פרננדו פסואה (1888–1935) היה מגדולי המשוררים והסופרים של פורטוגל במאה ה־20, ומן הדמויות הספרותיות המרתקות והמורכבות ביותר בתולדות הספרות המודרנית. פסואה נולד בליסבון, אך את ילדותו העביר בדרום אפריקה, שם רכש השכלה באנגלית – שפה בה כתב חלק ניכר מיצירתו. הוא חי חיים שקטים וצנועים יחסית, עבד כמתרגם וכפקיד, אך במקביל פיתח עולמות ספרותיים עשירים ומגוונים, לעיתים באמצעות "הטרונימים" – זהויות ספרותיות מלאות שיצר, שלהן העניק ביוגרפיה, סגנון כתיבה ואופי ייחודיים.
יצירתו של פסואה נעה בין שירה פילוסופית ומדיטטיבית לבין פרוזה ניסיונית, ומרבה לעסוק בשאלות של זהות, מציאות וחלום. הוא נחשב לאחד ממבשרי המודרניזם באירופה, והשפעתו ניכרת עד היום בשירה, בפרוזה ובפילוסופיה הספרותית.
בין ספריו שתורגמו לעברית ניתן למצוא את ספר האי נחת, יצירה רחבת־יריעה המשקפת את חוויותיו הפנימיות של ההטרונימים שלו; כל חלומות העולם; מהחלון הגבוה ביותר; מה עשיתי מן החיים?; חנות הטבק – אחד משיריו הידועים ביותר; הבנקאי האנרכיסט – מסה־סיפור רוויית סאטירה; על העמוד היציב; הספינה עומדת לצאת; מעבר להר הירוק; למילה מציאות אין משמעות – מניפסטים; פסואה פי שלושים ושלושה; מסר – הספר היחיד שפרסם בחייו; וכן יורד הים.
למרות שחייו הסתיימו בגיל צעיר יחסית, פסואה הותיר אחריו ארכיון עצום ובו אלפי דפים של יצירה שלא פורסמה בחייו. כתביו ממשיכים לרתק חוקרים וקוראים ברחבי העולם, והוא נחשב כיום לאחד מגדולי המשוררים של המאה ה־20 ולאבן יסוד בספרות העולמית.