ביקורת ספרותית על נבוכותיו של החניך טרלס מאת רוברט מוסיל
ספר מעולה

---

חוויותיו המסויטות של מוסיל עצמו כנער בפנימיות צבאיות, הן כנראה הבסיס לסיפורו של החניך טרלס בפנימייה הצבאית, וייתכן גם גילוי מוקדם של ניצני הפורענות בקרב הנוער האוסטרי/גרמני (הספר נכתב ב 1906). תיאורי התחבטויותיו של הנער טרלס, מלמדים על הבנתו הרבה של מוסיל במצבים המורכבים של נפש האדם - ובכלל, השילוב המעניין בין תחומי השכלתו של מוסיל כמהנדס, פילוסוף ופסיכולוג, מוסיף עניין רב בעיני לכתיבתו, כאשר הוא מציב את המדע המדויק ואת כל הניתן למדידה אל מול המופשט, הדמיוני והרגשי. הזדהיתי עם טרלס כאשר תודעתו התקשתה לעכל את המספרים המדומים: הוא אינו מבין איך המתמטיקה קובעת ש i² = -1 ובה בעת אותה מתמטיקה קובעת שכל מספר בכפולות עצמו חייב להיות חיובי (אין שורש למספר שלילי). בדומה לטרלס, קבלתי בצעירותי על הסתירה בין שני כללי יסוד מתמטיים: הקביעה ששני קווים מקבילים אם אינם נפגשים לעולם, והטענה ששני קווים מקבילים נפגשים באינסוף.

הספר נפתח בציטוט יפהפה של מטרלינק:
"רק ביטאנו דבר מה והנה, מה מוזר - פיחתנו את ערכו. דימינו לצלול במעמקי תהומות, ובחוזרנו לצוף שוב אין טיפת המים שבראשי אצבעותינו החיוורות דומה לים שממנו לוקחה. מדמים אנו כי גילינו מטמון מלא אוצרות מופלאים, ובשובנו לאור היום מתברר שלא הבאנו עמנו אלא חיקויי-אבנים ושברי-זכוכית. ואף-על-פי-כן האוצר מוסיף להבהב באפלה ללא שינוי".

» ביקורות נוספות של אסף
» ביקורות נוספות על נבוכותיו של החניך טרלס