הסופרת מעצבנת נורא
מלא דמויות, בכל פרק מישהו אחר מספר בגוף ראשון בזמן אחר, צריך לקרוא כמה עמודים טובים להבין מי זה ומתי ואז לקרוא שוב.
העלילה בקושי זזה, עוד רובד ועוד רובד.
הסיפור סוחט דמעות ויש בו מלא מוטיבים מטרידים.
ממליץ רק למזוכיסטים שאוהבים לבכות בספרים.

הסיפור מאד פשוט, אדם החליט ללכת מביתו לכיוון יעד מוגדר.
תוך כדי ההליכה , מגלים עוד רובד ועוד רובד מחייו ומאישיותו

הסוף ממש מפתיע וסוחף.

הגיבור מאוהב בה בכל נשמתו , "כמו עגל עם כל הראש".
והיא בכלל עסוקה במשהו אחר.
העלילה פרושה על פני עשורים של סיפור אהבה בלתי אפשרי זה,
והגיבור המסכן סובל, אוי כמה שהוא סובל.
וכל סבל שלו אני כל כך מזדהה איתו ומבין אותו.

הסופר כבש את ליבי בצלה של הרוח.
וגם בספר הזה מזהים את הסגנן המבריק.
ושוב העלילה משמימה מסובכת ולקראת הסוף (זהירות ספויילר) הסופר מחליט להרוג את כולם.
הכתיבה נהדרת הסיפור - משעמם.

אוהב את פאולו קאולו , אוהב את הכתיבה שלו.
הספר מתחיל מעניין, העלילה מתקדמת לאט אבל מתקדמת.
אז למה להרוס הכל בסוף ?
סוף הספר ממש תלוש בנאלי, מרגיש שנמאס לו לכתוב.

העלילה לא ממש מדהימה, והסופר מנסה לכתוב ספר מתח בהצלחה מועטה בלבד.
אבל יש כמה דמויות בספר שכל משפט שלהם צריך לצטט ולסמן עם מרקר.

"אם אתה רוצה לכבוש אישה באמת, אתה צריך לחשוב כמוה, קודם כל צריך לזכות בנשמה שלה.
השאר, המעטפת המתוקה והרכה שגורמת לך לאבד את השפיות והצניעות, בא בתוספת."

הסופר יודע לכתוב, הסיפור מתקדם.
אבל למה לעזאזל נראה שאין קשר בין הקטעים.
למה זה נראה שכאילו חסרים דפים בספר, מתחי לנושא לא מסיים, מתחיל נושא אחר באמצע.

אולי התרגום אשם, אבל ממש לא התחברתי.

התחלתי את הספר והייתי בטוח שאני כבר צופה את הסוף, עוד טלנבולה, להפתעתי ממש לא מה שחשבתי.
נהנתי מאד מהספר, התרגשתי.

הסופר ניסה לעשות טוויסטים בעלילה
ופעמיים בספר שהכל כבר מסתדר ואתה לא מבין איך כבר תפסו את הפושע, הכל מתהפך
אבל מרוב נסיונות של טוויסטים הספר הסתבך ונהיה ארוך מדי.