“בדרך כלל כשאני קוראת ספר על אירוע או אישיות היסטורית אני תמיד פונה לויקיפדיה כדי ללמוד עוד,
אבל לפני זמן מה ראיתי בנטפליקס את הסדרה על האבירים הטמפלרים ומאבקו של פיליפ הרביעי בהם, והסדרה עזרה לי להבין טוב יותר את הספר הזה.

שוב אותו גיבור עשוי ללא חת, שאמנם פרש מהשירות החשאי, אך נקרתה בדרכו תעלומה, סקרנותו מתעוררת והוא כולו "נכנס לאירוע" .
כמו בספרו הקודם של ברי(קבר הקיסר) גם כאן הגיבור נעזר בידע שלו מהשירות החשאי, כדי להתמודד עם "הרעים".
החידוש בספר הזה, שיש לנו גם את קולו של "הרע" ואנו יכולים לנסות להבינו.
זה הספר השני של סטיב ברי שאני קוראת, ובסך הכל דיי אהבתי. מי שאוהב ספרים בנוסח "צופן דה וינצ'י , נראה לי שיאהב...”

“את הספר אוצר הטמפלרים קראתי לפני יותר משלוש שנים ובמהדורה האנגלית שלו. כסיימתי את הספר הרגשתי שכשמו כן הוא - אוצר ! לא אפרט על עלילתו של הספר מכיוון שהיא ניתן לקרוא עליה בכל אתר. הכתיבה של ברי מעולה, מפורטת מאוד, מותחת ולמרבה הפלא גם פשוטה, כך שכל קורא יוכל להבין ללא בעיות את העלילה והמתרחש. ההשוואה הבלתי נמנעת בין ספר זה לצופן דה וינצי היא הכרחית, אולם כיום אחרי שקראתי 4 ספרים של דן בראון לעומת 6 ספרים של סטיב ברי, ברצוני להכריז כי אין מה להשוות ! לדן בראון יצא ספר טוב אחר, ואחריו רק ספרים בינונים ומטה.סטיב ברי כתב כבר 6 ספרים (עד שאני מסיים את הביקורת הוא בטח כתב עוד אחד), כולם מוצלחים מאוד, מענינים, מותחים ובעלי סגנון כתיבה אחיד ונוח לכל.
אני ממליץ בחום לקרוא ספר זה ולהמשיך אחריו גם את יתר הספרים, כדאי באנגלית !”

“הרלן קובן פוגש את דן בראון ?...
מקריאת הביקורות שמצאתי לספר זה וגם בעילעול בעמודיו הראשונים, הייתי בטוח שזה בדיוק מה שאני הולך לקבל : גיבור-בריון נוסח 'הקבוע' של קובן, זה שחסר יכולת בסיסית לקיים קשר יציב עם בני אנוש ושעסוק בעיקר בריסוק עצמות, הפעם 'בסביבת פעולה' נוסח בראון - מסדר הטמפלרים, אוצרותיהם הכמוסים וכל אלה שהחליטו פתאום לחפש כתובות אבן בדרום צרפת, בניסיון לאשש את האגדות האורבאניות הללו... ומי יודע בעצם...
לזה צריך להוסיף שאני לא ממש מהחובבים של שני הכותבים הנ"ל : קובן ממחזר עלילות (ומצליח בכל פעם להגיע לעמוד 480 מינימום ! מלך !) ובראון פשוט גנב ספרותי. ואני בטח לא הראשון שאומר את זה.

א-מה-מה ? ספרו זה של סטיב ברי דווקא מצא חן בעיניי ! אהבתי את חוסר היומרנות, את הבחירה בדנמרק דווקא כסביבת ההתרחשות הפותחת את העלילה ובעיקר את העקיצות שעפו שם לכל דיכפין : "התיאוריות שלו (לגבי מסדרי הצלבנים; מדובר על איזה חוקר חצי-תמהוני, בעלה של הבוסית של גיבור הספר) עניינו בעיקר את סופרי 'העידן החדש' וגם יוצרי סרטים עצמאיים שהרחיבו את הנחת היסוד שלו ככל העולה על רוחם" (עמ' 78)... צחקתי בקול גדול ! מעניין אם מישהו מהם, "סופרי העידן החדש" עלק, "ענה" לו בציטוט משלו...

בשורה התחתונה, "אוצר הטמפלרים" לא יזעזע את רשימת "הקאנון" הגדולה, אבל כאתנחתא מרעננת בין "החטא ועונשו" ובין "האמן ומרגריטה" - הוא מומלץ מבחינתי בכל פה.”

“מותחן קליל ונחמד עם בסיס היסטורי המתמקד במסדר הטמפלרים.
האבירים הטמפלרים היו קבוצת כוח חזקה פוליטית וכלכלית במאה ה- 12 וה- 13. כוחם הרב גרם למלך צרפת ולכנסיה לפגוע בהם ולמעשה לחסלם. בדעה הרווחת היא שהמסדר הצליח להחביא את אוצרותיו ואת סודותיו בטרם הושמד ואגדות רבות סובבות סביב האוצר והמסדר.
שתי קבוצות המנסות להניח יד על האוצר שנעלם כ- 700 שנה מתעמתות בספר. שתיהן מנסות לפצח את סוד האוצר והקודים שמצפינים אותו. התגליות עשויות לשנות את פני העולם המודרני והעימות בין שתי הקבוצות הוא קשה.”