קודם כל, זה הספר הראשון של קנז שיצא לי לקרוא, וואו איזה ספר! פשוט תענוג!
מבחינת עלילה, הספר לא מתקדם לשום מקום, אבל זו בדיוק הגדולה שלו- צורת הכתיבה הלאקונית לכאורה של קנז בה הוא מתאר את החיים של משפחת וייס מקבילה אחד לאחד לאדישות היהודית אותה הוא מנסה להעביר בספר, כשהמונח של "אחרי החגים" בקטע של לדחות דברים שגור בפינו אבל אנחנו לא עושים שום דבר למעשה...
הקריאה ב"אחרי החגים" הרגישה כמו שתיית יין- לאט לאט אבל בהתמדה הדמויות הללו נכנסו לי למחזור הדם, על אף שלא עשו יותר מידי, ואולי זו היתה גדולת וכוונת המשורר[או הסופר :) ]

ספר מפתיע של הבן של...[הבחור שכתב את הרוזן ממונטה כריסטו] אהבתי מאוד, ומומלץ בחום לכל חובבי הספרות הצרפתית!
ואסיים בציטוט מפיל: "נראה שחטאנו מאוד לפני שנולדנו, או שאנו עומדים להנות מאושר גדול מאוד אחרי מותנו- רק כך אפשר להבין איך אלוהים מניח לנו לסבול בחיים האלה את כל עינויי הכפרה ומנסה אותנו בכל המכאובים."
תהנו :)

"איזה חרא, אתה אף פעם לא מבין אף אחד שאוהב אותך" - כל מילה נוספת מיותרת. יצירת מופת! תהנו

אתחיל בגילוי נאות: לא תכננתי לקרוא את הספר הזה, לפחות לא בזמן הקרוב היות וערימת הספרים שנמצאת לי ליד המיטה עמוסה לעייפה. רצה הגורל והוא התגלגל לי לידיים בשירות מילואים הזוי ופשוט הרס אותי! אני אפילו לא יכול להתחיל ולתאר את התחושות שהספר עורר בי- הזדהות מהולה בשאט נפש, שמחה לצד אכזריות, גועל וזעזוע עד עמקי נשמתי לצד מציאות אוטופית שמתפוצצת בפנים תוך כדי קריאה.

ועכשיו קצת על הספר: הספר מסופר בשני מישורים שנראים לכאורה לא קשורים אחד לשני: הראשון נע בין האוטוביוגרפי לסיפורי בו הדמות הראשית מתארת את קורותיה והשני מתאר אי, בשם W, ואת המציאות האוטופית בו. שני הסיפורים מתגלגלים עד סוף הספר בו נכרכים אחד בשני.

קחו בחשבון שהספר בבחינת פצצה מתקתקת - הוא יפתיע ברגע הכי פחות צפוי - תענוג צרוף!!!

ספר אדיר!!!

אשכול נבו הצליח לדחוס לספר אחד את מלחמת יום כיפור, העלייה לארץ בשנות ה-30 ערב מלחמת העולם השניה וטיולי מוצ'ילרים של ישראלים בשנות ה-2000 וכולו עטוף בהרמוניה זורמת שפורטת על כל נימי הישראליות שלנו.

בעיני, הרבה הרבה יותר מוצלח מקודמיו וקראתי את כולם :)

נהניתי מכל שניה, מקווה שגם אתם

עוד יצירה גאונית מבית היוצר של וולבק!

בספר יש נובלה אחת וכמה סיפורים/מסות שנכתבו בין החלקיקים האלמנטריים לפלטפורמה. בספרון הקצרצר אך הגדוש הזה[96 עמודים כולל שערים פנימיים, תוכן עניינים וכמה דפים חלקים] מישל וולבק מניח את אבן הפינה לרומן הבא שלו- פלטפורמה, דרך הנובלה "לנזרוטה".

כמו כן, ישנה המסה הגאונית שלו "לצאת מהמאה העשרים", 6 עמודים עמוסים המתארים את האירוע הספרותי הכי טוב שיצא מהמאה ה-20, והוא התפתחות ז'אנר המדע הבדיוני. לי, כסולד מושבע של המדע הבדיוני, וולבק עשה חשק לקחת איזה ספר אחד או שניים ולתת להם צ'אנס. הטיעון שלו הוא שאי אפשר לכתוב שירה אחרי אושוויץ, אך מד"ב, לאחר ההפצצה הגרעינית על הירושימה, אפשר גם אפשר, וזה הדבר הכי חשוב שקרה לספרות במאה הזאת.
סורי, אבל עם טיעון מפיל כזה אי אפשר להתווכח.

משובח ומשאיר חותם עמוק
תהנו :)

יש ספרים שמהמשפט הראשון שלהם אתה יודע שהם לא ירפו ממך לרגע. יש ספרים שעוד לפני שהגעת לרבע הראשון של הספר, תדע שהם קנו להם מקום של כבוד ברשימת הספרים הכי טובים שקראת מימיך. "המאהב" ללא ספק אחד מהם, ובגדול!

לצערי ולשמחתי, קראתי את הספר בגיל בוגר יחסית- 26, כאשר רוב האנשים נחשפים לספר זה בתיכון.

מה עדיין לא כתבו על הספר הנפלא הזה?!

א.ב.יהושע מתאר בצורה מדהימה את האופוריה הישראלית שלפני מלחמת יום הכיפורים, אופוריה שדנים בה בד"כ בשיעורי ההיסטוריה בתיכון פתאום קורמת עור וגידים בספר ומתנפצת לנו בפנים עם פרוץ המלחמה

האובססיה של אדם בדבר חיפוש המאהב של אשתו דבקה אף בי לכל אורך הספר ואף נדודי השינה של דאפי כשנשארתי ער בלילות כדי להמשיך ולקרוא...

וכל הטוב הזה נמצא בספרון אדמדם בעל דפים צהובים נוטים להתפרק, מלאכת מחשבת נוספת של א.ב.יהושע, ומדהים לחשוב שזה הרומן הראשון שלו

ברצוני להודות בהזדמנות זו למורתי לספרות בתיכון שפסחה על הספר הזה כיוון שהתיכון הורס כל חלקה ספרותית טובה עם ניתוחים אינפנטיליים וכפויים של משרד החינוך
וכמובן, תודה לך בולי(ה-ב' של א.ב.יהושע לכל אלה שטרם הכירו...), על יצירה מדהימה שתלווה אותי לנצח

חובה! :)

ללא ספק אחד הספרים המשובחים שיש לי בספריה! מטלטל, עוצמתי, מצחיק, מרגש, נע ממקום למקום ומשנה סגנונות בהתאם ומוכיח את הוירטואוזיות האדירה של מארקס. מומלץ בחום

סיימתי לקרוא אותו ברגשות מעורבים: מצד אחד זו אינה ספרות יפה, הוא מאוד בוטה וכל עמוד שני יש סצינת מין מפורטת לפרטי פרטים. מצד שני הוא כל כך מיטיב לתאר את התרבות המערבית ששמה את ההון במרכזה ושוכחת לרוב איך לחיות, מספר על אהבה לא רגילה, נע בין המערב למזרח בסגנון כתיבה שנוי במחלוקת, אך בעיניי מאוד מאוד מיוחד. ממליץ בחום, במיוחד לכל אותם אנשים שקבורים בעבודתם. הספר אולי ישנה משהו בתפיסת עולמכם :)