0לא ברור לי אם הספר גרוע או שהתרגום גרוע במיוחד. אבל אחרי כמה עמודים של סבל הפסקתי לקרוא. דבר די נדיר אצלי במיוחד בספרי מד"ב.
עמודי תבלקן פולט1הספר הוא תערובת של "שם הורד" עם טלנובלה. כלומר כמו בשם הורד הסופר שוזר תככים וקונפליקטים אמיתיים של ימי הביניים ותיאור של החיים באותה תקופה עם סיפור על תולדותיה של קתדרלה פרי דמיונו. הדמויות הם קצת שטוחות. הטוב הוא טובים טובים מאוד, הרעים רעים מאוד. בסך הכל הספר מעניין זורם אך קצת פשטני. בעיני זוהי לא יצירת מופת אבל כן ספר ששוה לקרוא.
חבורת חצותג'ון מיספילד3פנטסיה, קסם, עוד לפני שהז'אנר הומצא. ילד באנגליה של תחילת המאה שעברה נשאב לעולם של כשפים. לפני שר הטבעות והארי פוטר ג'ון מינספילד כתב ספר מכשף ומקסים. השיר מהספר, בתרגומו המצוין של אוריאל אופק, מסכם את אוירת הספר: "כשעת חצות מקישה בחשכת המגדל והאווז הנפחד מגעגע לקול יללת השועל, רותמות אנחנו את הסוס שאינו דורש חציר, אינו טופף, אינו קופץ, אינו בועט, אינו שעיר. ודוהרות למסע של חצות... הו-הו-הו קורא הינשוף סמור-הנוצות."
פעמוני עין-כרםאנדריאס אנג'לו דונאטי0מהספר: בשנת הריב בחודש העצה, בצריח זה שדמיונו כחדר, אני אנדריאס, נפש רצוצה, אני אנדריאס, שה אובדה מעדר, הרחק מעיר-ומתים וקול המון, בהיות הדמי בגרון הבכי כעצם, בעוד ידי מכה בפעמון ובי עצמי מכה ענבל העצב, אמרתי שיר. והשירים האלה של יוסי גמזו נוגעים.
האש הנודדתגאי גבריאל קיי7אהבתי את הספר השני בסדרה יותר מאשר את הראשון. הספר השני הוא המקום שבו טרילוגיות רבות נכשלות, מה שנקרא "תסמונת הספר השני". במקרה זה, אני חושב שזה ההפך, והמחבר השתמש בחוויית כתיבת הספר הראשון כדי להשתפר בשני. הדברים שהיו טובים בספר הראשון הפכו אפילו טובים יותר. הכתיבה נעשית רהוטה יותר ואולי הקצב לא מהיר במיוחד אבל יש פחות קטעים מסורבלים שתקעו את הספר הראשון. הדמויות מקבלות עוד עומק, מה שהופך את ההשקעה בהן לעוד יותר קלה וגם נושאת פרי. יש עוד גיבורים, מעשי גבורה, חפצי כוח ומלחמות אפיות. המציאות של הספר היא אותו מאבק עתיק בין טוב לרע, אבל הספר השני שזור בהרבה יותר. סיפורי ארתור הנרמזים בספר הראשון, הופכים לגורם חשוב בסיפור. עמדתם של האלים מקבלת טיפול מעניין, האם הם יכולים לקחת צד? האם הם רוצים לעזור? תפקידו של הכוח הנשי, האלה דאנה האם ואיתה ג'אל והכוהנות שלה, נעשה משמעותי, לא עוד רק התעקשות שיכירו את מקומן. הפאראיקו, דאריין הבן של ג'ניפר וראקות' מוגרמים, פין, אוויין וציד הפרא ועוד - כולם מוסיפים לעומק של הסיפור, שהיה חסר לי בספר הראשון. הספר אינו חסר מגרעות. למשל, אני חושב שקיי מקבל כמובן מאליו היכרות עמוקה עם סיפורי ארתור ועם מיתוסים אחרים ולא טורח להציג אותם או אפילו להכניס אותם בצורה מובנת לסיפור. זה גרם לי להרגיש (לרוב שלא בצדק) שחסרות לי עובדות שהייתי צריך לדעת. עם זאת, מפגם זה ופגמים אחרים שאני לא חושב שחשוב לציין הרבה יותר קל להתעלם הפעם, ארבעה כוכבים מתוך חמישה.
האש הנודדתגאי גבריאל קיי5לפני שנות האלטרנטיבה של 'רומח הדרקון' ואחרי עידן הזהב הקלאסי של 'שר הטבעות',מגיעה הטרילוגיה הזאת ומהממת אותי. ככ פקחית,רגישה,עוצמתית. משכנעת ברמת ההקרבה ומפליאה ברמת הדימיון. ללא ספק יש לה מקום של כבוד על מדף הספרים שלי. מומלץ בחום.
האש הנודדתגאי גבריאל קיי2קודם כל הנקודה הטובה של הספר, מלבד היותו ספר פנטזיה עשיר ומעניין, היא דרך הסיפור. תמיד בגוף שלישי אך מנקודת מבט משתנה. הפוקוס ניתן כל פעם לאחד מחמשת הגיבורים או דמות אחרת ומספר רב של אירועים מתוארים משני נקודות מבט או יותר. למרות הפוקוס שמחולק בין דמויות רבות , כל אחת מחמשת הגיבורים היא דמות עשירה ומענינת וניתן חלונות למחשבות שליהם , מניעים, רצונות כמוסים , קנאה ועוד. דוגמא טובה למשל בתחילת הספר, המלך העליון וראשד הקוסמים נכנסים להתיעץ עם הנביאה - קים - סטודנטית "בעולם שלנו" שסבפר הקודם הוכשרה לתפקיד של חוזה. המפגש מתואר מנקודת מבט של קים שתוך כדי התאור קים חושבת בתסכול "פעם ראשונה אחרי כמה שנים שנכנס גבר צעיר לחדר שלה וזה רק להתיעצות".. הסיפור עצמו הוא ספר פנטזיה קלאסי שהולך בדרכו של שר הטבעות: מלחמה אפית בין טוב לרע בהם מספר ממלכות בצרוף של גמדים, קוסמים, ו"הליוס" שמזכירים אלפים ,נלחמים נגד אל רע שנתמך בזאבים, יוצורים כמו אורקים וגובלינים, אלים למחצה . חמישה בני אדם "רגילים" מוצאים את עצמם ביקום מקביל בסגנון של שר הטבעות - וכל אחד מהם מוצא את מקומו במלחמה וביקום. אין יותר מדי אלמנטים של פנטזיות מתקדמות כמו המון תככים,יצרים ומניעים לא ברורים, או גוטיות. יש דמויות מאד טרגיות, הספר הקודם מסתיים שאחד מ5 הגיבורים מנסה להקריב את עצמו כדי שחורף יבוא ( והוא לא האחרון ) ואחת הגיבורות נופלת בשבי האויב ונאנסת באכזריות. מגמה זאת נשמרת גם בספר הזה. שני חסרונות בולטים לספר: אחת זה תאורי מעשי האהבה.ויש המון , והם קלישאתים במידה מזעזעת. אומנם אין פה תאורים בוטים, אבל הקטעים ההלו מתאימים לרומני משרתות הכי זולים שיש. נקודה שניה זה עלילתית. העולם מאד עשיר אבל מבחינת הקורא הוא מאד אקראי. המון בעיות נפתרות שחצי-אל שלא הוזכר עד כה מתערב ומציל את החבורה, הוא אחד הגיבורים פתאום משום מקום יודע להטיל כישוף , או לזמן יצור מתולוגי משום מקום. זה קצת מעליב אותי כקורא.