“התרבות המערבית אוהבת להציג בפנינו חיות חמודות. למשל, אין כמו דובי פרוותי שאפשר לחבק, והנה, איזה יופי התוכי הזה מדבר, ותראו, נתנו לקוף הזה אריג בד והוא הכין לעצמו ערסל, ועוד - ועוד. למה זה קורה? לא ברור. לפני הרבה שנים אמר לי מורה לביולוגיה שזה כנראה נובע מהפחד של בני האדם להבין שאנחנו קרובים לבעלי החיים הרבה יותר ממה שהיינו רוצים לדעת. 'ההתפתחות הטכנולוגית', הוא הסביר, 'מהירה מאוד וזה גורם לנו לחשוב שהתקדמנו מאוד, אבל הגוף הפיסי שלנו עדיין זוכר ורוצה דברים שקשורים לטבע'.
אז איך נראה הטבע: ואנסה וודס היא בחורה אוסטרלית שהחליטה להתנדב למחקר קופי קפוצין בקוסטה ריקה. שם היא גרה בדירה עם עוד מתנדבים ויוצאת כל יום ליער לעקוב אחרי התנהגות הקופים. ומה מתברר, שהקפוצינים הזכרים עסוקים רוב הזמן במלחמות שליטה ולצורך העניין אין להם בעיה לרצוח גורים של זכרים אחרים, וזה בזמן שהנקבות עם הגורים מנסות להתחמק מהזכרים, אבל לרוב לא מצליחות, כי קשה לנוע בקלילות עם גור על הגב. ויש גם את עניין המעמדות ומכאן נובעת מלחמה גלויה וסמויה על האוכל, ולא חסרות עוד בעיות.
וגם בדירה עם המתנדבים לא חסרים משחקי שליטה. קבוצה קטנה של צעירים, שהגיעו ממדינות שונות, ועם ציפיות שונות, די מתקשה לחיות ביחד. מה גם שהם מגלים שאין שום דבר רומנטי במחקר בג'ונגל. עקיצות מכאיבות של חרקים שונים הם עניין יום יומי, ככה גם נפילה לבוץ ולמים והישארות במצב הזה כמעט יום שלם. לזה נוספות מחלות אופייניות לאזור, ובקיצור, ההתלהבות הראשונית הופכת מהר מאוד לדיכאון, ולניסיונות למצוא נחמה והתחשבות אצל מנהלות המחקר או אצל החברים, שלהם יש אג'נדות משלהם.
הספר בית הקופים הוא למעשה יומן של שנת עבודה במחקר הקופים. והסופרת מספרת בלי בושה על כל מה שקורה. על יצרים ויצירתיות - של קופים ושל בני האדם. ולפעמים אין ממש הבדל.
מומלץ, בעיקר לכל חובבי קופיקו.”

“חמישה כוכבים לספר כל כך יפה ..... מעקב אחרי קופים בקוסטה ריקה,מעלות השחר עד השקיעה..מרתק עד כמה הקופים דומים לאדם או אולי האדם דומה לקוף..תקראו ותחליטו....”