בסתיו 1988 יצא מייקל פיילין, איש "מונטי פייטורי, ממועדון 'ריפורם' בלונדון, כדי להקיף את העולם בנתיב שבו יצא פיליאס פוג 115 שנה לפניו למסע ההתערבות, בספרו של ז'ול ורן "מסביב לעולם ב-80 יום". הכללים היו פשוטים: פיילין התבקש להשלים את מסעו תוך 80 יום מבלי להשתמש במטוסים, אלא רק בכלי התעבורה שהיו בשימוש בימיו של פוג.
אבל רק הכללים היו פשוטים. פספרטו של פיילין לא היה משרת צרפתי נאמן, אלא צוות צילום בן 5 אנשים מטעם ה-בי.בי.סי., שנשלח לתעד כל תנועה שלו. הוא גילה להוותו כי תור הזהב של ההפלגות בימים, על לוחות הזמנים הקבועים וספינות הנוסעים, חלף לפני עידן ועידנים. וכך חצה ימים ויבשות על ספינות רעועות וספינות מכולות, ברכבות ובמוניות,
במקום בתאי נוסעים מפוארים. הוא גילה גם כי חלפו הימים שבהם היה תצלום חתום של המלכה ויקטוריה פותח בפני האנגלי את כל הדלתות. דרכונים, אשרות, טופסי מכס ושטרי מטען עיכבו אותו בכל גבול – והוא חצה 17 גבולות.
וכך ראה את ונציה מעל ספינת ניקיון, הקיף את הפירמידות על גב גמל בשם מייקל, נסחף בחוסר ישע על מימי מצרי הורמוז כשמנוע הספינה השתתק, גולח בידי ספר עיוור בבומביי, הותקף על ידי תוכי בהונג קונג, שתה שיקוי משלפוחית המרה של נחש בסין, נאלץ להשתתף בטקס חניכה מוזר כשחצה את קו התאריך הביךלאומי ונסע במזחלת כלבים. פוג הביא עימו ממסעותיו נסיכה, פיילין הביא כבסים מלוכלכים וסדרת טלוויזיה שהיא מחווה שאין דומה לה ליכולתו של האדם להקשות על עצמו את חייו.
ספר זה מבוסס על יומנו היומיומי של פיילין, והוא תיעוד מלא, גלוי, מלא חן ונטול עכבות של מסע שהפך להרפתקה גדולה, ומשקף מקומות ואנשים בעולם של סוף המאה ה-20, כפי שהם נראים לבן המערב הסקרן, האופטימי היוצא גם הוא להתערבות....
