ספר נחמד.

בגלל שזה כתוב כיומן הקריאה היתה קצת קשה, לפעמים לא זורמת.
בהתחלה העלילה היתה קצת מסועפת (מורגש שזה יומן לא ערוך לעומת רומן למשל)

בסופו של דבר כן נהניתי ממנו, בעיקר כמקור תיעודי למה שקרה ליהודי צרפת עד לגירוש.

לדעתי יש לקרוא את הספר לאו דוקא כיצירה ספרותית אלא כמסמך עדות ממקור ראשון על החיים היומיים, הלך הרוח, האווירה וההסטוריה בהתהוותה, שנכתבו כיומן אישי, שלא למטרת פרסום. ככזה, הספר ממש ריתק אותי.

החלק הראשון של הספר קצת משעמם(הלכנו,ניגנו,נפגשנו..) אבל החלק השני מאד טוב ונותן ראייה ממבט בוגר על השואה(להבדיל מאנה פרנק).
אבל שסיימתי את הספר ממש רציתי לחפש אותה ו...לא יודעת מה לעשות לה,היא(הם-היהודים המשכילים של צרפת) כל כך נאיבית.אחרי שכבר הורגים אלפי יהודים ,גם בצרפת ששם היא נמצאת,והם שומעים סיפורים על שאר אירופה.הבחורה תוהה מה יעשו עם הילדים בזמן שההורים עובדים אצל הנאצים!!!מה לעזאזל??!!?!!

אבל לצערי אני כבר לא יוכל לפגוש אותה ולשאול אותה למה היא חשבה שהיהודים קצת יעבדו ויסבלו והכל יהיה טוב..

יומן של בחורה צעירה בצרפת בזמן השואה.
כתוב כרומן מכתבים.
כבד. מתיש. לא מעניין.