ביקורת ספרותית על נבוכותיו של החניך טרלס מאת רוברט מוסיל
ספר טוב

---

או "ביקורת התבונה הטהורה", המהדורה המוערת לנוער. ולא שקראתי את קאנט, או איזשהו ספר פילוסופיה אחר. אבל התחושה היא שמוסיל הושפע רבות מהפילוסופים הגדולים של תקופתו, ובחר לשלב את אבחנותיו הפילוסופיות המעניינות במהלך העלילה.
היה לי קשה מאד לקרוא את הספר. חלקים רבים מהספר נכנסים כל כך עמוק לנבוכותיו של טרלס עד שהרגשתי שאני קצת הולך לאיבוד. דומה שמוסיל שייך לאותם סופרים שמניחים כי כל אדם משכיל הבוחר לקרוא אותו ודאי רכש מעט השכלה כללית, והוא בקי במידה מסוימת באותם כתבים שבעבר נחשבו לנכסי צאן ברזל של התרבות האירופית.
ובכל זאת, גאוניותו של מוסיל ניבטת אליך כמעט מכל משפט בספר הזה, ומשאירה אותך לעתים פעור פה לנוכח יכולתו לתאר במלים את אוסף הרגשות המורכבים של טרלס, רגשות שוודאי מוכרים במידה זו או אחרת לכל מי שעדיין זוכר את ייסורי הנפש של תקופת נעוריו.
מתחת לכל הנבוכות קיימת לה גם עלילה, תיאור קורותיו של טרלס בפנימיה. האכזריות והרוע של הנערים בני המעמד הגבוה נחשפת בכל כיעורה. אם יש איזשהו מסר ברור שמוסיל מנסה להעביר בספר, הרי הוא - הורים, אל תשלחו את הילד שלכם לפנימיה. בביוגרפיה של מוסיל כתוב שהוא עצמו היה חניך פנימיה, מכאן שהוא בטח יודע על מה הוא מדבר.
מומלץ רק למי שלא חושש מכתיבה מאתגרת, שלא עושה הנחות לקורא. למרות מסע התלאות שעברתי בקריאת הספר, נשארתי עם טעם של עוד מוסיל.

» ביקורות נוספות של עמיר
» ביקורות נוספות על נבוכותיו של החניך טרלס