ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 22 בספטמבר, 2010
ע"י ליאור
ע"י ליאור
ספר שיריו של פסואה עוסק במודרניות וברגשות שהיא מולידה במשורר. לא מדובר בהכרח על כמיהה רומנטית לטבע. גם לא במקרה של פסואה שבחלק מספריו כמו "מהמלון הגבוה ביותר" מדבר על ראיית הטבע באמצעותן של עיניים אנושיות טהורות כאמצעי לאמת ולאושר. בספר זה מדובר על מורכבות רבה של תחושות שהקורא לא יכול לאגד אותם לעקרון מרכזי בלא לחסל את השונות, הסגוניות והרב גוניות שלהם. מדובר על ניסיון להתחקות אחר עצמיות המשורר על רקע עייפות מהחיים, שאלת הקיום והמוות, בדידות וכמיהה לאהבה.
פסואה שואל מה היה אילו הוא או העולם היו כך או כך...אביא ציטוט מקטע שמאד ריגש אותי בו יש דוגמא לניסיון המשורר להתחקות אחר עצמיותו:
"הסרתי את המסכה, וראיתי את עצמי בראי...
הייתי הלד מלפני שנים כה רבות...
לא השתניתי בכלל...
זה היתרון בכך שיודעים להסיר את המסכה.
להיות תמיד הילד,
העבר שנשאר,
הילד.
.....
בקיצור, ספר המתחקה על עצמיות וסממנים כלשהם של אנושיות בהקשר הכולל של משמעות החיים, הקיום והמוות ובעיקר בהקשר לצורך באנושיות ובאהב בעולם שנדמה שהוא מרוחק ושונה ממה שנדמה לנו שהוא היה צריך להיות.
מי שאוהב שירה לא יתאכזב. אני מאד אהבתי, התרגשתי וצעדתי עם פסואה אל חידת המוות והקיום האנושי.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
7 הקוראים שאהבו את הביקורת