ספר הילדים הראשון של מאיר שלו שאני מבקרת. אני יודעת, אני לא קהל היעד, אבל לכמה דקות (זה הזמן שנמשך לקרוא אותו) הייתי.
רציתי להציץ לצד אחר של שלו, סופר שאני רואה כלא פחות ממאסטר מספר סיפורים. והצצתי, ולקח לי רק כמה שורות להתרגל לצד הזה ולהתאהב גם בו.

אני מצרה על שהתבגרתי לפני שהספקתי לקרוא ספר זה כילדה. ויכולתי, כי הייתי רק בת שלוש ביציאתו לאור. זה נופל לרשימת ההחמצות האישית שלי דוגמת, להבדיל, הופעות של לד זפלין.

סיפורו של האדם הקדמון אשר מאס במאכלים המסורתיים של תקופתו כמו דייסת שורשים, מרק לטאות או לפתן דרדרים, והחל לתהות במה חשקה נפשו. הוא רצה משהו אחר, עסיסי וחם וריחני. עד שידע בדיוק מה הוא רוצה: קבאב רומני.
סוף סוף ספר ילדים שלא מנסה להעביר מסרים יומרניים, ללמד לקחים או לתפוס נושאים רגישים בחברה על מנת למשוך הורים. ספר פשוט, שמטרתו הנאה.
האיורים של יוסי אבולעפיה מקסימים ומוסיפים מאוד.

טרם יש לי ילדים להקריא להם, אבל אם היו, היה קבאב לפני השינה.

שילוב נפלא מאיר שלו ויוסי אבולעפיה הוציאו ספר חמוד מתאים לקטנים ולגדולים כאחד.
שימו לב למה שמסתתר שם באיורים הנפלאים.
הם קורצים לנו המבוגרים בחן רב.
ממליצה להקריא לקטנים.
מובטחת גם לכם הנאה.
אני לא מגלה את הסוף-אבל ברמז הסוף נמצא אצלכם בבית ומנפנף.
שתקראו תבינו!

"אני אספר לך סיפור שעוד לא סיפרתי לאף אחד, אפילו לא לעצמי" (עמוד 5)

הספר "איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני" מאת מאיר שלו הוא, אולי, ספר הילדים החביב עלי יותר מכל, ואולי אף ספרו הטוב ביותר של שלו (טוב, בסדר, האמת שהכי אני אוהב את "יונה ונער"). מה עוד יכול לבקש חובב בשר שכמותי (ועוד ממוצא רומני) מאשר ספר על התרומה הגדולה ביותר של העם היושב בבוקרשט למין האנושי. סיפורו של האדם הקדמון אשר מאס במאכלים המסורתיים של תקופתו, דוגמת חרדונים, והחל לתהות במה חשקה נפשו: "כל היום הוא לא נרגע, כל הלילה הוא לא נרדם, ובבקר הוא פתאם קפץ וצעק: 'אני יודע בדיוק מה אני רוצה, אני רוצה קבאב רומני!' הוא אפילו לא ידע מה זה קבאב, הוא אפילו לא ידע איך קבאב צריך להראות,ותדע לך, מיכאל, בימים ההם עוד לא היו רומנים וגם לא היו מסעדות." (עמוד 9) מסע החיפושים של האדם הקדמון אחר הקבאב משעשע: "חשב עליו כשהוא עמד וחשב עליו כשהוא שכב. ובסוף הוא אמר: 'אם הקבאב לא בא לי, אני אבוא אליו." (עמוד 11) וכאשר מוצא האדם הקדמון את אשר רצה, מופיע המשפט החביב עלי בספר: "ומיד הגיעו שמה הכל וצעקו 'קבאב עכשו' ו'אלהים גדול' ו'תנו גם לנו קבאב לאכל'." (עמוד 25)

בקיצור ספר מומלץ בחום לכל גיל ובמיוחד לילדים!!!!

נכנסתי לספרי ילדים. עם מאיר שלו יש לי קצת בעיה בספריו לבוגרים. אבל הספר הזה "קרע" את הנכד שלי מצחוק.
לא נראה לי שעורר אצלו תסביכים מיוחדים הנוגעים לצמחונות,
ספר חמוד ובכלל יחד עם הכינה נחמה עומד במקום טוב בפסגת מצעד הספרים לפני השינה שלנו.
מומלץ חמוד ביותר.

כשילדי היו קטנים ממש הם היו אלרגים למוצרי חלב, נו מה עושים, מציעים בשר בכל צורה בכל אופן בישול, הרי הילדים חייבים לגדול להתחזק... וככה יחד עם אהבתם לבשר הם קיבלו ממני את הספר נוטף השומן ומעורר התיאבון הזה. היה זה אחד הספרים האהובים עליהם לקריאה לפני השינה (לא היו אז ערוצים ייחודים לילדים בטלוויזיה). וככה למדנו כולנו איך לא בכוונה מאש, ובשר ורעב נוצר דווקא הקבב הרומני. רומני ולא קבב בכלל. שהרי המיטיטיי הרומני הוא הוא הדבר הנכון. האיורים של יוסי אבולעפיה רק הפכו את הספר הזה ליקיר הבית. מומלץ בחום לילדים לרעבים ולסתם אוהבי סיפורים.

ספר מצוין! בעיקר אני נהיניתי להקריא. המון הומור שיושב מתחת לפני השטח של הסיפור ומוחבא בציורים. השילוב של הספר וציוריו מעולה.
הבת שלי בת 5 נהנתה גם היא - אם כי מן הסתם הבינה את המינימום שמעל לפני השטח - אולי 20% מהמסופר.
עם זאת הסיפור במיוחד בא לנו טוב אחרי טיול בנחל מערות בכרמל - יש שם מערות האדם הקדמון , ולדעתי ציורי הטבע בספר הם ממש של הנופים שם. לפי מה שנראה לי לילדה היה כיף ההמחשה ההומוריסטית של הנושא.
לפי דעתי לילדים זהו ספר נחמד מאוד וחביב, אך להורה המקריא הוא מציאה ממש - נכנס לי יפה לעשרת הספרים המהנים יותר שיצא לי להקריא.

מומלץ בחום. אחד מספרי הילדים שתענוג למבוגרים להקריא אותם.
כיף לראות איך הבן ששמע אותו לראשונה שקראנו לו את הספר בגיל חמש מגלה בחלוף השנים עוד ועוד רבדים בספר.
מאיר שלו הוא סופר דגול לילדים ולמבוגרים אבל בספר זה לפחות חצי מהקרדיט מגיע למאייר יוסי אבולעפיה.

ספר חמוד לילדים מאיר שלו יודע לכתוב לילדים לא פחות טוב מאשר למבוגרים.
חוש הומור הרבה טעם טוב + ציורים של יוסי אבולעפיה שמשתלבים נפלא.
רעיון למתנה.

ספר מדהים! מהספרים בסגנון של "אוזו ומוזו מכפר קקארוזו" שהגיל אינו מהווה משוכה לקריאה חוזרת בספר.יוסי אבולעפיה עושה זאת שוב עם איוריו המקסימים וכן מאיר שלו מגיע לו קרדיט גדול. ממליץ בחום על הספר הזה. פסטיבל ספרותי.