השקעתי מספר שעות בקריאת הספר ולמען האמת התאכזבתי.

סיפור עלילתי ללא אפשרות להזדהות עם הגיבור. דומה כי כל מעשיו ותגובותיו נועדו להרגיז את גלגלי העין. התרגום עצמו מוקפד למעט שילוב גדול של מילים ומקומות בלעז שלא ניתן אלא להשאירם כמות שהגיעו.
תיאורים גסים אך לא כירורגים מספקים אשליה של ספרות נועזת, ובמבט נוסף לא מלהיבים דיים בכדי לעורר מחשבה. פרובוקציה זולה במסווה של חדשנות אם תרצו. בתחילתו של הספר מנסה המחבר לטעת בי תקווה לעניינים סוחפים וכך זה ממשיך עד האמצע לערך. הסוף תפל וחסר כל אלמנט של הפתעה. כמשל הילד שצעק זאב לעייפה.

מי שאינו צורך סגנון חדש ובלתי מצונזר לעת ערב. ראוי כי יוותר על התענוג המעט מפוקפק בקריאת הספר, רוצה לומר, מוטב לחדש את מלתחת הסיפורת העברית.

ומי שבקלילות עסקינן, קריאה נעימה.

ספר שוקק חיים למדי, קארש מפליא להביא פרטים מחדרי חדרים תוך שלל עדויות מהימנות וקצת פחות על הנעשה בהנהגה.
כמות המידע שנחשפת על יאסר ערפאת מעט אחרי שיצא מרחם אמו מפורטת להחריד. עוד הוא מפליא להביא ציטוטים שמתחברים לכדי מקשה אחת של הגיון, בדיעבד כמובן.

ואילו אני בניגוד למר קארש ארצה לבצע אחיזה משתלחת באילנותיו של שלום חנוך בכדי לסבר את האוזן.

"הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם"


העריכה הלשונית מלבבת, ספרי ביוגרפיה לעתים מצטיירים כלקונים, אך לא כאן המצב.
אני יושב קרנות ידוע ונהניתי מאוד מן הספר כך שהוא מומלץ לכל אחד אשר הגיע לגיל מצוות.

קריאה נעימה.

מעבר לצד הביקורתי שהסופר חותר אליו במהלך כל הספר, ניתן גם לתת דגש על היעדר דיאלוגים מעניינים. דומה כי המחבר היה נחוש בהחלטתו להסוות את העניין תחת יחסים עם המין השני. דבר שלא הותיר בי חותם מלהיב כאמור.
מעבר לכך הספר מצוין ומנוסח לעילא, קל לעיכול ונכנס ללא קושי לכיסים גדולים במיוחד. את הספר הזה קראתי בעיקר בהליכה, הרבה פרטים נזרקים לחלל האוויר ורציתי להיות בטוח בזרימת הדם והמידע אל ראשי. כיליתי אותו מהר, למעשה מהר מדי. ע"ע הדימוי הידוע על כך שאכלתי לשובעה אך נותרתי רעב למשהו מתוק.

בסופו של יום, מומלץ לאלו האוהבים את הקפה שלהם מריר.

יש להודות כי איני חסיד מושבע על האחים גרים, ובכל זאת הספר הזה היווה משקל מכריע בילדותי, כאחד שקרא את כל ספריית הילדים נותרתי מיותם מכותרים חדשים לאיזו תקופה שהייתה לבטח חשוכה בקנה מידה עצום. הוריי אשר הבחינו בדבר רכשו עבורי את הספר, במבט ראשון סלדתי, גודלו של הספר מייצר תחושה של משטח שעליו מניחים דפים וכותבים בהיעדר דפדפת קשיחה. במבט שני התאהבתי. תוכן נפלא לכל מעז!

מצאו לעצמכם איזו פינה שקטה למשך שעה, מחוזות הילדות מעולם לא היו קרובים יותר.

חככתי בדעתי לא מעט לפני שהעזתי להעלות על הכתב ביקורת על כתיבתה של דבורה עומר, אני מרגיש שקטונתי מלשבח אותה, אי לכך בהיעדר אנלוגיות ראויות אין מנוס אלא להכריז בפני ההמון, זהו ספר נפלא. כריכה מהוהה תמיד משפרת את הרגשתי.

דבורה עומר מצליחה בשפה המוקפדת שלה להציג מעין מסמך היסטורי, היא אינה מייפה את המציאות דבר אשר מצופה מסופרת שפונה גם לקהל הילדים, אלא מציגה תמונה עצובה ואותנטית על מאבק. כשהייתי בכיתה ה' הקריאו לנו את הספר על בסיס שבועי, כל פעם מספר פרקים, כעסתי בכל פעם שהמורה הפסיקה את קריאתה נוכח צלצול הפעמון שדחק בי לחזור לביתי, כל שרציתי באותה תקופה הוא לעלעל כמטורף בדפיו של הספר. אגב, במרוצת השנים לא השתנה דבר, אני עדיין נוהג כחזיר בכל קריאה מחודשת שלו.


חשוב לציין שהספר מתאים לכל הגילאים, בלי תירוצים ונפנופי ידיים. וככל שאתם יותר צעירים זה עדיף, כך תוכלו לקרוא אותו הלוך ושוב במשך כל החיים.

קריאה נעימה כמובן.

כשאחד מחבורת "מונטי פייטון" האלמותיים פוגש במוחו הקודח של ז'ול ורן רק דברים גדולים צפויים לקרות. ואכן הספר הזה לא מכזיב, היחשפות לתרבויות שונות ופרצופים לא מוכרים, טיפוסים שמנהלים חיים נוכח אימת הדוחק של קיומם. נשאבתי אל הספר הזה בעל כורחי, כל פעם אמרתי לעצמי שעלי להפסיק מפאת קוצר הזמן ובכל פעם מחדש המשכתי כנרקומן של המילה הכתובה לקרוא בשקיקה. ספר מסעות מצוין וכתוב היטב, נהיר לכל גיל וכתובת.


מומלץ בחום ולצד משקה קריר.

השם אטלס משתמע לכיוון בית ספרי בראשנו וחבל שכך, תמיד רציתם לדעת איך פיתה קורטז את מונטזומא עד ארמונו? או שמא כיצד האדם הלבן כבש בברוטליות את יבשת אמריקה? זה הספר עבורכם. מקיף ומעניין, לא מהסס לזרוק פיסות מידע מלהיבות מן ההיסטוריה. עובר מן העולם העתיק ועד האתגרים השוטפים את הזמן המודרני.רמת המידע בספר ממשיכה להפתיע אותי בכל פעם שאני מעלעל בדפים הנעימים למגע שלו. שנים חמקתי מלתת מבט באטלסים מסואבים, לא עוד.

ספר מצוין ולא בכדי, מומלץ בכל שעות היום.

אחד מן הסיפורים שאני אוהב ונוצר עד היום, מאויר היטב.

יש היאמרו עלילה "דלוחה" ואני דווקא טוען כי יש משהו מלהיב למדי בירידה של אורוול לפרטים, למעשה מספק את הגירוי הדרוש לראווה. מעבר לרעיון ספק הגיוני לכתוב ספר כזה, ממשיך אורוול וחובט בי עם אלת המוסר שלו. גורם לי להצטער על תאוות הבצע ושאר חטאים קטנים לעת לילה. קראתי את הספר כ-10 פעמים והיד עוד נטויה, יש בו מן הסיפוק ואף יותר מכך.

ניתן לקריאה במנות מדודות וקטנות, לצד גמיעה אימתנית ומהירה. לא לאנשי השוליים בלבד.