איזה ספר חמוד! מתמוגגת
ספרות ישראלית במיטבה, אני חושבת. לפחות בז'אנר הזה.

אז מה יש לנו כאן? עולה חדשה, רוסיה, המנהלת סוג של חיים כפולים, ונקלעת לתעלומה מסקרנת (ומאוד לא אמינה, לדעתי), לצד שלל רגשות חיים ועוצמתיים, יחד עם בעיות משפחתיות שמתעוררות ושבות מהילדות.
יולי(ה), גיבורת הסיפור, היא דמות מעולה, במלוא מובן המילה. אני נרגשת כשאני יכולה להגיד את זה על דמות בספר של סופר ישראלי. את הספרים הישראליים הטובים אפשר לספור על כף יד של גידם; אז כן, הספר הזה פחות טוב מהחטופה מאינקנדאר - אבל דמות ראשית מצויינת? אפילו בספרים "חיצוניים" קשה למצוא דבר כזה.

בספר, בצורה מוחשית ועדינה, נחשפים הקוראים הצעירים אל המורכבות והקושי של החיים. קושי בפרנסה, בעיות משפחתיות, סערות רגשיות, בלבול, בעיות קשות המגיעות בצרורות ; דברים שבאמת קורים.
הספר מציג את החברה הישראלית בצורה כנה ויפה. אפילו עם התייחסות לדברים הפחות נעימים. הוא מציג את המצב בבתי הספר - את העובדה שגם אם ילד הוא כל כך מקסים ומדהים בפנים, אף אחד לא רוצה לראות את זה, אבל כשמישהו מוצא את הדרך להכנס פנימה - הוא לא יכול לצאת.

הדמויות מקסימות. הן עמוקות, בנויות היטב, מציאותיות, עדינות ומגובשות באותו הזמן.

יוליה היא דמות חזקה. היא עוצמתית, היא מעוררת הערצה והזדהות, יש לה קסם אישי, היא חכמה - ובנוסף לכל ובראש הרשימה: היא אמיתית. היא דמות אמיתית, אמיתית באמת.

הכתיבה של הסופרת נפלאה - היא רגישה וזורמת, יש בה חוש הומור במקומות המתאימים, אוצר המילים נהדר - כיף לקרוא.
נהניתי מאוד גם ממשחקי המילים שבספר - הדמויות אומרות דברי טעם, בשנינות ובבהירות - משחקי הכוח שבמשפטים כתובים כל כך יפה; זה נהדר מכל בחינה.

אז מה לא אהבתי? את התעלומה, ועניין הסוף הסגור-פתוח.
שיחת הטלפון בהתחלה, שמהווה בעצם את הגורם המניע בעלילה, מסתבכת ונעשית מוזרה יותר ויותר ככל שהספר ממשיך.
ולבסוף, כשכל הפרטים כביכול מתגלים, הם חוברים יחד לתמונה עקומה, מאכזבת ולא אמינה ; שמקלקלת הרבה יותר ממה שנראה בחווית הקריאה.
הפתרון, שאמור להיות פתרון-מוחץ, אפילו לא וודאי - אף על פי שיוליה היא לא המספרת, המספר הכל-יודע של הסיפור מראה רק את נקודת המבט שלה (שזה פספוס), והיא בעצמה מבולבלת ; לא מאמינה למה שאומרים לה, וכך יוצא שגם אנחנו מבולבלים, ולא יודעים אם להאמין או לא. האמת לא ברורה, הסוף מאכזב.

~~~

הספר מומלץ, אבל קשה לי להתעלם מהעובדה שהסוף כושל.

את הספר לקחתי מהספרייה בזכות ההמלצה של ליילק.
וזה בהחלט היה שווה את המאמץ.
הדמות הראשית, יולי[ה], פשוט מעולה.
היא מדהימה, חזקה ואמיצה, אבל במקביל לבגרות שלה היא גם שנונה וכיפית. היא מתחברת עם אנשים וכחנים ודעתניים, אבל גם לה יש דעה והיא לא חוששת להגיד אותה. התאהבתי בדמות הזאת, מעל הכול כי היא כל כך אמיתית, אנושית. כל כך אחת מאיתנו. כל כך אני.
והחברים של יולי- כמה מילים עליהם; צוקי לא היה ממש פעיל, דמות נחמדה ומצחיקה וקצת מוזרה. אבל גליה- אוהווו, איזה עונג. סוף סוף, הפמיניסטית הלוחמנית שתמיד רציתי להיות קיבלה תפקיד גדול בספר. אני מדי פעם נותנת חופש דיבור לגליה הקטנה שבתוכי, שלא יצטבר יותר מדי חומר למחשבה, ולכן השתגעתי על הדמות המגניבה הזאת.
חוץ מזה, הכתיבה מעולה וקולחת, ממש כיף לקרוא ולא רוצים לפספס אפילו משפט אחד.
מנגד- אוי, סיפור בלשי מעצבן. איך שתעלומה בלשית ולא-ממש-קשורה יכולה להרוס ספר טוב. אז היא לא הרסה את הספר, אבל בהחלט הורידה לו כוכב אצלי.
עוד משהו שעיצבן אותי עד מוות בספר היה בני שושן. אח, בני יקירי, אתה לא מבין עד כמה יש לך מזל שאתה לא דמות אמיתית. כי אם היית, הפנים שלך היו נראים עכשיו כמו בשר טחון, ובזכותי.
קל לי מאוד לשנוא דמויות, בייחוד כאלה מלאות מעצמן, אבל שושן הוא פשוט שיא השיאים. במצעד הדמויות השנואות שלי, לינדן אשבי מ"הגן הכימי" ובני שושן מתחרים על המקום הראשון.
בהתחלה, הוא סתם היה נראה לי צדקן מעצבן שאוהב שמתרפסים אליו ומודים בטעות מולו. אחר כך הוא ירד לחייה של יולי עם הקטע שהיא עשירה, ובכל הקטעים האלה התעורר בי דחף לא רציונלי לחנוק את הספר. אני יודעת מה זה דעה קדומה, ואני עוד יותר שונאת אותה כשהיא לא מבוססת על כלום. אני קורבן אומלל [כינורות ברקע...] לדעות מטומטמות כאלו ואחרות, אבל אני התרחקתי מאנשים כאלה כמו מאש- לא לפני שניפצתי להם את הסטיגמה בבעיטה.
בכל מקרה, אחרי זה שושן התנהג כאילו יולי הייתה צריכה פשוט לרוץ לזרועותיו השריריות כשהתברר לה שהוא אוהב אותה, הרי ברור שהיא תרצה אותו- אליל הבנות וכוכב הכדורגל! אך למרבה ה"הפתעה", כשיולי התנהגה בצורה נורמלית, כמו כל בת עם קצת שכל, ואמרה לו שירד ממנה אחרי כל הפעמים שהוא משפיל אותה- הוא התעצבן ורדף אחריה בצורה ממש גועלית. לפעמים הוא ממש כפה את עצמו עליה ולא נתן לה לנשום או ללכת.
אני יודעת שיש המון דמויות כאלה בספרים ובמציאות- הבנים השחצנים שהופכים לסמרטוט רצפה רק כשבת כלשהי עוברת לידם- אבל כמו שאמרתי, יש פה דמות שוברת שיאים. אני שנאתי אותו שנאתי אותו שנאתי אותו! ורק לא הבנתי למה יולי לא מנפצת לו את האשליה הגועלית, למה היא מסכימה לדבר איתו בכלל, למה היא אוהבת אותו, לעזאזל!

אה, והסוף של הספר?
מי כמוני יודע שקשה לגמור סיפורים וספרים בצורה טובה. אבל זה...פשוט פתוח מדי ומעצבן. לא נורא, בגלל העלילה המעולה אסלח לסופרת על זה.

בקיצור: אהבתי מאוד חוץ מכמה נפילות קטנות פה ושם. מומלץ בחום, בייחוד ביחס לסופרים ישראלים אחרים.

ספר מעולה. אני מטורפת עליו.
הוא חלק ממשהו שאני מכנה "השילוש" - שלושה ספרי נוער ישראליים שאני ממש אוהבת (בלשון המועטה).
(הספרים האחרים הם, דרך אגב, "שלומצי כותבת יומן" ו"מבחן קבלה".)
אז תקראו.
סביר להניח שלא תתאכזבו.

יואו איזה ספר יפה!!
תוך כמה שעות סיימתי אותו, ובתור אחת שדי לא-מחבבת ספרים ישראליים לנוער, זה ספר פשוט טוב.
בני כזה חמוד.
השילוב של הסופרת בקטע מתוך שיר השירים, במשחקי מילים של השמות 'שלמה' 'בני' 'שושן' גרמו לי מאוד לאהוב אותו.
הכתיבה קולחת.
האהבה בין בני ליולי משגעת, הם זוג מהמם!!
הקטע של ההרפתקה עצמה לא היה משהו, אבל למי אכפת, בסוף הם ביחד :)

תקראו!!

ספר מעולה !!!!
מאוד שווה לקרוא !!! קראתי אותו תוך יום וגמרתי !!!
לא יכולתי להפסיק לקרוא!! מאוד אהבתי שהם שילבו פה את הסיפור של סינדרה כי אין על האגדה של סינדרלה שהכל בהתחלה היה רע אבל הכל התהפך לטובתה !!!!!
מאוד מומלץ בחום לקרוא !!!!!!!!!!!!

ספר יפה מאוד! מעניין ומותח! יש בו גם אהבה בין שני בני נוער שמתפתחת בצורה מוזרה מאוד אך מעניינת וסוחפת! אהבתי אותו מאוד ואני ממליצה עליו בחום!!!

ספר מצמיד. זאת אומרת מרגע שהתחלתי לקרוא אותו נצמדתי אליו והיה לי קשה להיפרד ממנו. סיימתי את שלוש מאות עמודיו בפחות מיום.

משהו בספר הזה מקסים אותי ומעורר מחשבות. כנראה שבאמת סינדרלה היא האגדות כולן, ולא היתה עוד אגדה כסינדרלה.

אהבתי אותו! חמוד. הסוף אכזב אותי.