייטנר הוא אחד מהספרים הבודדים בספריה שלי
שהם מה שאני מכנה ספרי-מציאות.
הוא נטול ניסים. נטול התייפיפות. נטול מסננים.

הוא מסתכל למציאות בעיניים ומעיז לדבר אותה כמו שהיא.
מבלי לנסות להתחבב על הקורא, עם הרבה הומור וסרקזם שמצליח להלך על החבל הדק
שבין שנינות כנה להתחכמות מאוסה ולא ליפול.

כבדרך אגב, הוא גם מצליח לייצר דיאלוג מעניין בין המציאות לעולם הרוח.

עיניים "ערות" בוגרות, לא תמיד אוהבות את מה שהן רואות,
אבל הן מקבלות את מה שיש ומחבקות את המציאות כפי שהיא.

בעצם עשותן כן,
הן מצליחות להוציא מכל הקישקע הלעוס והטחון הזה של החיים,
תבשיל מטעמים ערב לחיך- קציצות.

ספר פשוט תענוג.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Yanita
קציצות

קציצות

אילן הייטנר

אז מעבר למשפט משעשע פה ושם.
הספר כל כך סתמי ורדוד שקשה לי לתאר.
במשך כל הקריאה רציתי לצעוק- שמישהו יכין לבנאדם הזה כבר קציצות!!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•Anastacia
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“ספר מצויין , כדאי להתחיל לקרוא כשלפנייך מספר שעות פנויות , וזה בדיוק מה שהייתי צריך כשהתחלתי לקרוא”

15/66
ביקורות על קציצות
הבאה
קטריקן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 15 שנים

“דמות ראשית גבר בן 37 שכל מהלך הספר ניסיתי לספור את כמות השגעונות שלו וזה כמובן ללא הצלחה... היו יו”