הספר הצנום הזה עוסק בשנה בחייו של פאול, ילד בן 9, והוריו ארתור והניה רוזנפלד היהודים החילוניים. האב ארתור הוא צייר נודע, הנפרד מאשתו הניה כשלילד פאול מלאו 9 שנים וזה מספר את קורותיה של אותה שנה, שנת 1938 במרכז אירופה.
עם גירושיהם של ההורים פאול נשאר עם האם, עד שזו מתחתנת עם אנדריי הנוצרי ומתנצרת. קשר זה לא עולה יפה, אלא שפאול כבר לא חי עמם, אלא עם אביו, המוזמן לבוקרסט לצייר בביתו של ידידו.
בין לבין נודע על הפרדות האם מבעלה, על חוליה בטיפוס ועל נסיעתם החפוזה של האב והבן למיטת חוליה של האם בגרמניה, במנזר מבודד.
בין לבין עוסק הספר בהתגברות האנטישמיות, בהמרת דת, בחילוניות מול דתיות.
צנימותו של הספר אינה רק בכמות הטקסט שבו. גם הרגשות המובעים מובעים באיפוק רב כל כך שלעיתים הספר מעיק ולעיתים חסר ממש. למרות שקל לקרוא את הספר, אין הספר מספק ממש למרות הכתיבה הטובה. עוד עניין קטן הוא חסרונם המוחלט של סימני השאלה. מוזר ביותר.
הספר מעניין לעיתים, עוסק בנושאים רבים ולא מעמיק בהם, משאיר מקום רב לדמיון ונגמר רע ומר.
נפל ליד? אפשר לקרוא.

ספר קריא וסוחף למרות העלילה המצומצמת והמדכאת למדי.
ילד בודד, מסוגר, נגרר בעולם של הורים, לא מסורים במיוחד, בתנאים הקשים של אירופה טרם מלחמת העולם השניה.
ובנימה עדכנית וקורצת: ילד עם חסך סביבתי שאימו נטשה אותו עקב רומן אסור, מסתובב עם אביו, אלכוהוליסט אלים,
בברים ובפאבים של אירופה, לא מפסיק להתגעגע לעובדת הזרה
שטיפלה בו ונרצחה על ידי החבר האלים שלה. בסופו של דבר
מתגלגל, על פי הקארמה שלו, לאותו מקום בו התחילו הוריו.

ספר כל כך מצוין ומרגש של אהרן אפלפלד, שאין מילים לתארו אלא המלצה נרגשת נשלחת אל כולכם: אנא, קראו אותו!

זה מקסים איך שאפלפלד מצליח "לדבר" בקול מושלם ומדויק מאין כמוהו של ילד, הוא פשוט אמין כל כך וטוב כל כך. זהו ספר נפלא, מענג, רגיש ומרגש. מומלץ מאוד!

אני רוצה לציין כמה טעויות הגהה אותן אני זוקפת לחובת עורך הספר ומי שעשה הגהה לספר וכמובן לא לחובתו של אפלפלד הסופר הנפלא, ואני מציינת זאת רק למען המהדורות הבאות של הספר, בתקווה שאלו אכן תהיינה: 1. עמוד 20, שורה 12 מלמעלה: כתוב "עייסה את כתפי". וכמובן אין כזאת מילה "עייסה". לדעתי הכוונה הייתה "עיסתה את כתפי". 2. עמוד 95, שורה 10 מלמעלה: כתוב "לצר'נוביץ", כשהיה צריך להיות כתוב "לצ'רנוביץ". 3. עמוד 106, שורה 10 מלמעלה: כתוב "בסטרוזי'נץ" במקום "בסטרוז'ינץ". 4. בעמוד 142, שורה 8 מלמטה כתוב "קרל פרופר". בעמוד 144, שורה 2 מלמעלה כתוב "קארל פרופר". מוטב היה לבחור "קרל" או "קארל" ולחזור על זה. 5. עמוד 160, שורה 14 מלמטה כתוב: "לסטרוזי'נץ" במקום "לסטרוז'ינץ". זהו. סליחה על זה, אבל הספר כל כך מושלם שהעורך והמגיהה של הספר היו צריכים לשים לב קצת יותר לטעויות אנוש קטנות מעין אלו. ובכל אופן, אני מקווה שהן יתוקנו במהדורות החדשות - בתקווה שהן אכן תצאנה!

אהרן אפלפלד. כל אשר אהבתי. כתר. 1999 פרטי
מסופר מפיו של יתום, שהוריו התגרשו והוא מתגלגל ביניהם ללא מרירות אלא עם מין עצב של השלמה וטינה רכה ולא יותר. ילד זקן שרואה בין יהודים לנוצרים, חרדים לחדשים ומשכילים. יש בו את היכולת להקשיב לאביו האמן המיוסר הנוהג להשתכר ולאזור אומץ ולרדת לסוף דעתה של אמו היפה, הנעזבת , הנעצבת. תסבוכת חייו וחיי הוריו אינה יכולה אלא להיפטר עם פטירתם, בזה אחר זו. מה שהיה נסתר מעיני הוריו גלוי לעיני הילד המתבונן בבגרות על נפתולי חייהם המיוסרים מילדות ועד מוות בגיל צעיר.
כמו ברב ספריו של אפלפלד, הסיפור מעיני הילד שבמרכז העלילה. האבות לרב גדולים בגופם אך שבריריים בנפשם. הם נעזרים בשיכר או אשה אחרת או בריחה. הבן או הבת מבינים את אמם כמעט ללא מילים ולומדים ממנה דברי השכלה וחוכמת חיים.
פרויקט חייו של אפלפלד
כבר זכה בפרס ישראל
שושן

ספר מינימליסטי ללא יומרות עם דמויות חסרות עומק .
דיאלוגים סתומים .
כאשר אני משווה לכתבי בשביס זינגר שכתב על אותם אנשים ואותה תקופה אני חש בגודל ההבדל.

לדעתי הספר הכי טוב של אפלפלד לצד "חיים שלמים".