ספר מעניין, שמאפשר הצצה, די נדירה לדעתי, לעולמם ולנפשם של תלמידי ישיבה חרדים. את הספר כתב ארי איתן, תלמיד ישיבה בעברו, חרדי לשעבר, שהחליט לנטוש את העולם החרדי (אך נשאר דתי), משום שלדבריו אצל החרדים עבודת השם היא טכנוקרטית ולא הכרתית, נטולת התבוננות ומחשבה אמיתית ולא רוחנית כפי שהיא מתיימרת להיות. התובנה הזו משתקפת יפה בספר, שמתמקד בתופעה מכוערת במיוחד בחברה הזו והיא הגזענות הקשה של החרדים האשכנזים כלפי הספרדים, תופעה שאיתן למד להכיר היטב על בשרו.
סיפור העלילה מסופר מנקודת מבטו של ציון טהרני, אברך ספרדי בן 17, שלשמחתו הרבה הצליח להתקבל לישיבה אשכנזית מהוללת, במסגרת המכסה המותרת (יש מכסה לספרדים). מהר מאוד הוא מגלה שאין לו הרבה על מה לשמוח וסובל קשות מבדידות ומעלבונות מצד האברכים האשכנזים, שלא רואים בעין יפה את נוכחותם של ספרדים בישיבתם. נחמה מסוימת הוא מוצא בספרדי נוסף שלומד בישיבה שאליו הוא נקשר בכל לבו.
אמנם הספר סובב סביב נושא הגזענות, אבל יש בו יותר מזה. מכיוון שהוא כתוב כיומן, הוא מאפשר להיכנס ממש לתוך נפשו של הגיבור, להתוודע אל דמותו התמימה והטובה וללמוד מקרוב על קשייו של בחור חרדי צעיר. בין השאר הוא מתאר סיטואציה שבה הוא לא הצליח לשלוט על יצרו ולהסיט את המבט מנשים שראה בשוק. הוא מתוודה על כך בכאב לב גדול ובייסורי מצפון קשים, שהם ממש נוגעים ללב, אבל למען האמת גם די משעשעים. אני גם התרשמתי מהעבודה הפנימית הרבה שהוא עושה. הוא עסוק מאוד בחשבון נפש ובבחינה עצמית לא רק של מעשיו אלא גם של מחשבותיו. הוא מנסה להתנקות מכל מחשבה שאינה טהורה, שאינה עומדת בדרישות המחמירות של הציוויים הכתובים במקורות. הוא מנסה להשיג שליטה מוחלטת בתודעה שלו, שאותה הוא מייעד להתרכזות בנשגב, ברוחני, בעבודת האל. לפי הספר נראה שזו ממש עבודה קשה להיות חרדי (או יותר נכון חרדי טוב, כזה שחשוב לו לעמוד בסטנדרטים המצופים ממנו).
אבל מעבר להכול, גולת הכותרת של הספר הזה היא ללא ספק כישרון הכתיבה של איתן והשליטה שלו בעברית. הספר כתוב בשפה עגנונית, בעברית שורשית מקסימה ורבת הוד. עברית שנטועה במקורות. הוא משתמש בה במיומנות רבה ומוכיח שהיא שפה עשירה מאוד ובעיקר יפה מאוד.
הספר כאמור מעניין אך יש לי כמה נקודות ביקורת והעיקרית שבהן היא שנראה שהוא נכתב למטרה מסוימת. הוא מכוון להעביר מסר לקוראים, להסביר להם את התהליך שעבר על הכותב, קצת כמו סיפור עם מוסר השכל. אבל זה נסלח מבחינתי, כי לספר יש בסיס אוטוביוגרפי חזק וזה קשה לספר את הסיפור האמיתי ובכל זאת לא ממש לספר אותו כסיפור בעל מוסר השכל.
לסיכום, ספר מעניין למדי, כתוב נפלא ושווה קריאה לכל מי שהנושא מעניין אותו או שכאמור יכול ליהנות מהעברית המשובחת בסגנון העגנוני המיוחד.
