ביקורת ספרותית על מכרה הקרח מאת אהרן אפלפלד
ספר מעולה

---

אפלפלד עומד בקריטריון החשוב, לטעמי, לספר טוב: סיפור אנושי קטן הכתוב בכישרון גדול. זה לא שהשואה היא סיפור אנושי קטן, אבל הספר הזה כן והשואה היא אך הד, רקע, צל.



הספר דנן הוא הראשון בו נוגע אפלפלד בשואה ובעצביה החשופים. אפלפלד עצמו היה ילד בשואה, אבל שנים שמע סיפורים על שהתחולל שם ולבסוף בחר לכתוב סיפור שהתרחש במקום האפל הזה, מקום שהשטן בכבודו ובעצמו לא הצליח להמציא.



המספר הוא נכדו של רב גדול ומפורסם. עובדה זו מתגלה לנו די מאוחר. האב התנתק מאביו המפורסם וחי חיים חילוניים הרחק מהשפעתו של אביו שלו. הקרע היה גמור ולא היה שום קשר ביניהם. למרות חילוניותו של האב ומכאן של הבן המספר, היהדות, בין אם דתית ובין אם חילונית, שינתה כקליפת השום לגרמנים ואלה לא הבדילו בין יהודי דתי לאחד האדם, שבמקרה הוא יהודי.



בתחילה גרו כולם היכן שגרו והמקום הפך לגטו. היהודים הצטוו לעבוד בבית החרושת לתפירת מדי צבא או בבית חרושת לייצור פגזים. מעת לעת הועלו הנורמות, העבודה נעשתה קשה יותר, מכבידה יותר ולמרות הכל הם לא גורשו. היכולת לשמור על משפחתיות ומגורים קבועים סייעה איכשהו. המספר אף התאהב באידה, איתה גדל, והיא אף הרתה לו. חתונה חפוזה הועמדה, אולם המספר נקרא בשל "הצטיינות" לעבור למינכן, שם עליו להמשיך ולעבוד בתפירה, הוא ועוד יהודים גברים שכנים. מאשליה זו התפכחו תוך כמה ימים כשהבינו שנקלעו למחנה עבודה. המחנה היה קשה, הקור צורב, האוכל דל והדרישות אינסופיות.



במחנה החלה להתקיים שגרה של ויכוחים, של דתיים מול חילוניים, כשהדתיים מוקעים על כל צעד ושעל. גם ויכוחים סביב הקומוניזם היו תדירים. מעשי נדיבות וטוב לב וגדולה היו מעשים של יום יום, ורק בגללם נותרו בחיים אנשים שניכר כי נפשם קצה בחיים קשים אלה: "בכל שבוע לפחות אדם אחד טורף את נפשו בכפו. כל התאבדות מזעזעת ושומטת את הקרקע תחת רגלינו. די לחרפה ודי להשפלה. החיים אינם כל כך מפוארים שכדאי להתבזות למענם. זו קריאתם האחרונה, והיא מהדהדת לעיתים שעות. לבסוף היא נספגת בדם כרעל".



למחנה מגיע איכר יהודי חסון, בוצי שמו. בתחילה הסמלים הגרמנים אינם מעזים להתעלל בו. כוחו כה רב שנדמה למספר שלא אדם הגיע למחנה אלא מנוף. הגרמנים אף נעזרים בו בכל עבודה קשה שהם עצמם אינם מסוגלים לבצע. כשהם מתחילים להתעלל בו הוא בוחר לעשות מעשה המשחרר את כל המחנות שמסביב.



לאחר השחרור מתגלעים שוב ויכוחים ישנים, התפלגויות חדשות קמות ולבסוף בוחר גרעין ובו המספר עצמו לעזוב את המחנה. העזיבה אינה קלה, ההליכה לשום מקום ועם תקווה קלושה לשוב ולפגוש את המשפחות לא ממש מעודדת, אבל צריך לעשות מעשה. המוות ממשיך ללוות את ההולכים, אנשים מצטרפים ואחרים עוזבים.



אפלפלד מספר סיפור נוגע ללב, לרגעים מזעזע, אבל בלי התלהמות. כהרגלו, דברים קשים נאמרים במילים הקטנות ביותר שאפשר, לרוב במשפט מסכם אחד.



מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על מכרה הקרח