"איך צומח שקט מתוך המהומה" , צורד פוליקר בקולו.
ובאמת איך, איך צמח לאלקה שקט אחרי עשרות שנים של מהומת נפש?
ובכן היא אוזרת כח, לצאת למסע שמטרתו נחשפת רק עם חתימתו.

תמונות חתונה נפרשות כחופה דרך שמשת האוטובוס בו היא נוסעת, וגלגליו החורקים בזמן דרך שני צירים:

בהווה המתפתל עם האוטובוס, בו היא פוגשת את מאיה, אלמנת מלחמה טריה,
ובעבר הצורב זכרונות ילדות ומשפחה בפולין, מלחמה, סלקציות, מחבוא, גטו וכו'.

כאחת שקשה לה עם ספרי שואה קלאסים, מאפשר הספר התבוננות קלילה להסתגלותם (הבלתי קלילה) של ניצולי שואה,
לאקלים בארץ, לשפה , למנטליות בכלל, ועל הבחירה בחברה או בבדידות.

הסיפור נגע לליבי במיוחד בגלל אהבתם של אלקה וישראל, בגלל השובל שנפרם מגלימת אהבתם,
ואלקה, על אף היותה תופרת עילית , לא יכלה לעשות עם זה דבר.

הספר כתוב בחום ארצישראלי , ולמרות העצב הניבט ממנו, הוא מחייך בין סדקי החיים.

זהו,
ולעת ערב זו עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי
אני יודעת אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי ...

***


כבר מהעמודים הראשונים תהיתי לעצמי – איך מישהו שנושא את השם גיל הצליח לכתוב ככה? לולא השם הצברי המסגיר לא הייתי מהססת לקבוע שהספר נכתב ע"י יהודי אירופאי שנולד לא יאוחר משנות ה-30 של המאה הקודמת. היידיש, הניחוח היהודי, האווירה, כאילו גיל הוא גילגול של אחד מאותם סופרים יידישאים שהשתבחה בהם מזרח-אירופה. הכתיבה פשוטה ובהירה להפליא, כמו לא רצה הסופר להכביד על הספר הקטן והדק הזה שכל-כך נוח להחזיק ולשאת אותו, תכונה שכנוסעת מתמידה באוטובוסים אין לזלזל בה.

גם את אלקה המבוגרת אנו פוגשים באוטובוס, נוסעת לקראת מטרה עלומה. אלקה היא אישה נוחה לכעוס וקשה לרצות. מי שהכירה רק לאחר השואה עלול היה לייחס את חום מזגה לסבל שהיה מנת חלקה בשנים אלו, אך פיסות מילדותה ובחורתה שלפני המלחמה מגלות נערה חמת מזג לא פחות. ככל שהאוטובוס מתקדם הולך ומושלם סיפור חייה מכמיר הלב של אלקה עד שיעד הנסיעה, עוד לפני שנאמר במפורש, נעשה ברור. מי שמחזירה אותנו לאתנחתות בהווה, ישראל של שנות ה-80, היא אישה צעירה היושבת ליד אלקה, אשר לבושה המרושל הרגיז את עיני תופרת העילית של אלקה. על אף העברית הרצוצה בפיה של אלקה נוצר קשר עדין ומרגש בין שתי הנשים, ויעדן הופך לאחד.

נהניתי מפרי ידיו של גיל ולא בפעם הראשונה, מסתבר. בסיום הקריאה חיפשתי עליו קצת בגוגל, והופתעתי לגלות שהוא אחד מן הכותבים והיוצרים של סדרת משחקי המחשב "איתמר" ו"גורדי" שגדלתי עליהם. ביליתי שעות במשחקים האלו, ובמיוחד אהבתי את "איתמר מציל את הים", שעד היום אני זוכרת אותו לפרטי פרטים. אז גיל, אם יצא לך לקרוא את השורות האלו, תודה על איתמר ותודה על תמונות חתונה. ואגב, אם מתישהו אתה חוזר לעסקים, מה דעתך על "איתמר מציל את היידיש"?...

יש פעמים שדמויות מתוך ספר מסתובבות סביבי כאילו חיות איתי בבית.
אני כועסת עליהן, מתרצה וסולחת, שמחה עבורן, מזהירה אותן לשווא ומתפכחת.
כזו היא אלקה, "גיבורת" הספר הזה, אצלי בבית.

לא גיבורת על, לא אישה רבת מעללים, כבר לא צעירה ולא בהכרח יפה.
אישה קשישה שעולה לאוטובוס בקו מת"א לכפ"ס.
מרחק חצי שעה נסיעה ואלפי שנות אור.
לאן נוסעת ולמה?? לאט, בעדינות ובנשימות עמוקות תבוא התשובה בסופו של דבר.
בדרך לשם מתיישבת לידה בחורה צעירה בשורטס, אלמנת מלחמה.
ומלחמות, ואלמנות- הן מקום מקשר ומתקשר.
היא פורשת לפני האלמנה הצעירה במהלך הנסיעה, בשפה עילגת של עולה חדשה/ישנה - שפה שמוכרת לנו מסרטי העדות ביום השואה -
סיפור חיים עמוס בהרס, מוות, בורות, יערות, קהילות יהודיות אבודות, ובגידה אחת גדולה.
האוטובוס גולש לאיטו בפקקים לעבר היעד ואלקה נסחפת לעבר נעוריה, נישואיה, השטעטל שעלה באש, המחנות והאבידה האחת הגדולה של חייה.

רקמת חיים עדינה שעטופה באינספור חומות הגנה. זו התחושה שהספר עורר בי.
סיפור שכל כולו החמצה.
מעבר להחמצה של החיים שנכחדו, של הילדים שלא גדלו, של העולם שנעלם זו החמצה של אישה שבחרה להחמיץ כ"כ הרבה בחיים.
אישה שניצלה אבל נשארה שם, עקשנית כמו פרד. אישה שלא סלחה.
וצריך לפעמים לסלוח.

אהבתי. ספר אנושי ועצוב מאוד. משרטט את דמותה של אלקה בצורה כל כך אמינה עד כי נדמה לך שהוא נכתב על מישהי שאתה מכיר. הוא מצליח לתפוס התנהגויות ומחוות כל כך מוכרות, ועם זאת כל כך חמקמקות, שבדרך כלל לא נותנים עליהן את הדעת, ובכך עיקר קסמו לדעתי. ממש ניתן לחוש את האווירה שהוא מתאר, בין אם באוטובוס ישראלי בתחילת שנות ה80, ובין אם באירופה הרחוקה, המטורפת והעצובה של שנות ה40.
בנוסף לכך, גם סיפור העלילה קולח ומעניין. מסופר בצורה פשוטה ובהירה, ללא יומרנות וללא כל מיני שטיקים וטריקים להגברת הרגש או המתח, ובכל זאת מצליח גם לרגש וגם לרתק. מומלץ.

בביקורת שלי על "אוכלי הגחלים" ציינתי שהספר "תמונות חתונה" שכתב גיל אילטוביץ נוגע בדמויות מן העבר הכאוב ביותר של יהודי אירופה שחוו את השואה הנאצית. גם ספר זה מומלץ ביותר. "תמונות חתונה".
אלקה היא מוקד הסיפור. היא מגיעה לישראל לפני מלחמת השחרור. בנה ששרד את השואה נישא כאן ועוזב את ישראל לטובת ארצות הברית. לאלקה יש כישרון להפוך כל בד לשמלה מפוארת ולפיכך היא מצליחה להתפרנס היטב ולהמשיך לחיות כמו שאשה תרבותית מארץ הולדתה אמורה לחיות.
כל זה טוב ויפה.
למרות העובדה שבנה וכלתה מזמינים אותה ודואגים לה ואף מקווים שתעבור לחיות עמם בארצות הברית, מחווה יפה כשלעצמה, אלקה מעדיפה לחיות בפינה שלה בישראל. היא לא כל כך בקיאה בשפה, היא מעולם לא טיילה בארץ ומעדיפה להיצמד למקום שאותו היא מכירה שנים רבות. היא מסוגרת בתוך זכרונותיה, נעשית קשוחה יותר ויותר ככל שהיא מתקדמת בגיל. מה טיבה של קשיחות זאת? מה עולה בגורלה בעקבות קשיחות ליבה? האם היא מאושרת בחייה? אם לא, מדוע? ואם דווקא כן, איך מתאר זאת גיל אילוטוביץ בספרו? מה מסמלות תמונות החתונה עבור אלקה? מה מעכיר את רוחה ומעל לכל - מדוע היא כל כך מיוחד למרות הכל? דמותה אכן מוצגת בצורה יוצאת דופן שאפילו הבדידות וזכרונות העבר לא יכלו לערער את האסרטיביות המופגנת שלה, אותה היא סיגלה לעצמה לעצמה מאז היותה ילדה.

הספר מעולה. הסופר איליטוביץ' בשיטתו כמו בשאר ספריו מחבר את ההווה עם העבר באופן אומנותי המיוחד לו. תוך כדי נסיעה של שעתיים בערך באוטובוס מגולל הסופר ביכשרונו חיים מורכבים של ניצולת שואה ועוד שוזר פנימה את חייה של אלמנת מלחמת הגליל אשר יושבת על יד גיבורת הספר בנסיעתה לגילוי בעל נעוריה אותו לא ראתה עוד מלפני תחילת השואה. הספר מושך, מותח וסוחף גם יחד. לסופר כישרון כתיבה גדול ורעיונות כבירים. מזכיר את ספרו ארץ האש. לאוהבי שואה קלה ולמתעניינים בשרידי השואה מזומן ספר מצוין שחובה לקראו. נהניתי לכל אורך הספר ואני ממליץ.

התלבטתי אם לתת לספר דירוג של 5 כוכבים (מעולה) או לדרג רק ב4 כוכבים. הסיבה העיקרית היא, שזה עוד ספר על השואה (אחד מיני רבים) וחלקו הראשון די רדוד.
וכשעוברים לחלקו השני של הספר, הוא מקבל ציון גבוה מ5 כוכבים!!!
זהו ספר קולח, מרתק ומעניין.
נכון שזה עוד ספר על השואה, אבל בכל זאת הוא כתוב בצורה מאוד מיוחדת ורגישה.
מומלץ מאוד.

אלקה, ילידת עיירה קטנה בפולין, נישאת לישראל סטולר בהגיעה לפרקה. מנישואין אלה נולדים שני ילדים, כשבגיל נערותם פורצת מלחמת העולם השניה. ישראל בעלה נשלח ע"י הרוסים הכובשים לעבודת פרך בסיביר על פשע לא ברור – העיסוק בציונות. את שאר העבודה עשו הגרמנים.

אלקה מגיעה לישראל ובזקנתה יוצאת למסע מרמת יצחק עד לכפר סבא, כשבתיקה מונחת תמונת חתונה. בין לבין אנו למדים על המתרחש במלחמת העולם השניה בגטו ולאחר מכן במחבוא בכפר שמחוץ לגטו. בקפיצת זמן קדימה אנו קוראים על הידידות המתפתחת בין בחורה הנוסעת באוטובוס לצידה.

הספר מקסים, כתוב נפלא, לפרקים עצוב מאוד ולרוב מחמם את הלב.

מזל שאין בספר זה הרבה עמודים..
ניתן לרפרף ולסיימו בפחות משעה.
ואם אפשר לוותר- חפשו משהו אחר.