אני כבר לא יודע למה לצפות מהכתיבה של מרוקמי, אני בא עם המון ציפיות וכל פעם מסתיים הספר ב"בסדר", ספר טוב, נחמד, לא סוחף אותי למחוזות מטורפים או משהו. סך הכל ספר באמת טוב, מפתע בחלקים מסויימים, צפוי באחרים, משאיר המון סימני שאלה (כמו כל הספרים שנראה כאילו הוא לעולם לא באמת סיים אותם). וזהו...

האמת שציפיתי להרבה הרבה יותר
הרבה זמן אני מחכה לזמן הנכון לקרוא את יצירת המופת הזאת, וקצת התאכזבתי...
הסוף נחמד, לא קיבלתי "בום לפנים" כמו שחשבתי שאקבל, אבל היי, אנחנו מדברים במושגים של ברה"מ וקזחסטאן בתקופות המשטרים האפלים
עדיין... נחמד וזהו

שילוב נדיר של רכילות עיתונאית עם כתיבה מפוקסת, היסטוריה של עם ישראל עם תיאורי קרבות טקטיים-
אהבתי את הספר והתעמקתי בקריאתו- אבל אני חייב להגיד שאני לא מכיר אף אחד ממשפחתי או ממעגל החברים המורחב שלי שהיה מתעניין בספר.

ספר נעורים, אבל בלי התובנות של סלינג'ר
לא הדהים אותי, לא ריתק אותי.....
היה בסדר,
בפרק האחרון נראה היה לי שהסופר כאילו מנסה לרוץ בעלילה כדי לסיים כבר את הספר (הבנתי שלקחו לו כמה שנים לכתוב אותו) הפרק הזה נפתח בבום שדי צפוי, ממשיך בהיסטריה של שגעונות ונגמר בלי להיגמר שזו אולי הפיסקה שקראתי הכי הרבה פעמים בספר, בעצם יחד עם השורה הראשונה של הפרק האחרון....

לא חובה
רק למשוגעי ספרות יפנית

מה עוד אפשר לכתוב על ספריו של שלו שטרם נכתבו...?
מרתק, מלא הומור ושזור בפרטי היסטוריה וטבע מעלפים.
קצת מזכיר לי את פונטונלה אבל פחות רכילותי, יותר תמים ונעים
ותיזהרו מריבה מרגוליס (:

יא יא יא !!!
מטורף- כתיבה יפנית שואבת במיטבה, עלילה מרתקת מההתחלה ועד הסיום (שכל כך צפוי וכל כך ידוע, ובכל זאת- מדהים)

הלוואי והוא היה כותב יותר ככה- בנעימות ולא כאילו מתוך חובה לכתוב ספר....
הספר שהכי נהניתי ממנו מתוך הקולקציה של עוז

פשוט מעולה,
אין כמו ספר שהסוף כבר ידוע וכולם יודעים אותו, אבל אתה עדיין, כאילו, מקווה שאיך שהוא הוא לא ייתגשם.... אהבתי מאוד.

באמת סיפור עצוב- טרם קראתי את שאר הסיפורים-
הספר באנגלית וקצת קשה...