• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אישה כלב-ים

אישה כלב-ים

מאת קתרין הריסון

הביקורת של shoshan

תמונה של shoshan
אישה כלב-ים

אישה כלב-ים

מאת קתרין הריסון

הביקורת של shoshan

תמונה של shoshan
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2005
סדרה:ספריה לעם #546
קטגוריה:ספרות
הקודמת
scoe
דירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

הריסון קתרין. אישה כלב ים. עם עובד. 2002
הסופרת מצליחה, לדעתי, להיכנס לעורו ולאשכיו של מדען אמריקני צעיר העוזב בתחילת המאה העשרים את מדינתו הכפרית ומקים תחנה מטאורולוגית באלסקה. תנאי החיים שם קשים מאד לאנשים הלבנים ש חלקם "שאריות" מתקופת שליטת רוסיה, סינים, קצת צרפתים וכל מיני אנשי שוליים וחלקם אסקימוסים אלאוטים. יכולתו המדעית מחברת אותו לחלל ואילו האישה האלאוטית המוזרה והמושכת מחברת אותו למקום. הליכתה הפתאומית והלא מוסברת יוצרת בנפשו בור שאינו מתמלא וחידה הכרתית שאינה נפתרת עד סופו של הסיפור המרגש הזה. מפגש אכזרי עם כלבת ים מרמז על המיתוס הארקטי שבו האישה הנאמנה עלולה כל יום, כל רגע לחזור אל הים האהוב ולהשאיר את הגבר ערום ונדהם. המציאות המיוחדת והקשה מתוארת באומנתיות מרתקת והעלילה זורמת כפנטזיה אמינה. יכולתה של הריסון להיכנס לעורם של גיבוריה המעטים והשונים כ"כ זה מזו מזה, מפליאה ביותר.
יש לקרוא ספרים נוספים שלה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אנקה
אנקה
1קורא|100%נשים

על המבקרת

תמונה של shoshan

shoshan

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
65 ביקורות•41 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•שירה - מקור
תמונה של shoshan
shoshan
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות65
לייקים שקיבלה41
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת32ספרות מקורית14שירה - מקור6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של shoshan

אהבה

אהבה

טוני מוריסון

טוני מוריסון. אהבה. הקבה"מ. 2004 [ספריה]

הסיפור של הנשים לבית קוזי, משתרע על פני כשבעים שנה. בגיל 81, בשנת 1971, נפטר הפטריארך ששלט בחבל ארץ חופי, בית מלון והארחה ואירועים ומוסיקה ובית גדול. בבית נותרו הנשים הרבות על נחלה ומוניטין ובעיקר ייחוס לאב, סב, בעל , מאהב. שנים רבות התארחו אצלו בורגנות לבנה וא"כ שחורים. אשתו הראשונה (ג'וליה) נפטרה צעירה והותירה אותו עם בן אך אומלל. אל, הגיעה אליו כעוזרת בית והפכה למבשלת אשר שמעה יצא למרחוק. היא עוקבת אחר ההתקדמות המשפחתית ובעיקר מבשלת לאב ובנו מטעמים. הבן הנאה התחתן עם מיי שילדה לו את כריסטין, אך נפטר צעיר. תעבורנה שנים עד שהזקן יישא לאישה את היד, חברתה הקטנה של נכדתו. לקוזי יש גם מאהבת נסתרת, הופיעה בהבלחות של הטקסט. המריבה העיקרית היום, 25 שנים לאחר מותו היא על הצוואה. האם היא קיימת? מי הסתיר/מסתיר אותה? מה יקרה לאהבתן של כריסטין והיד? מה קרה לכריסטין מאז גורשה מן הנחלה כי היד נפגעה ממנה? מי הפוגע? מי הנפגעת? מה תעשה הזרה (ג'וניור) המוזמנת ע"י היד לעזור לה בכתיבת "הממואר" של המשפחה. מי היא סלסטיאל? למה כריסטין חוששת מן הכתיבה? מה קרה למיי ולאל? מי אהב/לא אהב את קוזי? של מי האהבה הגדולה? ישנן מספר אהבות עומק עיקריות בספר הזה.
לקרוא ולחפש.
חובה כמו כל ספריה של טוני מוריסון.
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
סולה

סולה

טוני מוריסון

טוני מוריסון .סולה. כנרת. 1986 פרטי
סיפור המתרחש בעיירת שחורים, שכוחת אל, רחוקה מכל ציביליזציה והעיירה נוגעת בלבנים כדי להיווכח שוב ושוב מה עמוקה התהום הפעורה בין שני הגזעים החיים על אותה אדמה. במרכז הסיפור שתי נערות, שחינוכן שונה אך החברות ביניהן כמעט הופכת אותן לאחת. התבגרותן המשותפת חולקת חלומות ופרשנויות לאירועים, המגע עם הנערים המסורבלים והרפרוף על המוות. נל מתחתנת ויולדת ואילו סולה יוצאת לעולם הגדול אך חוזרת ועמה מגפה של ציפורים אדומות חזה היוצרות שינוי לרעה באקלים, ביחסים ובחיי העיירה. הליכתה השונה של סולה והתייחסותה המוזרה לגברים, למשכב, לנשים ולילדים- פוערת ריחוק בין שתי ידידות הנפש. תיאוריה של טוני מוריסון נוגעים בפנטסטי (גרסיה מרכס) בטבעי ובאנושי באותה מידה של כשרון אדיר.
לקרוא
את טוני מוריסון עוד ועוד
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
האישה שחיכתה

האישה שחיכתה

אנדריי מאקין

אנדריי מאקין. האישה שחיכתה. מטר. 2006 פרטי
זהו סיפור מיתולוגי על זמני אודות אישה שיודעת לחכות לאהובה. שיודעת לאהוב את האחד הבלתי נשכח.
מאליו אנו מבינים שהבלתי נשכחת הגדולה מן החיים היא ורה. האוהבת. "ורה הנהדרת. היא מחכה. היא מחכה " ע'15. מה יותר מיתולוגי ונורא הוד וגבורה מאשר הציפייה של אישה שאהובה יצא למלחמה והיא מאמינה שהוא חי ושהוא בדרך אליה? היו גברים חיים כאן ועכשיו שביקשו לאהוב אותה אך היא לא מצאה בכך טעם. "לאיזו דרגה של יהירות מסוגל להגיע אדם הסבור שהוא מאוהב". האם הכותב אוהב ומעריץ את ורה? האם הוא מטיל ספק באושיות המעשה שלה? במוסריותו? הכותב שלנו כל כך רצה להתעלס עם אישה שחיכתה 30 שנה לאיש אחד. מה עלה בגורלו, בגורלה? נקרא עד הסוף
ספרות מעולה
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
מנגינת חיים

מנגינת חיים

אנדריי מאקין

אנדריי מאקין. מנגינת חיים. כתר. 2002 פרטי
מעקב אחר חייו של הומו-סובייטיקוס אחד שהצליח לברוח כאשר אסרו את הוריו. המצטרף למלחמה כי לבש מסכה של חייל וחזר למוסקבה לאחר כארבעים שנה. הכותב הוא שכנו לרכבת המבין שסיפורי האיש על מוסקבה שייכים לעידן אחר והוא מוצא עניין להתחקות אחר האיש ואהבותיו וכאביו. "בטרם אירדם אני מספיק עוד להבין שידיעת מלות הקסם [הומו-סוביטיקוס ש.ש.] מבדילה אותי מן ההמון". האיש שאחרי מסע חייו אנו עוקבים היה פסנתרן מחונן, והמנגינה שנקטעה מלווה את התבגרותו כבגרותו.
כתיבה יפהפייה של סופר צרפתי ממוצא רוסי.
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
הר הטועים

הר הטועים

יהודית הנדל

יהודית הנדל. הר הטועים. הקבה"מ. 1991 פרטי
כנראה הספר המשובח ביותר שנכתב בעברית על שכול של מלחמות.
מלחמות ישראל מסודרות על ידי חלקות שבהן קבורים הנופלים, לפרקים שכנים לעולם, שלא הכירו בחייהם. גבעת בית הקברות נקראת הר הטועים, לשם באים מי שאיבדו אבדה. והאבדה בלתי ניתנת להחזרה. תאור ההורים כאנשים אינדיבידואלים שלכל אחד/אחת מהם הדרך שלו/שלה לחיות עם הכאב הנוקב, שאינו מקהה עם השנים, שמטריף את הדעת, שמחלה את גוף. שנעלם רק בהעלמם מן העולם הזה ע"י מוות או העלמות הדעת או האלצהיימר המבורך. ההורים המבקרים יומיום או מדי חודש או כל שנה, מתעמתים עם הטבע העומד בגן בית הקברות. הם שותלים ומטפחים צמחים צבעוניים או דווקא קקטוסים וירוקי עד, כותבים מכתבים ליקיריהם או דווקא סורגים לכרית האבן חימום. הצעירים נהרגים במלחמת מגן, ברירה או מצווה וההורים לרוב, לפרקים האישה, נשארים לבכותם. כיצד מבכים את הצעיר לנצח? כיצד חיים עם אי חיותו? האירועים והסצנות של הספר מתרחשים רובם בבית הקברות הצבאי שיש לו גנן קבוע ובכל זאת המבקרים מוסיפים מטעמם האישי או מטעמו של הבן המת. הם פורסים למכר/שכן זה או אחר עוגה טעימה ומכבדים מן התרמוס, כוס קפה. אל תוך ההווה של בית הקברות שוזרת הכותבת זיכרונות מחייה שלה, עת היא ואמירה האם השכולה היו חברות ילדות ונערות ואת משפחת אבי אביה השכולה מבן במלחמת השחרור והשכנה בעלת מספר על היד שאיבדה את בנה במלחמת ששת הימים. והיא מקשיבה לאם ששרה עשרים שנה שיר ערש לבנה המונח מתחת לאבן.
אחד מספרי המקור הטובים ביותר שנכתבו בעברית.
לקרוא שוב
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
אלה שמצילים אותנו

אלה שמצילים אותנו

ג'נה בלום

בלום, ג'נה. אלה שמצילים אותנו. כנרת זמורה ביתן. 2004 ספריה
האם אלה שמצילים אותנו גורמים לנו להתאהב בהם? האם הם מביישים אותנו? מנצלים אותנו לצרכיהם? האם הם מתאהבים בנו? האם יכול קצין נאצי אכזר להיות מאהב עדין? פתיין בעל דמיון? האם גינוני מיטה משתפרים כאשר אחד/אחת נפחד? כאשר אחד/אחת בעל סמכות רצחנית? האם עלינו לזכור כדי לספר? למי יש זכות לספר, להסביר – לקורבן האולטימטיבי או לכל מי שחש עצמו קורבן של המלחמה ההיא? כותבת בגוף ראשון, בלום מרצה להיסטוריה.
לקרוא
כדי לדעת על התקופה ההיא, בתולדות האנושות
שושן

לפני 15 שנים•
★★★★★
•shoshan
חיים שלמים

חיים שלמים

אהרן אפלפלד

אהרן אפלפלד. חיים שלמים. כתר. 2007 ספריה
הבת לאם יהודיה ואב אוסטרי, יוצאת בעקות האם שנשלחה למחנה עבודת כפיה. עליה להשלים את המסע כדי לערוך הכרות מחודשת עם מקורות הגידול של האם, הכוח של המוסר היהודי אשר מאפשר לה לעזור לנשים אחרות במחנה, כפי שהן תספרנה על כך לבתה. כוחה של הבת ביכולת הנבואית של חלומותיה. גם כאן, כו בסיפורים אחרים של אפלפלד יש גויים שהם חסידי אומות עולם כיון שהתאהבו בעם היהודי, באדם יהודי יחיד או בטכסטים והלחנים היהודיים. (וראה קטרינה). בחווה של הוריה מי שמקשיב היטב לאמה וחומל אוהב אותה הוא מנפרד איש ההחזקה המרב לשתוק והוא אשר גם ימצאנה לאחר השחרור ויבאנה אל בתה. הבת נכנסת לחנה שבו שהתה אמה כדי להיות עמה או עם רוחה. היא מוצאת עצמה נוטלת תפקידי אמה במעורבות חברתית, עזרה לנצרכים ולמידה חדשה של עברית, אידיש ולחנים עבריים. תוך כדי כך היא פוגשת יהודים שניצלו ובהם מי שהמחנה קפד את רוחם ואחרים אשר שמרו על אצילותם ואליהם היא מתחברת. כמו בספריו האחרים, אפלפלד חוזר ואומר כי עינו לשור על האצילות המחייבת את העם הנבחר אפילו לאחר האסון הקולוסאלי.
לקרוא, בהחלט לקרוא
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
והזעם עוד לא נדם

והזעם עוד לא נדם

אהרן אפלפלד

אהרן אפלפלד. והזעם עוד לא נדם. כנרת זמור ביתן2008 פרטי
בעברית פשוטה ופעלתנית, מספר אפלפלד את חיי נער גידם ונחוש, שהגדם לוחש לו עתידות ואינטואיציות ומרמז לו מה עליו לעשת. על אף נכותו הוא מצליח להתקיים ולעבוד קשה במחנה ולברוח ממנו אל היערות. דומה שהכי אהובה על הכותב, השהות של הבורחים והפרטיזנים אל היערות וההסתתרות. את היהודים הוא מכנה בני מלכים ומתרה בהם לחזור לנהוג באצילות. מוזיקה וקריאת תנ"ך, יעשו את העבודה. תוך כדי מחפש הגיבור את היכולת להאמין אשר אבדה לרב היהודים לפני המלחמה וגם אחריה, בודק את כשרות הקומוניזם ואת המשמעות הנסתרת לחיי היהודים ברונו הוא גיבור ממשי אשר דווקא העלי ה לא"י נוטלת ממנו את ההשראה. האם זו אמירה על יהדו ישראל? על המפעל הציוני?
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
כל אשר אהבתי

כל אשר אהבתי

אהרן אפלפלד

אהרן אפלפלד. כל אשר אהבתי. כתר. 1999 פרטי
מסופר מפיו של יתום, שהוריו התגרשו והוא מתגלגל ביניהם ללא מרירות אלא עם מין עצב של השלמה וטינה רכה ולא יותר. ילד זקן שרואה בין יהודים לנוצרים, חרדים לחדשים ומשכילים. יש בו את היכולת להקשיב לאביו האמן המיוסר הנוהג להשתכר ולאזור אומץ ולרדת לסוף דעתה של אמו היפה, הנעזבת , הנעצבת. תסבוכת חייו וחיי הוריו אינה יכולה אלא להיפטר עם פטירתם, בזה אחר זו. מה שהיה נסתר מעיני הוריו גלוי לעיני הילד המתבונן בבגרות על נפתולי חייהם המיוסרים מילדות ועד מוות בגיל צעיר.
כמו ברב ספריו של אפלפלד, הסיפור מעיני הילד שבמרכז העלילה. האבות לרב גדולים בגופם אך שבריריים בנפשם. הם נעזרים בשיכר או אשה אחרת או בריחה. הבן או הבת מבינים את אמם כמעט ללא מילים ולומדים ממנה דברי השכלה וחוכמת חיים.
פרויקט חייו של אפלפלד
כבר זכה בפרס ישראל
שושן

לפני 15 שנים•shoshan

ביקורות נוספות על "אישה כלב-ים"

אישה כלב-ים

אישה כלב-ים

קתרין הריסון

שכחתי מזה, אבל פעם פעם פעם, כלומר לפנייי חצי שנה בערך, לפני שהמידג'ורני פרץ לחיי ועשה שמות בבזבוז הזמן שלי, היה לי מנה כזה להיכנס לגוגל סטריט ויו ולשוטט ברחובות של ערים ומקומות אחרים שהוזכרו בספרים שקראתי באותו הזמן. נראה לי שאחד הספרים היה על אלסקה, כי זכור לי במעומעם שיטוט באנקורג'. אז עשיתי את זה שוב עכשיו. התמונות צולמו בחודש אוגוסט, ונראות כמו ביום בהיר למדי של סתיו. הרחובות רחבים, האנגרים ומחסנים גדולים בחלקם, ובחלקם האחר בתים נמוכים עם חצרות רחבות, בשולי העיר נופים טבעיים פראיים ומבט אל המפרץ של היים הצפוני. מקום די צדדי ונידח עם אוכלוסיה דלילה. ואם עכשיו ככה, אז די ברור שב-1915 המקום היה נידח ודליל.

אלסקה, 1915, אנקורג'. לאיש קוראים ביגלו והוא מטאורולוג. הוא בן 26 והוא הגיע למקום הצפוני והנידח בשליחות של המכון המטאורולוגי, לבצע מדידות מזג אוויר ולשלוח עדכונים. בזמנו הפנוי והלא פנוי הוא עושה שני דברים עיקריים - מתאהב בנשים שותקות ושוכב איתן, וגם מתכנן בלון מאוד משוכלל ומורכב שאותו יוכל לשלוח לאוויר ולעשות בעזרתו מדידות ותצפיות.

נאמר כאן על הכריכה האחורית שהסיפור הזה הוא שילוב של אגדה ומציאות, או בין כושר המצאה מדהים של הדימיון ובין דייקנות בפרטים של מציאות שגרתית. אגדות ומשלים אני פחות מבינה, מה שיש לי זה לשפוט את הסיפור על פי פשוטו. ופשוטו הוא... מוזר. החלקים המטאורולוגים במקום נידח, שומם וקפוא מקור נראים לי אמינים דיים, ומעניינים במידה. החלקים של פירוט מלא של גוף האישה ויחסי מין עם דמויות שאנן בהכרח מגיבות הם קשים לעיכול. יכול להיות שזו הסביבה, האורות והצללים, של איזור אנקורג' שיותר מסתדרים עם דברים שנמוגים זה לתוך זה, בקיץ הישראלי זה פחות קריא.

אבל קראתי עד הסוף, לא סבלתי ולעיתים אפילו נהניתי. לא יודעת להגיד אם זו המלצה או לא.

לפני שנתיים•נצחיה
אישה כלב-ים

אישה כלב-ים

קתרין הריסון

בתחילה, שלפתי את הספר מתוך ערימה של עודפי ספרים, והיה לי לא נעים לשלם כל כך מעט בעבור ספר בכלל, ובפרט ספר שנשמע מבטיח מספיק כדי ששוב אשבור את חוק 10 השנים שאני משתדל לעמוד בו עם הספרים שאני קורא (שיעברו לפחות 10 שנים מהוצאתו לאור. מפחית את האכזבות הספרותיות במידה ניכרת).
בסוף, הצטערתי שהוצאתי אפילו את הסכום הפעוט הזה.
לא ברורה לי המוטיבציה לתרגם ולהוציא לאור ספר כזה, כנראה שחותמת האיכות של "עם עובד" כבר איננה עמוד אש ללכת אחריו. ועוד פחות מכך אני לא מצליח להבין למה מישהו יטרח לכתוב ספר שהדמות הראשית בו היא, כפי שהסופרת עצמה מעידה, רק סך כל זיקפותיו. זה מביך נורא.
יש לי תחושה (מאוד לא מבוססת, אבל לא הצלחתי למצוא הוכחות כנגדה) שספר שעוסק בתקופה בה הסופר לא חי, יצא במקרה הטוב רדוד, במקרה הרע גימיקי, ובמקרה הרע-מאוד, מתנשא, אימפריאליסטי, או סתם גזעני. מה הוביל את הסופרת לכתוב על אלסקה בשנת 1915? הסיבות היחידות שעולות לי לראש הן ההנחה (הנכונה למדי) של הסופרת שעדיין לא נכתב רומאן המתרחש שם, ובעקבות זאת חוזה לעיבוד הרומאן לתסריט.
שורה תחתונה, ספר גרוע, תירגום גרוע, עטיפה מכוערת, ואפילו לא תירגמו נכון את השם של הספר מאנגלית. עדיף כבר לראות "אוואטר".

לפני 16 שנים•
★★★★★
•עודף
אישה כלב-ים

אישה כלב-ים

קתרין הריסון

הגיבור של אישה כלב-ים איננו אדם נחמד. הוא מרוכז לגמרי בעצמו ובצרכיו העכשויים, והספר טרד את מנוחתי דוקא במעשה האכזריות של הגיבור ודוקא בהתייחסות הכמעט אגבית אליו
ובפרט בכך שההזדהות שהוא עורר בי הקלה עלי כל כך לעבור על כך (רגשית) לסדר היום.

התיאורים מדוייקים מאופקים ומתומצתים - קורקטיים כמעט, ובכל זאת נבנה כאן עולם מספק ומשכנע, ושלל רגשות: אהבה, כאב, חמלה, מצוקה, התמכרות ובעיקר התאוות, השתוקקות וכמיהה ועוד ועוד כמיהה ממלאים את הספר ושובים מאד את הלב.
העולם החיצוני של סביבה ותנאי חיים קיצוניים וקשים מאד משתלבים לגמרי ובאורח טבעי עם חוויות ורגשות הגיבור.

בספר הזה השיטה המוצלחת של קריאת העמוד הראשון עובדת מצויין: אם תאהבו אותו תאהבו את כל הספר. ואם לא... חבל.

ספר סוחף ונהדר.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מורן לוסטיג
אישה כלב-ים

אישה כלב-ים

קתרין הריסון

ניסיתי לקרוא את הספר מספר פעמים בלי להצליח לסיים אותו אפילו פעם אחת.
מאוד רציתי, אבל משהו בכתיבה או אולי בתרגום פשוט עצר אותי שוב ושוב.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•scoe
דירוג
דירוג
1.0
לפני 16 שנים

“ניסיתי לקרוא את הספר מספר פעמים בלי להצליח לסיים אותו אפילו פעם אחת. מאוד רציתי, אבל משהו בכתיבה או”

5/5
ביקורות על אישה כלב-ים
הבאה
אין ביקורת הבאה