ביקורת ספרותית על האדם המשוכפל מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר לא משהו

---

יש ספרים שהם מסע. הספר הזה הוא מסע כומתה.
צריך תעצומות נפש על מנת לחצות כל כל פרק, כי אין פסקאות וצורת הכתיבה נועדה, כנראה, לשמור על הקורא עירני או רדום - לא ברור, וכשמגיעים לסוף מגלים לא יותר מפריסה צבאית סטנדרטית. שום דבר שהיה שווה את הסבל.

הרעיון נחמד, אם כי בדומה לעל העיוורון, כשלסרמגו יש רעיון אז הוא הולך איתו. לתת איזה הסבר הגיוני לנסיבות או הגורמים שיכולים לגרום לרעיון שכזה להתקיים נראה טרחה בדיוק כמו להתאמץ ולהפוך את הספר לקריא. מתאים יותר לדיאלוג בשוק.
- אחי, דמיין לך שנופלת עלי עכשיו מזוודה עם שתי מיליון דולר ואקדח מגנום.
- אחי, אנחנו עובדים במרתף.
- זרום איתי.

וככה כל הספר כתוב. חורים כמו מסננת כדי לקדם רעיונות ואין טעם לתהות או לשאול. צריך פשוט לזרום או להפסיק.

סבבה. אז למה שני כוכבים ולא אחד? כי הכלב האנטישמי יודע לכתוב ובתוך כל שעמומון שלו יש כמה פנינים. בבשורה על פי ישו זאת סצינת הכנרת. פה זה כמה ציטוטים בליגה משלהם.

תכלס - רק אם אין אלטרנטיבה - כולל מודעות במקומון.

» ביקורות נוספות של lavu_y
» ביקורות נוספות על האדם המשוכפל