ביקורת ספרותית על לשרוד עם זאבים מאת מישה דפונסקה
ספר בסדר

---

קראתי אותו לפני זמן רב, הדבר שהכי זכור לי מהספר היה ההבחנה לגבי בעלי חיים והתפיסה שלהם בעינינו, זכור לי קטע שבו הילדה הודתה שאם אמא שלה הייתה נוטעת פה את הפחד והריחוק מבעלי החיים (למשל מספרת לה על כיפה אדומה והזאב) סביר מאוד להניח שהיא לא הייתה שורדת בחיק הטבע זה עורר בי מחשבה, אילו עוד דברים נטועים בנו משחר ילדותינו ומונעים מאיתנו לראות מציאות קצת אחרת?
מה שהציל אותה למעשה היה המציאות העגומה של אותם הימים, בהם חיות טורפות התנהגו בחמלה, ובני אדם התנהגו כטורפים.
הדבר ההגיוני ביותר היה שברגע שחזר העולם לנוע במסלולו התקין, פחות או יותר, לא תצליח הילדה-נערה להשיב סדרי בראשית ולבטוח בבני אדם, לכן היה לי מעט פקפוק בקשר לנישואיה, למרות טיפולים כאלו ואחרים שהיא וודאי עברה, היה נדמה לי שאחרי חיים שכאלו עולמם של בני האדם לא המקום בשבילה.
זהו ספר טוב, כתוב בצורה מעניינת והמציאות אף פעם לא נראתה כואבת יותר, למרות שמדובר בסיפור בדיוני.

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על לשרוד עם זאבים