“הומלץ לי בחום ע"י שני ממליצים נחשבים בעיני אז החלטתי לצאת לדרך למרות הרתיעה שאפילו אינני יכול להסביר.

קראתי את הספר באנגלית וזאת הייתה חוויה מתישה, אפילו בקינדל. הסופרת משתמשת במילים גבוהות להכעיס שהופכת את החוויה למתישה ולא למענגת. בכמה מילים ארכאיות משתמש אדם בן יומנו בשעה שהוא כותב מכתב? לפי הסופרת - בכל משפט שני. ממש הקציף והזעים אותי לקרוא - עד חרון אפי.
בד בבד, ניכר כי גם כוחה של הסופרת תש מהאיוולת שהחלה בה, וקצב המילים המעצבנות יורד ביחס ישר להתקדמות בספר.
אולי זאת חלק מהטכניקה של יצירת הקצב. מבחינתי מסתכנת לאבד קהל גדול בדרך, וגם מי ששורד, לאו דווקא מעריך את ה"מחווה" המעצבנת.
פרט לכך יש משהו רפטטיבי בספר שהופך אותו למסטיק למרות שהעלילה מצליחה להחזיק. עם קצת עריכה יותר אגרסיבית, היה טוב יותר.

תיאור היחסים במשפחה הוא ערום לחלוטין, אפילו מופשט מעור, כנראה התכונה החזקה ביותר בספר. כנראה שזאת הסיבה העיקרית להמליץ עליו הלאה.

בצורה מוזרה ידעתי את הסיפור כי שמעתי על הסרט מחברים, אך שכחתי הכל כשהתחלתי לקרוא אותו. זה הפך את החוויה למעולה שכן יש טוויסט קטן בעלילה שכיף להיות מופתע ממנו.

סה"כ - מומלץ. לא לצעירים שאני מנחש שישתעממו ממנו.”