ספר מומלץ, גם לכל אלו שראו את הסרט עשרות פעמים. הספר מעשיר את הלילה בעלילות צדדיות שכתובות בציניות ובהומור שלא באו לידי ביטוי בסרט. גולדמן כתב סיפור מעולה שמכיל הרבה התיחסויות אישייות ואילתורים כגון המצאת דמותו של מרגנשטרן.

פחח, לא משהוא. הספר יותר ממזכיר את טרואמת מגילת סן מיקלה (ע"ע). מדובר בעלילה לא משוכללת במסווה של "הרהורים" עמוקים תוך התחמקות מכל קונליקט \ סטייה\ מסר חתרני שעלולים היו לפגוע בקדושת השטות הזו. יתרונו הגדול של הספר שהוא מסתיים לאחר 190~ עמודים בלבד ולא מכיל שירה. לרוץ ולקרוא.

איכס, משעמם טיכו. אני מקווה שהוא היה רופא יותר טוב מאיך שהוא כתב. לצערי האכסל הזה, מסיבה כלשהי, חשב שהוא גם משורר טוב ולכן הוא גם שתל קטעי שירה לאורך הסיפור. מזל שכוריאוגרפיה אי אפשר לבטא בספר.

מורכב, מפחיד ומצמרר. הופך את הקורא לחיה ניצודה.

לא יודע, יכול להיות שפספסתי את כל העניין. כתיבה מאוד יפה בספר היא הסיפור הפנימי שעוסק בסופו של ישו ומתפרש, בפרקים בדידים, לאורך העלילה. שאר הספר מאוד משעמם וארכאי. יכול להיות שמדובר בסינדרום "12 כסאות" (ראה ביקורת שלי על הספר) שבו התרגום לעברית מחריב את קסם.

נמאס לי מג'ון לה-קארה. כל הספרים שלו הם אותו הדבר. אותה עלילה, אותן דמויות עמומות, אותה דמות נשית שמהדהדת בראשו של הגיבור, אותו סוף משעמם, אותם תיאורים מופרזים של גינוני הדמויות. פעם זה היה cool, היום זה משעמם וריקני.

אף על פי כן, נראה שספר זה הוא מהראשונים של הבחור כך שכל שאר הספרים הם העתק שלו. מי שמחפש את כל ג'ון לה קארה בספר אחד ימצא אותו ב"בית רוסיה". עדיף שלא.

בלתי אפשרי לקריאה בעברית. הספר נחשב לקלאסיקה רוסית מרתקת. כתיבתו מושטתת על מצע ההיסטוריה, התרבות והשפה הרוסית. לכן, התרגום לעברית עמוס בהערות המתרגם שלעיתים ממלאות גם חצי מנפח העמוד. קריאת הספר בעברית מתישה ומלווה בתחושה תמידית של החמצה.

נחמד, אך אם אפגוש שוב את מוכר הספרים שהבטיח לי "כל מה שצריך בספר" אמרוט לו את שערות האוזן התיכונה הימנית בפיתול הברגתי נמרץ. מלבד הקונספט שחברה שלמה יכולה להשאות מול פיגור של יחיד אין שם הרבה יותר.

מיושן.

אולי כשיצא לאור נחשב למשהוא אחר. כיום משעמם עד ארכאי. סבלו של הדייג העלוב מתגמד לעומת מפח הנפש של מודחי "כוכב נולד 14". ייתכן וכריש נוסף, אקרובט ובעל חיבה יתרה לטעמם של דייגים, היה יכול לסיים את הסיפור טוב יותר.