קריאת "קפקא על החוף" הייתה ממש תקופה בחיים שלי. לא רק בגלל שהיא ארכה כל כך הרבה זמן (כחודש וחצי), אלא גם בגלל שממש חייתי את הסיפור. הייתי שם עם קפקא, נקטה, הושינו ואושימה, ולא רציתי לעזוב.
איך אני יודעת שהספר היה טוב? כשאני לוקה בתסמונת שאני קוראת לה "האטה משמעותית בקצב הקריאה ב-100 העמודים האחרונים"- אני יודעת שהספר טוב. זה נובע מהידיעה הזאת, החשש הזה, שהוא ייגמר.
מעט מאוד דמויות יש בספר, וכל כך הרבה קונטרסט קיים בינן; קפקא, נער צעיר בן 15, עצמאי, בוגר, קשוח ו"תולעת ספרים". לעומתו נאקאטה- גבר מזדקן בן 60+, רפה שכל, "לא כל-כך פיקח" (כך הוא מעיד על עצמו, אך האמנם?), תלוי באחרים, אנאלפבית.
הושינו- חייל לשעבר, קצת 'ערס', גבר-גבר. נהג משאית מחוספס ומפוצץ בטסטוסטרון, שלא יידע להבחין בין באך לבטהובן אם חייו יהיו תלויים בזה. לעומתו אושימה- אדם ללא מין מוגדר, ספק אישה ספק גבר, בעל עור פורצלן ונפש עדינה, ספרן אינטליגנט ורגיש שמלאי הטסטוסטרון שלו ירד מזמן מתחת לקו האדום.
במהלך הסיפור מורקמי בונה את הדמויות האלה באופן וירטואוזי ומרתק, נותן להן אופי ומפיח בהן חיים ומאפשר לקורא להיכנס אל נבכי נפשן. איפשהו בדרך, אתה מגלה שלנאקאטה יש תובנות, חכמה ותושייה שאין לזלזל בהן, של"נער- בן ה-15- הכי -קשוח –בעולם" יש פחדים, ופגיעות מכמירת- לב. איפשהו בדרך, הושינו עובר טרנספורמציה ומתגלה כגבר רגיש וטוב-לב, כזה שמסוגל להתרגש מיצירה של בטהובן ומספר טוב, כזה שיוצא מגדרו על מנת לסייע לקשיש מוזר שהוא בכלל לא מכיר.
ו'הדרך'?
רצופה בסוריאליזם ממכר, בדברים שנופלים מהשמים, בשיחות מעמיקות עם חתולים, בעולמות מקבילים, בעבר והווה שמתערבבים להם יחד, בחלום ומציאות שרק קו מטושטש מפריד בינם.
בשכרון-חושים.
במהלך קריאת הספר הזה הרהרתי לראשונה בקווי הדמיון בין מורקמי לבין סטפן קינג. הכתיבה של שניהם נגועה בקצת פנטזיה, ברוב הסיפורים של שניהם יש סטייה קלה מכביש המציאות אל דרך עפר צדדית, דמיונית. עם זאת הם מאוד שונים, ואני חושבת שהשוני טמון בעיקר בכך שמורקמי משקיע הרבה יותר בעומקן של הדמויות, בעוד שאצל קינג ההשקעה העיקרית היא ביצירת מתח ומסתורין בעלילה.
את שניהם אני מאוד אוהבת.
אני שמחה שבחרתי לקרוא את "קפקא" באנגלית. התרגום מצוין, נהניתי מכל משפט, ובכלל- אף פעם לא מזיק לנער את האבק מהאנגלית ולהעשיר את אוצר המילים, זה שבחיי היום-יום (שלי) מסתכם בהמון מושגים לטיניים מדעיים, ומה להם ולעולם הקסום של מורקמי, זה שחייתי בו במשך חודש?
