הספר דן בעולם הפנימי המורכב של תלמיד ישיבה המוצא שלמות רוחנית בתוכו פנימה, אל בנסיבותיו החיצוניות, דווקא בסביבה שאמורה לחזק אותו רוחנית, בישיבה בה לומדים ו"מתחזקים" בדעות רוחניות (וגם קדומות מסתבר) גורמת לו לירידה? מדוע? כיוון שהגיבור מגלה שהסביבה הרוחנית נעזרת בדת בכדי להפלות, לחשוב בסטריאוטיפים ולקדם דעות קדומות. חבל שהספר לא כתוב בגוף שלישי כיוון שכך יכול היה המחבר להיות קצת רחוק יותר מהזדהות יתרה עם קורבן העלילה. אבל גם ככה הספר מצליח להעביר יפה את המטרה העיקרית והצגת מורכבות הנסיבות. משיכה לרוח ודחייה מגזענות שאותם אנשים "רוחניים" מעודדים. כדאי לקרוא.

אהבה ויצרים, טעויות של משרת החושב (בגלל מכתב מזוייף שנשלח אליו בזדוניות) שהגבירה שלו אוהבת אותו. אישה המחופשת לאחיה התאום ומעוררת יצרי אהבה בקרב הגבירה הנחשקת. אותה גבירה שכולם חושקים ומוכנים לצאת לדו-קרב בעבורה או לשלוח לה שליחים ושפע של מתנות. אותה גבירה שמתאהבת באישה המחופשת לאחיה התאום, אבל כשלבסוף היא בכל זאת מגשימה את חלומה לזכות באהבת עם האח התאום האמיתי.
הזמנה של האישה המחופשת לאחיה התאום לדו קרב על ליבה של אותה אישה-גבירה שכולם חושקים בה. ובסופו של דבר מכלול של התרחשויות שנדמה שרק שייקספיר יכול היה לתכנן. השפה עצמה היא אומנות לשמה.
מומלץ בחום.

הספר עוסק בכמה דמויות שהתנהלותן מפתיעה את הקורא בכל פעם מחדש. גם כשאתה חושב שאתה כבר מבין דמות מסוימת פתאום היא מוציאה סכין מהמעיל ודוקרת, מספרת על אהבתה, בורחת מהמדינה, מציע נישואין וכו'. למעט אולי מגיבור הספר, שהוא עצמו דמות הכי צפויה כיוון שהוא מתואר כלוחם צדק שמבקש לחשוף מקרה רצח, כל הדמויות מסתוריות. זוהי אולי הגדולה של הסופר, שמצליח להביא לנו את החיים כמו שהם, מקרוב ולא מרחוק, אפשר לגעת בדמויות, להרגיש אותן ולהריח אותן. אבל להבין אותן.... טוב זה כבר בקשה מוגזמת. כמו בחיים האמיתיים כך במציאות. גדולתו של הסופר, פול אוסטר, איננה בתובנות הפסיכולוגיות, אלא בהענקתו לקוראים של תחושת הקיום האנושי בצורה כה אינטנסיבית. מי שלא קורא- מפסיד. מי שחי את החיים באופן אינטסיבי ומקרוב ייתכן שהקריאה הזו תורגש עבורו כהתמזגות עם דמותו שבראי.

הספר של קאקו הוא מעניין ובו בזמן יכול להיראות גם כמוזר.
מעניין על שום מה? כיוון שהוא עוסק בחשיבה יצירתית בתחום שנדמה לרבים כתחום מדעי ואמפירי ולפיכך מוגבל לעומת תחומים אחרים כאומנות ושירה.
מוזר על שום מה? מוזר מאותה סיבה שהוא כה מעניין. למה להיכנס לדיון מדעי באופן שאיננו רק תיאורטי אלא מאד ספקולטיבי ואפילו קצת דמיוני.
טוב, קאקו נעזר באיינשטיין ובציטטה המפורסמת שלו לפיה "רעיון שאיננו נשמע מגוחך בפעם הראשונה ששומעים עליו-אין לו סיכוי".
ואכן תורת היחסות של איינשטיין היא תורה שההגעה אליה לא נעשתה בעזרת משוואות מתמטיות. להיפך, איינשטיין הוטרד "מה קורה אם משיגים קרן אור"?
כלומר הוא הגיע לתגליות פיזיקליות דרך חשיבה שאיננה בהכרח כה מוחשית. תחילה חשיבה זו היא חשיבה ספקולטיבית ויכולה להיראות מוזרה, אך עובדה שבסוף היא קיבלה אישוש מדעי ומתמטי. ואכן, תחילה היו דעות שונות לגבי מהירות האור הקדמונים חשבו שהיא מהירות אינסופית, ניוטון קבע אותו במשוואות שלו כמשנתה לא קבוע. כשאיינשטיין הגיע הוא ביקש להראות שהזמן והחלל הם המשתנים הלא קבועים והמהירות של האור היא הגורם הקבוע.
עכשיו אם מהירות האור היא המהירות האוליטמטיבית האם ניתן יהיה לחזור בזמן? האם תיתכן פיזיקה של הבלתי אפשרי?החזרה בזמן שהינה בלתי אפשרית יכולה להיתכן מבחינה תיאורטית לכשיהיה נגיש עבורנו אותה "מסה שלילית" הנמצאת בקצות היקום.
זה מה שמעסיק את המחבר של הספר ומי שמכיר אותו יודע שהוא כשותף לתורת המיתרים מבקש לראות "מעבר לאיינשטיין".
ספר על מחשבה מעבר לידוע כיום בפיזיקה ובאופן שיאפשר אולי להציץ לעתיד האנושות.
בהחלט מומלץ לקריאה.

ספר שיריו של פסואה עוסק במודרניות וברגשות שהיא מולידה במשורר. לא מדובר בהכרח על כמיהה רומנטית לטבע. גם לא במקרה של פסואה שבחלק מספריו כמו "מהמלון הגבוה ביותר" מדבר על ראיית הטבע באמצעותן של עיניים אנושיות טהורות כאמצעי לאמת ולאושר. בספר זה מדובר על מורכבות רבה של תחושות שהקורא לא יכול לאגד אותם לעקרון מרכזי בלא לחסל את השונות, הסגוניות והרב גוניות שלהם. מדובר על ניסיון להתחקות אחר עצמיות המשורר על רקע עייפות מהחיים, שאלת הקיום והמוות, בדידות וכמיהה לאהבה.
פסואה שואל מה היה אילו הוא או העולם היו כך או כך...אביא ציטוט מקטע שמאד ריגש אותי בו יש דוגמא לניסיון המשורר להתחקות אחר עצמיותו:
"הסרתי את המסכה, וראיתי את עצמי בראי...
הייתי הלד מלפני שנים כה רבות...
לא השתניתי בכלל...
זה היתרון בכך שיודעים להסיר את המסכה.
להיות תמיד הילד,
העבר שנשאר,
הילד.
.....
בקיצור, ספר המתחקה על עצמיות וסממנים כלשהם של אנושיות בהקשר הכולל של משמעות החיים, הקיום והמוות ובעיקר בהקשר לצורך באנושיות ובאהב בעולם שנדמה שהוא מרוחק ושונה ממה שנדמה לנו שהוא היה צריך להיות.
מי שאוהב שירה לא יתאכזב. אני מאד אהבתי, התרגשתי וצעדתי עם פסואה אל חידת המוות והקיום האנושי.

ספר שיריו של פרננדו פסואה מבקש לחבר אותנו לחוויה מרכזית שלו עצמו, מעין מסקנה והמלצה של המשורר לקוראיו. התובנה היא מורכבת, אבל אפשר לומר שהראייה האנושית היא האושר היחיד. הרושם שקיבלתי מקריאת השירים היפייפיים והמרגשים היא שהמלצת המשורר בקוראיו היא שלא לחשוב יותר מדי, לא לפספס את הטבע בכדי לחפש מה נמצא מעבר אליו. ניתן לומר שפסואה מבקש לרמוז שהראייה האנושית היא היא המקור לאושר וגם לאמת.
אתן דוגמא:
"לגברת הזאת יש פסנתר
שהוא נעים אבל אין הוא זרימת הנהרות
ולא הרחש שמרחשים העצים...
לשם מה טוב שיש פסנתר?
מוטב כשיש אוזניים ואוהבים את הטבע" (עמוד 40)
השירה היא שירת ההתבוננות ולא החשיבה, החשיבה שלא לחשוב בכדי לא לבטל את הנגישות לטבע.
אני מאד התרגשתי ונהניתי מקריאת השירים בספר ומהתרגום המצויין לעברית. מומלץ בחום.

קניתי את הספר לפני שבועיים והצטערתי שרק עתה יצא לי להתוודע אליו. מדובר על פרוסט המוקדם ועל סיפורים קצרים ומשעשעים, אבל כאלו המכילים המון משמעויות.
למשל בסיפור על "ויולאנט", נדמה שמדובר על מתח בין הצלחה לבין משמעות. מה חשוב לנו יותר? האם אפשר בכלל לשאול זאת?
בגיל 15 ויולאנט נעשית יתומה. בבגרותה היא מגיעה מן הכפר אל החברה הגבוהה. היא אדם של משמעות, אבל בחברה הגבוהה חשובה רק ההצלחה.
נדמה שהיא מצליחה כיוון שהיא התחתנה עם דוכס, אבל חסרה לה המשמעות, לעסוק בענייני הכפר, בהגות, בצדקה ובבדידות. דברים שאינם מובנים מאליו אצל בני המעמד הגבוהה.
פרוסט מראה כיצד העיסוק הבלעדי של האצולה בהצלחה וביצר ההנאה משכיח את הצורך במשמעות, את הצרכים העמוקים של הנפש, דברים שרק נערה כפרית יכולה להכיר.
האושר הוא לא בהכרח מגיע מיצר ההנאה, אלא מהמשמעות, וזאת יודעת טוב מכולם נערה כפרית המגיעה לחברה גבוהה ושתחילה מתפתה להאמין שיצר ההנאה וההצלחה הם החשובים ביותר.
יש עוד המון סיפורים מעניינים כמו על הדוד שהולך למות ובסוף מגלה שנותר לו זמן לחיות... עתה פתאום הוא מתקשה להיהנות מהחיים. זה מוזר ואנו שואלים הכיצד זה ייתכן? אבל רק פרוסט יכול להסביר לנו במילות הקסם שלו מדוע. בשביל זה כדאי לקרוא את הספר. ספר מומלץ. דירגתי כ"טוב" כיוון שלמרות שהספר מעולה הרי שבהשוואה לפרוסט תמיד הוא יכול לתת לקוראים הרבה יותר. סופר מצויין.

בנקאי וגם אנרכיסט? נדמה שהדבר איננו אפשרי. רוב בני האדם מחזיקים בדעות כלשהן שניסיון רציני כלשהו לעמוד על מלוא משמעותן יוביל לחשיפת סתירות כלשהן. אבל במקרה של הבנקאי אנו חשים שלא ייתכן שהוא ייצג השקפה אנרכיסטית.
אנרכיסט הוא אדם שאיננו מאמין בהיררכיה, אדם שמבקש אחר הסולידריות הטבעית בין בני האדם בלא צורך של מוסדות שלטון המנציחים היררכייה בין בני האדם. למה? כיוון ששלטון פירושו היררכיה. איך אפשר לשלוט בלא יכולת להיות בעל סמכות וכוח??
לעומת זאת, בנקאי הוא אדם שחשובה לו ההצלחה, הוא שואף לטפס בסולם החברתי ולהצליח יותר מכולם, או יותר נכון להיות בעל יותר כסף. יותר כסף=יותר היררכייה.
איך ייתכן שהבנקאי יהיה אנרכיסט?
ובכן עבור פסואה, אנרכיסט אמיתי ממקד את הדגש על מאבק בגורמים האנושיים (ולא הטבעיים) המנציחים את אי שיוויון. מדובר על מאבק באי שוויון ששורשו איננו טבעי. במילים אחרות, אי שיויון שנגרם על ידי "בדיות חברתיות", בעיקר פסואה נלחם נגד תוכניות אידיואלוגיות שמטרתן ליצור חברה מושלמת שהרי גם זו הינה "בדיה חברתית".
לפי פסואה אפשר להיות בנקאי ואנרכיסט כיוון שאנרכיזם פירושו יצירת שוויון הזדמנויות ולא הקמה של שוויון מדומה. מצב הטבע הוא המצב האידיאלי, אבל בו אין בהכרח שויון מושלם. לכן יש לאפשר את מצב הטבע, אך יש למנוע אי שיוויון שמקורו איננו במצב הטבע אלא בתוצר של נסיבות חברתיות.
קצת שונה מספריו האחרים של פסואה, בהם החוויות הרגשיות מזעזעות אותך. כאן מדובר על ספר שהוא מעין דיאלוג סוקרטי לאוהבי החוכמה הפוליטית. ספר טוב.

ספר מקסים. מסופר על אלבינוס, הנשוי לאישה וחי חיים נוחים מאד מבחינה כלכלית. יש לו ילדה, ונדמה שאמור היה להיות טוב לו. אבל... הוא מחפש הרפתקה והולך על בחורה יפייפיה בת 18, שבין היתר היא ממעמד נמוך מאד. הנערה מסובבת אותו על האצבע בתירותים שונים ובסוף העניין מתפוצץ כיוון שהיא עושה הכל שהרומן שלהם יתוודע לאישתו. היא מנסה להשיג גירושים רשמיים שלהם ולא מסתפקת בתפקיד הפילגש.
טוב, במהלך הקריאה מסתבר שהאחים שלה העניים מבקשים ממנה לסחוט את אלבינוס כלכלית. ומתברר שלמרות שהיא בת 18 יש לה רקע של יציאה עם גברים מבוגרים ועשירים שאותם היא לא הצליחה להפיל כלכלית.עד שאלבינוס הגיע...
אחד מהמאהבים לשעבר שלה שאותו היא באמת אהבה ושהוא היה סדסיט ואדם אכזרי, ככה נבוקוב מתאר אותו בצורה יפייפיה, מגיע לזירה. יחד היא והמאהב הישן פועלים בכדי לשים יד על רכושו של אלבינוס תוך כדי ניצול מוטעה של חוסר החשד שלו. לא ידוע לו שהם מכירים מקודם.
לא אספר את הסוף, אבל הוא דראמטי ביותר ומשאיר את הקורא נפעם. ספר מצויין של אחד הסופרים האהובים עליי.