אדם נכנס לחדרניקול קראוס3מסכנה ניקול קראוס, שהרומן השני שלי פורסם בארץ לפני הראשון. זה לא ש"אדם נכנס לחדר" הוא לא ספר טוב. להפך- הוא חכם, מפתיע, מאוד מרגש וכתוב... ובכן, בטח לא כמו רומן ראשון. אבל "תולדות האהבה" טוב יותר. לא נעים להגיד, ומאוד לא פוליטיקלי קורקט להשוות, אבל ככה זה. "אדם נכנס לחדר" מספר על פרופסור אמריקאי, שמאבד את כל הזיכרון המאוחר שלו (מגיל 12 והלאה), ונאלץ בתחילה להרכיב את חייו 'לאחור' לפני שהוא מחליט לחשוב 'קדימה' וליצור לעצמו חיים חדשים. יש בו עלילה מצוינת, דמויות מאוד אמינות ומרגשות והכישרון של ניקול קראוס, זה שמאוחר יותר יביא אותה לכתוב רומן שני ונפלא (לא, אני לא מתעייף מלהחמיא ל"תולדות האהבה". לא נראה לי גם שאי פעם אתעייף) בהחלט ניכר. האם זה הספר המטלטל ביותר שתקראו השנה? לא בהכרח, אבל הוא רחוק מלהיות אפילו בינוני.
האלים משתולליםמארי פיליפס3רעיון מעולה, שממש מתבזבז על הספר הסופר-סתמי הזה. זה משהו שאפשר לקרוא בשעתיים, ולשכוח בשעה השלישית שאי פעם בכלל קראת אותו. כחובב "לייט" מצוא של המיתולוגיה היוונית (אפילו זיהיתי חלק מהרפרנסים בעצמי, למרות שהסופרת דואגת להסביר לך כל אחד ואחד מהם בכוח), התאכזבתי.
אמנות עכשווית אני מדברת אליכםרותי דירקטור4אני לא מבין הרבה באמנות. אחרי קריאת הספר הזה, גם הבנתי למה אני לא מבין הרבה באמנות. אני מאלה, שרואים את העבודות במוזיאונים, ואומרים דברים כמו, "אבל גם ילד היה יכול לצייר את זה- איפה פה האמנות?". הו, אז הנה היא. אמנות היא כל דבר, בכל מקום, ובכל צורה. להתייחס אליה כאל אוסף של קווים שאמורים לעשות נעים בעיניים זה חתיכת עוול. הספר הוא מעין מבוא, מאוד אינטלגנטי אבל גם ממש לא מתנשא, לכל הנושא הרחב והמשונה של אמנות פלסטית. לא בטוח שסיימתי את הקריאה בו כשאני שוחר אמנות נלהב. גם לא אכחיש שזה עדיין מבאס אותי לראות שלושה קונוסים ותרנגולת מפלסטיק, שפתאום מישהו החליט שהם מסמלים את מערכת היחסים שלו עם אבא ואמא. אבל כן נהניתי מאוד מהקריאה, וגיליתי המון הערכה לאותם קונוסים ותרנגולת מפלסטיק, כי לפעמים כל היופי הוא לאו דווקא להבין.
ילדים קטניםטום פרוטה6איזה כיף זה להיכנס באמ-אמא של הפרוורים האמריקאים, נכון? נראה כאילו כולם עומדים בתור, ורק מחכים לחשוף את הפרצוף האמיתי מתחת לדשא המטופח והשמלות המגוהצות. אני לא אומר שזה ספר רע, חלילה. הוא מעניין, חכם ואפילו מרגש במקומות הנכונים. אבל במהלך הקריאה הרגשתי כאילו בסרט הזה כבר היינו (אגב, העיבוד הקולנועי של הספר גם לא רע בכלל). אחרי אלוהים-יודע-כמה עונות של "עקרות בית נואשות", וכל האוסקרים של "אמריקן ביוטי", אני לא אתפלא לגלות שכל יושבי השכונות השקטות האלה הם בעצם סוטים נאלחים/אובדניים ומיואשים/פרפרים רכים שמישהו רמס את חלומותיהם. יאללה, הלאה, בואו נמצא איזה בועה חדשה לנפץ. זה לא ספר רע, כאמור. לפעמים הוא אפילו ממש טוב, למרות התרגום המסריח והרבה יותר מדי תיאורי פוטבול. אבל הבעיה הבאמת-רצינית שלו היא, שבספר הזה כבר היינו.
שירה והירושימהעופרה עופר0מאוד קריא. הגימיק של החלפת הדמות המספרת בכל פרק לא נמאס בכלל, אלא דווקא מנוצל בחוכמה ובעניין. הפיתרון לתעלומה (למה שירה עשתה את מה שעשתה) קצת צפוי מאמצע הספר, אבל מסופר בצורה מרגשת ומעניינת.
הכול מוארג'ונתן ספרן פויר2ספר יפהפה, מרגש, חכם ותובעני. לא קל להתמסר אליו, בעיקר בגלל הבחירה של הסופר לערב סוגים שונים של כתיבה ולדלג בין הזמנים, אבל שווה כל רגע. הפרקים האחרונים מרגשים עד דמעות (לא שבכיתי, כמובן. אני גבר-גבר).
מבוטל1נוצר הרושם, כאילו חייבים להיות מעריצים נלהבים של סילביה פלאת' בשביל לקרוא את הספר הזה. אז: א. מה רע בלהיות מעריצים נלהבים של סילביה םלאת'? ב. לא לגמרי נכון. כלומר, הספר הזה כמעט עומד בפני עצמו, והכמעט הזה הוא מה שבעיניי הופך אותו לאוצר החבוי שהוא. מאוד כדאי להכיר את הביוגרפיה של הכותבת, ומאוד מעניין להתעמק ביומנים ובמכתבים המצורפים בסוף הספר. אבל גם אם מחסרים את כל אלה, עדיין מדובר באוסף מאוד מרשים של סיפורים מרגשים ומכושפים. אני נבוך להודות שלא את כולם הבנתי, אבל כמעט (שוב המילה הזאת...) את כולם אהבתי. הסיפור שנתן את שמו לספר כולו הוא יצירה מפחידה ומרגשת, המתארת מעין צניחה חופשית אל תוך הטירוף. רק בגלל "ג'וני פאניקה" שווה לקרוא את הספר הזה, מה גם שאני בטוח שעל הדרך תמצאו עוד כמה סיבות.
תמונות משפחהמאיה ערד4יום יבוא, ואני אפתח מכונה לקריאת מחשבות. מאיה ערד היא אחד האנשים הראשונים שלמחשבותיהם אני מתכנן להציץ באותה מכונה, ואני מצפה ליהנות מכל רגע. אחרי שכתבה רומן מחורז, מחזה וגם סתם רומן סטנדרטי ("שבע מידות רעות", שהיה ההיפוך המוחלט של 'סתם'), התפנתה ערד לקובץ סיפורים קצרים, ואיזה כיף שהיא עשתה את זה. שלושת הסיפורים בספר עוסקים במשפחות שנאלצות להרכיב את עצמן מחדש כתוצאה מגירושין. את זה יכולתם לקרוא בכריכה האחורית של הספר. מה שאותה כריכה לא תגלה לכם, שכל סיפור חד, מצחיק ומרגש מקודמו. הגיבורים של ערד תמיד אמינים, תמיד בני-הזדהות, תמיד מפתיעים ברגישות שלהם. העברית של הספר נפלאה- אינטליגנטית וחריפה מצד אחד, אבל אף פעם לא גולשת למליצות מיותרות. העלילות, והדבר בולט בסיפור הראשון ובשלישי, מהודקות ומעניינות. והפאנצ'ים, אותם רגעים קטנים של חסד בסופי הסיפורים שמצליחים כמעט לדחוס את כל היופי של 70 העמודים שקדמו להם בשורה אחת, איפה היינו בלעדיהם?
נערה עם עגיל פנינהטרייסי שבלייה0הספר הזה היה קריאת חובה בלימודי האנגלית שלי בכיתה י\"א, ולא אהבתי אותו בשעתו. הוא מאוד קיטשי ולא שומר על עניין לכל אורכו. אבל אולי בסיטואציה אחרת, קצת יותר רצונית, הייתי מפתח כלפיו פחות אנטגוניזם, כי הוא לא הדבר הכי גרוע שקראתי.
בית הבובותק. צטניק7התוודעתי לראשונה לספריו של ק.צטניק כאשר שוטטתי לתומי בפארק הרצליה ובמקום הוצבה כוננית של ספרייה קהילתית*. השם ק.צטניק היה זכור לי ממשפט אייכמן, בסצנה המפורסמת בה הוא מאבד את עשתונותיו ואת הכרתו לאור שאלותיו הדקדקניות של השופט הישראלי. פינויו של ק.צטניק באלונקה מחדר המשפט המחישה יותר מכל תיאור מילולי כיצד נחוותה השואה על ידי מי שחווה את זועותייה על בשרו. גם אם לא תכנן זאת מראש, הסופרים בימנו כבר אינם פטורים מהתחבאות מאחורי מכונת הכתיבה ועליהם לנכוח גם בחיים הציבוריים, שלא תמיד בטובתם. לא הרבתי לקרוא ספרי שואה ועדויות ניצולים ולאחר אפלפלד זה סופר השואה השני שלי. אך בניגוד לאפלפלד, המתאר את השואה בעיקר מהיערות או בתקופה המקדימה לה, ק.צטניק לוקח אותנו לכבשן האש ומתאר כל פרט ופרט במארג הכוחות הנאצי-יהודי במחנות. וכאשר הסופר פורס את עדותו לפרטי פרטים ביותר מעשרה ספרים, כל שאלה של שופט כזה או אחר, הינה מקוממת. ספוילר קטן: ק.צטניק מתאר את השתלשלות האירועים כיצד ניצל מתאי הגזים. הוא הובל במשאית עם עוד רבים וטרם צעקו הגרמנים "ראוס" הוא שם לב שאחד מהשומרים הגרמנים מפהק. כך צצה לו המחשבה שגם הגרמני הלז, היה מעדיף להיות במיטה עכשיו. ושבאותה מידה, אני מצטט במילותיו, הוא יכל לעמוד שם במקומו. לאחר שמחשבה זו קיבלה את הכרתה, הציץ ק.צטניק לאחריו, ראה תיבת פחמים, נכנס אליה וסגר את המכסה. השאר היסטוריה. לא אכתוב על משפט אייכמן כי זה לא מטרת הסקירה. אך להביא גרמני בודד, רשע ככל שיהיה, למול עדר של יהודים, ישרים ככל שיהיו, זוהי העלאה על המוקד, שהיא מעשה ימי ביניימי שאין מקומו בתקופתנו. מכאן ברור, לאור מחשבתו של ק.צטניק שהצילה את חייו, מדוע איבד את הכרתו במשפט (אף על פי שהסבריו לכך אחרים). וחבל שטופל עקב התעלפותו במשפט בזריקות אל.אס.די שלאחריהם חדל לכתוב. לסיכום, אני סקרן לקרוא ספרים נוספים של המחבר שרוח האדם מפעמת בין כתביו. *כידוע ביותר ויותר ערים מציבות העירייות ספריות קהילתיות שהן מדף ספרים אקראיים ברחוב שאפשר לקחת כל ספר ולשים ספרים שלך מבלי התחייבות להחזיר במועד מסויים.
בית הבובותק. צטניק11מכונת המלחמה הנאצית הבינה שלקצינים הגרמנים מגיע "להשתעשע" עם נשים כי הם רחוקים מהבית וזקוקים לפורקן. לצורך זה "גויסו" אלפי נערות יהודיות יפיפיות בנות עשרה ,עוקרו ונשלחו לבתי זונות שנבנו בתוך מחנות העבודה והמות. מי שלא שיתפה פעולה בחדוה ולשביעות רצונו של הקצין הגרמני נשלחה לאחר שלוש תלונות לסדרת הלקאות ולתאי הגזים. הבנות הפחות יפות הועברו למחנות העבודה שם הם שרדו כ שלושה חרשים ואחר כך גם הן נשלחו לתאי הגזים. זה סיפורן הנורא של פאלה ודניאלה המהממות ביופין שרק אחת בתושיה מצמררת שרדה את הזוועה (הצילום שלה מופיע). קשה מאוד הקריאה בדפים הקדושים הללו ולא בגלל העברית שאינה עכשוית אלא הידיעה הברורה שכל המסופר אכן קרה .תמצית הרשע האנושי על פני האדמה. לקרא על מנת לזכור זה המעט שחובה עלינו לעשות.
בית הבובותק. צטניק7לדעתי ספר זה, שהינו אחד הקשים ביותר לקריאה ורק משום שנדמה כי התיאורים שבו, התאורים הקשים האלה - לא ייתכן שבני אדם הם אלה המסוגלים למעשים הללו - זה ספר חובה בכל בית! זה ספר כמעט קדוש כמו התורה כי בו מסופר על מה שעבר על היהודים במחנות הריכוז. ספר קשה ביותר שעלול לגרום לסיוטים אבל שוב ספר חובה, תנוח נשמתו של הכותב בגן עדן כי אנחנו הדורות הבאים חייבים לו חוב גדול!
בית הבובותק. צטניק6ספר חובה על כול יהודי באשר הוא, ק.צטניק כותב כמו שרק הוא יודע לכתוב על השואה בצורה כו ברוררה וחדה, שחודרת עמוק לתוך הלב, לפי דעתי חייב להיות כספר חובה במתכונת הספריים בביתי הספר. לזכור ולא לשכוח לעולם!!!!
בית הבובותק. צטניק3זהו ספר נוסף בסדרת הספרים המטלטלת של קצטניק שמפגיש אותנו עם זווית עלומה יותר של תקופת החושך הנוראה בימי השואה. ספר מזעזע במפגש האכזריות השטנית המתרחשת . ספרים שהמוח מסרב לקלוט ולהבין.
בית הבובותק. צטניק2ספר זה לא נעזב על ידי עד כי סיימתי קריאתו ברצף , בבואי להבין לחוש להיות חלק ממה ששום אדם אינו יכול לקלוט אם לא חווה בעצמו ראה במו עיניו וחש על בשרו .ספר חובה .תיאורים עוצמתיים . סיפורו של הרוע האנושי בשואה .
