“הספר עוסק בשני רבנים מרכזיים בעולם החסידות במאה ה-19, החוזה מלובלין והיהודי הקדוש, ובדמויות הסובבות אותן כגון ר' אלימלך מליז'נסק, ר' שמחה בונים מפשיסחא ור' מנחם מנדל מקוצק. זהו רומן המשלב, מצד אחד, מעשיות חסידיות רבות, ומצד שני, מבט-על על תולדותיהם, הגותם ודרכם, וההבדלים בהשקפתם כמו גם היחסים המורכבים של יריבות וקירבה ביניהם.
חלק מהמעשיות עוסק במעקבו של החוזה מלובלין אחר עלייתו של נפוליאון ונסיונותיו להשפיע (באמצעות טקסים מיסטיים ותפילות) על מהלך ההיסטוריה והבאת הגאולה, בחושבו כי זה הוא גוג מהנבואה על אחרית הימים, ומכאן שם הספר.
חלק נכבד מהספר הינו מעשיות הגותיות בהן דמות חסידית שואלת משהו את רעותה כגון מהו שכתוב בפסוק כך וכך, והדמות השניה עונה לה במדרש. ככלל, העניינים בהם הם עוסקים - מיעוטם במידות וכמעט שלא בהלכה ובעיקר בהגות קבלית מיסטית על עולמות עליונים.
בתחילתו הספר מקסים בדרכו, אך הופך מעט מייגע עם הזמן.”

“באיזו דרך יפסע עם ישראל אל הגאולה? בין פשיסחא ללובלין חילוקי דיעות. בין התשובה האישית, והכוונות המשותפות. ובאיזה מחיר תעלה דחיקת הקץ?
העולם היהודי של ימי מלחמות נפוליאון סוער, החצרות החסידיות פורחות ומנהלות רשת של קהילות, דומות ושונות, קרובות ורחוקות.


"היה זמן", אמר "היהודי" מפשיסחא אחרי שעה קלה, ששאלתי את עצמי אם באמת זקוק העולם לנו".
"מה כוונתך?"
"כוונתי היא: אם באמת יש נחיצות בעדות ובמנהיגיהן, אם לא די בספרים הקדושים בלבד, אם אחר ככלות הכל לא יקום דור של לומדים אמיתיים והקול החי ידבר אל לבבות חיים. ואמנם נוכחתי אחר כך, שלא יתכן הדבר, משום שכל עדה אמיתית היא כעין ראשיתה של עדת כל בני האדם. אבל גם משום שבני אדם הנם כמות שהם. ועוד יותר משום שבעיני השם-יתברך לא זה בלבד חשוב מה שאנו עושים ומה שאין אנו עושים, אלא חשוב גם כיצד אנו עושים מה שאנו עושים. ודבר זה אינו נמצא בספרים".”