את הספר הזה קראתי באותו יום בו קראתי את 'קפקא על החוף' של הרוקי מורקמי, אבל בניגוד אליו אין לי שום דבר חיובי באמת להגיד על משחק המושבעים.

כלומר, בחיי. זה ספר ג'ון גרישם קלאסי. המון בתי משפט, עיתונאיים ואף דמות אחת סבילה. באמת, אין דמות אחת שאפשר לחבב/להזדהות/לרצות שתצליח בספר. כולם רעים, כולם לא אדיבים ולא מעוררי הזדהות.
ה'טוויסט' של הספר הוא לא טוויסט, כי הוא צפוי כבר מהעמוד הראשון. מה גורם לסופר להגיד לך כבר מהעמוד הראשון (זו לא גוזמא! זה באמת העמוד הראשון בספר!) 'שימו לב לברנש הזה, הוא חשוד והולך לעקוץ את כולם?' זה הרגיש לי כמו זלזול מתמיד באינטיליגנציה של הקוראים ושאר הדמויות בספר.

אז אם אתם כמוני, כלומר משועמיים בשבת קיץ ארוכה, לכו לישון. התעוררתם, נשארו שלוש שעות לשבת, אין לכם כח לזוז מהספה וזה מה שיש בהישג יד? נו טוב, תקראו.
אבל אתם יכולים גם לקרוא את הספר מהסוף להתחלה, וזה לא ישנה כלום.

ספר מתח מעולה!
העלילה מותחת, הדמויות מסתוריות ומעניינות, ובעיקר- עד סוף הספר אתה עדיין במתח מוחלט!
זה אחד הספרים שחזרתי לקרוא כמה פעמים, למרות שכבר ידעתי וזכרתי את הקאצ' שבסוף הספר. אולי כי אני מאוד אוהבת ספרים וסדרות על בתי משפט אמריקאיים (עם חבר מושבעים). ואולי כי כיף לחפש בקריאה שנייה רמזים לסיום המפתיע.
ראיתי גם את הסרט (שנקרא גם 'משחק המושבעים'), ולמרות שיש הרבה שוני בינו לבין הספר הוא גם מהנה מאוד. מומלץ לראות אותו- אבל רק אחרי קריאת הספר! כי בכל זאת, הטוויסט שבסוף הסרט זהה לזה שבספר.

האם רציתם פעם להביא על עונשו רמאי וגנב.האם לא הצלחתם (או כלל לא ניסיתם) כי עמדו מאחריו סוללה של עורכי דין ומליארדי דולרים.
ג'ון מספר לנו איך בכל זאת ניתן לבצע זאת.

גרישם יודע להיכנס לנקודות רגישות בחברה האמריקאית ולהקצין אותם, כך גם בנוגע לתעשיית הטבק וחבר המושבעים הנתון לשיכנוע.

הספר מתאר איך אפשר ביתר דיוק להכריע בכל משפט אזרחי רק באמצעות המושבעים.

לא אהבתי את העיבוד לסרט המבוסס על הספר, שם בכלל מדובר על תעשיית הנשק והרבה מהפרטים החיוניים בספר נעלמו.

ג'ון גרישם ניחן בשפה הקלילה והמותחת שלו, לא תקבלו אותה כאן. הספר שיעמם אותי כמעט כל הדרך מתחילתו ועד סופו. וגם הסוף היה סוף גרישמי צפוי. נכון שיש קטעים מותחים מדי פעם, אבל החפירות של גרישם פשוט הורסות...

סיפור על אחד מ'משפטי טבק' שבו עומדות למשפט ארבע החברות הגדולות לטבק בארה"ב.
לאחר שכל המשפטים הסתיימו בניצחון חברות הטבק, שוב עולות השאלות הכל כך מוכרות לנו: האם החברות המפרסמות את מוצריהן ערות לכך שבין כל ה"נהנים" מהפרסום נמצאים גם ילדים ונערים הנחשפים להן, ואשר לעתים רואים דמויות מוכרות, או גיבורים שהופכים מושא לקנאה ולחיקוי (בספר מובאת כדוגמה הפרסומת המאד ידועה של חב' הסיגריות "מרלבורו"), ואשר בגיל כה צעיר אינם יכולים לעצב את דעתם בצורה בוגרת. האם חברות הטבק אינן נדרשות לשאת באחריות במקרה של מחלה כתוצאה מן העישון?
הנושא יכול להקיף חברות נוספות המוכרות לכולנו, אולם אם לגבי חלקן נטען שהנזק הינו מיידי כדוגמת מאכלים, משקאות או סמים - שבהן ניתן להפסיק מיידית ברגע הופעת הנזק, לגבי עישון, אין אפשרות קלה להפסיק את ההתמכרות לסיגריה אחרי עשרות שנים של עישון.
חברות הטבק מצידן טוענות ש"אין בעיה להפסיק לעשן" ולפיכך אינן צריכות לשאת בשום נזק הנגרם למעשנים, הרוצים לסחוט מהם כסף, כדבריהם, מפני שאיש לא הכריח אותם להתחיל לעשן ולהמשיך בכך - אם נראה להם שהעישון גורם להם לנזק.
בקיצור, האחריות היא על המעשנים בלבד! סיפור על חברות המתגוננות בעזרת סוללות עורכי דין יקרים מאד שיעשו הכל, כדי להגן על לקוחותיהם.
בתווך, בין ההגנה לתביעה, נמצאים המושבעים החייבים לצאת עם פסק דין, שאם לא כן, יתקיים משפט חוזר, עם מושבעים אחרים.
האם המושבעים ינווטו להיכן שמנהיגם היה רוצה?
"משחק המושבעים" הוא שם שנבחר בקפידה לסיפור מתח שמשאיר את הקורא במחשבות לגבי רבים מהמוצרים שאנו נחשפים להם בחיי היום יום.
ממליץ בחום.

ספר יפה מותח כדאי לקרוא אהבתי.

ספר של חפירות וממש משעמם