מקורי ומשעשע. לקראת הסוף, השנאה העצמית והחזרה מתחילים להעיק. בכל זאת, ספר שנון וטוב.

ספר זבל אודות ילד רשע, בריון וטיפש. הרחיקו מילדיכם.

מקבץ סיפורים המאוגד בסיפור מסגרת שאינו חשוב כשלעצמו (אודות הצליינים המספרים אותם ואפיון דמויותיהם).
חלקם סיפורי זיונים ונפיחות, חלקם סיפורי שמאלץ אודות אבירים ונסיכות המתוודים זה בפני זה על ייסורי אהבתם
וחלקם אינם ממש סיפורים כי אם נאומים חוצבי להבות ועמוסי ציטוטים.
כמה מהם נקטעים בתחילתם, וכמה מהם כבר הופיעו בספר "דקאמרון" מאת בוקצ'יו.
לא נהניתי מהספר. ייתכן שהגירסה השירית עדיפה, אם כי לא קראתי אותה.

בימים עברו הספר נחשב, ככל הנראה, לשנון ושובב. כיום הוא בעיקר מייגע.
אם כבר הרפתקאות מוגזמות בניחוח המאה ה-18, הרי שעלילות הברון מינכהאוזן עולות עליו בהרבה.

ספר בלתי נסבל. הדיאלוגים הם פינג פונג של התחכמויות בלתי נגמרות כאשר מדי פעם אחד הצדדים נטפל לאיזה פרט שולי בדברי חברו וטוחן אותו עד שהצד השני מוצא בעצמו איזה פרט שולי להיטפל אליו. בין לבין יש הרבה רשימות טרחניות (לדוגמה: רשימת כל תכולת ארון המקלחת כאשר ג'וליה מחפשת בו משהו). לא קריא. זנחתי בעמוד 150 בערך.

אל הספר "החיים כמשל" הגעתי בעקבות הפרק על פנחס שדה בסדרה הנפלאה "המקוללים".
הספר הסתבר כיומן נערותו ובחרותו של בחור צעיר, המחזיק בתפיסה רומנטית שעליו להתבוסס תמיד בסבל ובעניות כדי לזכך את נפשו, לזקק את שירתו וכך להתקרב לאלוהים. פנחס שדה כותב את זכרונותיו בדיוק כפי שהינו זוכר אותם, כולל חלקים רבים שנשמטו מזכרונו (והוא מציין זאת), ולעתים תוך התמקדות בפרטים שוליים מאותה התרחשות מפני שדווקא הם נחרתו טוב יותר במוחו מאשר הדברים החשובים. לקורא זה מעט מעייף.
אף שקורות חייו הנפרשים בספר מעניינים לעתים, דמותו של הסופר עצמו אינה מצטיירת באור חיובי ולוקה בילדותיות ובחוסר יכולת לבנות את חייו כראוי ולהתקדם.
כאמור, תפיסת העולם שלו רומנטית מאוד, בזה לחיי החומר, בזה להשכלה ולתרבות - באשר הם מוטעים לדעתו, ומקדשת רק את השירה ואת ההתקרבות לאלוהים (הסיפור של ישו הנוצרי קרוב במיוחד לליבו), במחשבה שרק דרך הביבים אפשר באמת להגיע לגבהים רוחניים. המילים "הסער והפרץ" הדהדו היטב בשעה שקראתי את הספר.
מעניין לחשוב שדמותו בספר הצטיירה לי תמיד כגבר בגיל מתקדם, למרות שסיים לכתוב אותו בגיל 27, וחלק מעלילותיו הן בגיל העשרה.
דווקא השירים הארוכים המשובצים בספר הם טובים למדי ומהם נהניתי.

ספר מיוחד בשפתו ובהיקפו. הספר מתאר את הקרבות החוזרים ונשנים על גבעה 244 (הקרויה צקלג) במלחמת העצמאות מנקודת מבטם של מספר לוחמי פלמ"ח.
חלק ניכר מהספר מתאר את מחשבותיהם ולבטיהם באשר למלחמה, לעבודה במשק, לבנות ועוד. בכל פעם מתוארות מחשבות של חייל אחר, אך ממילא תמיד ס. יזהר מדבר מגרונותיהם וקשה להבדיל בין הדמויות. השפה גבוהה וקשה, מלאה חידושי מילים והטיות, ותיאורי נוף אינסופיים המעבירים היטב את אווירת המדבר.
מצד אחד, אורכו של הספר ואיטיותו מאפשרים לקורא להזדהות עם הלוחמים אשר בעצמם סופרים דקה אחר דקה. מצד שני, כמאמר אחד המבקרים את הספר בשעתו - הספר אינו מתגמל את הקורא בצורה מספקת על היגיעה הדרושה לקריאתו.
מבחינה תוכנית, הספר מספק הצצה להלך רוחם של הצעירים, לספקות האוחזים בהם, ולאנדרלמוסיה השלומיאלית לעתים השוררת בצבא. כך הלוחמים אינם מוצגים כאידיאליסטים מושלמים, יפי בלורית ותואר, אלא כבחורים בשר ודם, ואת המלחמה עצמה ככאוס נורא ואכזר.

הספר עוסק בשני רבנים מרכזיים בעולם החסידות במאה ה-19, החוזה מלובלין והיהודי הקדוש, ובדמויות הסובבות אותן כגון ר' אלימלך מליז'נסק, ר' שמחה בונים מפשיסחא ור' מנחם מנדל מקוצק. זהו רומן המשלב, מצד אחד, מעשיות חסידיות רבות, ומצד שני, מבט-על על תולדותיהם, הגותם ודרכם, וההבדלים בהשקפתם כמו גם היחסים המורכבים של יריבות וקירבה ביניהם.
חלק מהמעשיות עוסק במעקבו של החוזה מלובלין אחר עלייתו של נפוליאון ונסיונותיו להשפיע (באמצעות טקסים מיסטיים ותפילות) על מהלך ההיסטוריה והבאת הגאולה, בחושבו כי זה הוא גוג מהנבואה על אחרית הימים, ומכאן שם הספר.
חלק נכבד מהספר הינו מעשיות הגותיות בהן דמות חסידית שואלת משהו את רעותה כגון מהו שכתוב בפסוק כך וכך, והדמות השניה עונה לה במדרש. ככלל, העניינים בהם הם עוסקים - מיעוטם במידות וכמעט שלא בהלכה ובעיקר בהגות קבלית מיסטית על עולמות עליונים.
בתחילתו הספר מקסים בדרכו, אך הופך מעט מייגע עם הזמן.

סבו של המספר היה חכוואתי, שאומנותו היא סיפור סיפורים למאזינים מזדמנים, טרם עידן הטלוויזיה. המספר, שגם לו נטיה כזו, פורס את קורות חייו ומשפחתו דרך עשרות סיפורים קטנים. ביניהם שזורים סיפורים מיתולוגים ערביים, ואשר הדמויות בהן מספרות בעצמן סיפורים שגיבוריהם מספרים גם הם.
כך, הקורא נזרק מסיפור לסיפור בתוף סיפור, מה שעשוי להיות מתיש לפעמים, אך גם נחשף לאומנות הסיפור הערבית המלאה סלסולים עלילתיים וגוזמאות.
למרות הליאות, הספר מהנה ומגלה עולמות חדשים ואווירה אקזוטית.