רוב הקוראים אינם רואים את המסר הכבד שהסופר התכוון להעביר כשכתב את הספר.
הסופר מקסוול קוטזיי הוא סופר דרום אפריקאי (שהסתלק (גלה) מארצו והתישב באוסטרליה. ספר זה הינו כתב תיגר על האפרטהייד (ז"ל) בדרא"פ וכרוכה בו 'אזהרה' למשטר שבסוף, "גם אלו שאינם יודעים לקרוא" (הברברים בספר והשחורים בדרא"פ) יגרמו לא רק לנפילת העיר אלה גם לנפילתה של 'האמפריה' כולה. (המשטר הלבן)
קוציי 'חזה' מהלך זה כ15 שנה לפני שאירע בפועל.
אני מעניק לספר זה ציון מעולה באנגלית. כתיבתו של קוציי באנגלית היא ממש תאווה לעין הקורא.

הזוי! הזוי! הזוי!
לא הג'אנר שלי בד"כ, אבל סו"ס סופר מתח ישראלי אמיתי.
מי שאוהב דברים הזויים ומתח, לא יצליח להתנתק מהספר.

משום מה הוגדר ספר זה של יעל נאמן כ'רומן שנון ואירוני'
איני רואה בו רומן!!! אני רואה בו מסמך מזעזע! (אמנם אוטנטי/אוטוביוגרפי) חלקה של הכתיבה הוא בלשון רבים (דבר המדגיש את הזדעזעותי) אולם לעולם לא הייתי משייך ספר זה לאגף הרומנים.
ספר זה, הייתי משייך לסוג ספרות העיון, כמסמך אוטנטי לניסיון חברתי (שנכשל) בו לא השתמשו בחיות מעבדה אלא בבני אדם (ילדים ובוגרים, מבוגרים וצעירים)
אבי שהיה בצעירותו חבר באחד הקיבוצים הנזכרים בספר, ברח ממנו כל עוד נפשו בו לאחר שהבין את בורות היוקש הטמונים בצורת חיים זו שלא מתקבלת על הדעת ומעוותת את משמעות המילה משפחה, פוגעת גם בערכי יסוד אחרים בחברה 'ומייצרת' מעין 'רובוטים אנושיים' החיים בבועה ונועדים רק למטרה אחת, להיות-קיבוצניקים.
הסופרת מביאה רק עובדות ללא הסקת מסקנות אישיות לכאן או לכאן וללא העדפות או הסתייגויות (קיימים בספר רק רמזים). על הקוראים 'להבין את הנקרא' מבין העובדות.
צר לי שעשרות אלפים רבים של ישראלים הם תוצריה של שיטה חברתית זו. מי יודע איזו נזקים אישיים נגרמו להם, איזה מטען אישי כבד הם נושאים על גבם ואיזו תוצר אנושי אחר היה התוצאה הסופית אם לא היו משתמשים 'בשיטה' איומה זו (בעיני) !
לא העליתי גם בדעתי במהלך חיי, שבמרחק לא רחוק מהמקום בו חייתי, מתנהלים חיים בתוך בועה על 'פלנטה אחרת'.
האם היה אז בכוחי לעזור או לשנות משהו? אני בספק גדול.

החלטתי לכתוב בקורת על הספר ולא דווקא בגלל הספר אלא בגלל הסופרת דונה וויליאמס.
ספר זה אינו 'ספר קריאה' כפשוטו אלה יותר 'ספר עיון' או ספר לכל המתעניין בעולמם של הילדים האוטיסטים (שלצערנו יש רבים מהם בארץ) לדעתי, קוראים שמצפים למצוא בספר 'עלילה' או רומן, יתאכזבו.
לאחר קריאת הספר, עברתי לקרוא באינטרנט, את האתר האישי של דונה וממנו משתמע שהיא הפכה מומחית בעלת שם עולמי בטיפול בילדים אוטיסטיים.
חושבני שהורים לילדים כאלו הנאבקים ביום-יום בהפרעה המולדת של ילדיהם, יוכלו לשאוב מידע רב מניסיונה ויוכלו בדרך זו או אחרת בהתקשרות איתה להעזר הרבה בנסיונה.
אחת הדרכים להוועץ בה היא בעזרת האנטרנט (זקוקים לרמה אנגלית נאותה)
מקווה שהמעונינים יוכלו להפיק תועלת ממידע זה.
כתובת האתר ודרך התקשרות לדונה תמצאו בקישור שלמטה.

www.donnawilliams.net/about.0.html

היום גם הוברר לי שדונה וויליאמס אובחנה לאחרונה כחולת סרטן השד, עברה ניתוח כריתה ובימים אלו ממש תתחיל בטיפולים כימותראפיים. מאחל לה החלמה מהירה

לאורך ההיסטוריה האנושית אירעו אלפי אלפים של מקרי התעללות לשמה. של החזק בחלש, של חברה אחת בבני חברה אחרת ושל השובה בשבוי.
חלק ממקרי ההתעללות היו על רקע לאומי (החברות הפרה היסטוריות בדרום אמריקה, או לחילופין 'רצח העם' וההתעללות שלפניה שאירע לארמנים בעת מלחמת העולם הראשונה). אחרות על רקע דתי (האינקוויזיציה הספרדית) אחרות על רקע לאומני (התעללות הנאצים בבני עמנו בתקופת השואה).
כאן, בספר זה, ההתעללות היא התעללות סדיסטית לשמה. אפילו שהרקע הוא גם לאומי, גם לאומני וגם על רקע דתי, הרי 'חיות האדם' המתעללים באנשים חסרי הגנה מגלה פרצוף סדיסטי ואכזר של בני חברה מסוימת (במקרה זה, סוהרים מצרים)
רבות נכתב ומחקרים רבים נערכו על הנושא 'האם נפש האדם טובה מנעוריה או רעה'? מסקנה חד משמעית, אין ! הקורא ספר זה, מתרשם שברגע שרפה ההשגחה על מעשיו של יחיד, מייד צפות ועולות כל התכונות הרעות בנפש האדם אל פני השטח והתנהגותו הופכת ונדמית להתנהגותה של חיית טרף צמאה לדם.
אין 'תיקון' למצבים אלו! אשר יגורת , קם והיה !
מדוע אני קובע נחרצות שזה המצב? מכוון שבין דפי הספר מבצבצות כמה דמויות (אין הן נזכרות בפרטים או במעשים טובים שעשו) שבכל זאת לא התנהגו כחיות אדם. לא הכו ללא צורך ולא התעללו התעללות לשמה. דמויות אלו 'נחבאות' בין דפי הספר כסוהרים 'מתגמלים' שמוכנים לעצום עין ומוכנים לעשות ג'סטות קטנות למען הכלואים.

בני אדם שנפשם 'רעה מנעוריה' ימצאו בכל חברה. בריאה או חולה. אבל לא אחת ולא שתיים נתקלנו אנו הישראלים, ברבים משכנינו שהצליחו להביא ללכידתם של ישראלים אם במלחמה ואם בימי שלום ולאחר מכן התעללו בהם (בשבויים) התעללות לשמה ללא צורך אמיתי וללא הנחיות 'מלמעלה'.
ממליץ לקרוא ספר מרתק ויוצא דופן זה על מנת שתכירו את הזוועות שבני אדם (אלו שנולדו 'בצלם') יכולים לגרום האחד לשני.
ברמת ההתעללות (השוואה לספרים אחרים) אפשר (במעט) להשוות לתיאורי בתי הסוהר בהודו בספר 'שנטאראם' או אולי לתיאורי ההתעללות ב'אקספרס של חצות'.
'הבעיה כאן היא שהשבויים הם משלנו ולא פושעים ומבריחי סמים ממדינות אחרות ומכאן כאב הלב הגדול.

זה לא קורה אצלי הרבה שאקח ספר ליד ושאסיים אותו עוד באותו הערב.
זה קרה לי עם ספרו המעניין ויוצא הדופן של אילן בכר.
אני ככלל, לא במיוחד אוהב את סגנון כתיבתו של אילן בכר שאין בו 'נשמה יתרה'
בספר מיוחד זה הצליח אילן להחדיר תחת עורו של הקורא את 'הנשמה היתרה' שלו. בנוסף: בהתחשב ברמת החשיפה האישית (שיש להעריץ אותה) חושבני שספר זה ידבר אל ליבו של כל מי ששירת שירות צבאי.
החשפות מסוג זה, היא בדרך כלל נדירה בחברה 'המצ'ואית' הישראלית ולכן לספר זה חשיבות עליונה לכל מי שנתקל בתופעות 'מוזרות' לאחר שירות צבאי ובמיוחד שירות קרבי שהיה קשור בטראומות.
אני ממליץ לכל דכפין לקרוא ספר מעניין זה.

סיימתי לקרוא את הספר ובממוצע, זה ארך לי יותר מהרגיל.
(בהשוואה לספרים אחרים בעלי אותו 'עובי') חשבתי לעצמי 'מה יכולה להיות הסיבה' ורק לקראת הסיום הבנתי: הסופר הוא גרמני וכתב כמו גרמני. כלומר: מדגיש כל פרט, מדייק מאוד בעובדות ובעשותו זאת הוא 'מורח' את העלילה הלוך ומורח. אם הוא היה סופר 'מודרני' יותר, הספר (כנראה) היה קצר יותר. רמזים וקישורים שאפשר לחשוב עליהם ומהם להוציא תמונה שלמה היה הדבר הנכון לעשות.
קריאת כל פרטי הפרטים, היה הדבר שבגללו איני יכל להעניק לספר זה 5 כוכבים אלא רק חמישה.
אני מבין בהחלט את כל אלו שהחליטו 'לנטוש' באמצע הקריאה.
החלק המעניין יותר (עבורי לפחות) היו העובדות האוטנטיות שנוספו בסוף הספר ושעליהן התבסס הספר.

חוות דעתי לא מחמיאה לספר. גם לא מצאתי טיפה של 'גאוניות' או מחשבה מקורית אצל אדאמם. אולי בעברית הוא תורגם 'מצחיק' או 'מבדר'. באנגלית, אין בו ולא כלום. (לא דומה 'לעומק' של אסימוב למשל). הוא מתחיל ברעיון מסויים ולא יכל להביא אותו לידי סיום ! הקטעים 'מקפצים' ההמשכיות אינה מוצלחת וכל 'אירוע' לא מסתיים או לא מופקות ממנו מסקנות.

התגלתה גם 'התעלומה' (מדוע בעברית מס' הדפים קטן בהרבה מהמהדורה האנגלית). פשוט: יש בסוף הספר תוספת של עשרות עמודים של 'כיצד צילמנו את הסרט'
קטעים אלו נמנעתי מלקרוא והייתי גם מפסיק את קריאת הספר באמצע, אלא שכל הזמן חיכיתי 'שמשהו יקרה'. שהעכבר יביע רעיונות נשגבים, שיתברר כיצד שוטרי החלל הגיעו ולמה, שיסופר מדוע המגבת כל כך חשובה לתיירי החלל וכו'.
בקיצור: לאוהבי ספרות דמיונית, יש סופרים וספרים טובים בהרבה מספרו זה של אדאמס !

בחרתי להמתין כמה ימים מסיום הקריאה עד לכתיבת הביקורת על מנת לתת לתוכן 'לשקוע' ולמצוא את מקומו.
אכן, ספר מופת! האנגלית ראוייה לתשבחות. כל תאור פשוט,ולא הפשוט ביותר, הופך 'לחגיגה'. כל משפט, מקום ראויי לו בהיכלי הקריאה.
אין זה ספר 'יום-יומי'. זהו ספר מיוחד לאוהבי האנגלית מחד ולאלו שמתעניינים בתקופת האימפריאליזם (לא שהיום אין 'אימפריאליזם, אבל הוא מוסווה) מאידך.
אין זה ספר לקחת לים או לטיול בחו"ל. יש משפטים שכדאי ורצויי לקרוא יותר מפעם אחת.
ספר מומלץ בכל פה
שתהנו