מה היה קורה אם היינו שוכחים את דובגדי טאוב0סיפורים טובים יותר ופחות. סיפורים מעולים - אין בנמצא, גם לא סיפורים גרועים ממש. בסה"כ קריא ואפילו די בכיף, אבל ממש לא עילוי.
ארוחה עירומהוויליאם ס. בורוז3רוב האנשים יגידו שמדובר בספר בלתי קריא לחלוטין. אני הצלחתי לסיים אותו רק בקריאה השלישית. אלמלא הייתי במוצב עכור אי-שם ליד ראש פינה, אני בספק אם גם היום הייתי יודע מה קורה בסוף. (סתם. גם אחרי שסיימתי את הספר לא היה לי מושג מה בדיוק קרה שם. בסוף. או באמצע. או בכלל)
מן המצריוסף חיים ברנר1במילה אחת: מטלטל. (אני לא נוטה להתייחס לעניין הזה בד"כ, אבל הפעם אני פשוט חייב. העטיפה. העטיפה פשוט איומה - עושה לי ספק בחילה ספק צמרמורת.)
עד שהאצבעות יתחילו לדמםצ'רלס בוקובסקי3מצד אחד זה קל לפגוע בול מדי פעם, כשאתה כותב כל כך הרבה שירים, שרובם לא משהו. הספר הזה מאגד בתוכו בעיקר שירים מוצלחים. עבור הקורא העברי, עשו לבוקובסקי עוול איום: הפילו אותו לזרועות האוהבות של הוצאת אסטרולוג, שם אף אחד לא העביר את התרגומים לזרועות האוהבות של עורך תרגום (האמת היא שהתרגום של הספר הספציפי הזה בסדר גמור דווקא). עדיף לקרוא באנגלית או לא לקרוא בכלל. כאמור, בוקובסקי היה גרפומן נוראי; מצד שני, אין ספק שהוא גם פגע במקום מדי פעם. ככה שלקרוא - כדאי. רק לא לקחת יותר מדי ברצינות.
חצה את הקו הזהסלמאן רושדי1חלק מהמאמרים מעניינים מאד וחלק נופלים כי המסר שלהם הוא לא על-זמני ולכן איבדו מעוצמתם כשהפסיקו להיות אקטואליים. למרבה הצער אני נאלץ לסמן שאין לי את הספר הזה, ולכן אוסיף מסר על-זמני: לפני שאתם רבים עם בחורה, תקחו ממנה את הספרים שהשאלתם לה.
שתהיי לי הסכיןדויד גרוסמן0הספר הזה עשה עליי רושם חזק כשקראתי אותו לפני שלוש שנים; אני לא בטוח איך אני אקבל אותו היום. עם זאת יש בו משהו שמזמין קריאה שניה.
