“מהספר: בשנת הריב בחודש העצה, בצריח זה שדמיונו כחדר, אני אנדריאס, נפש רצוצה, אני אנדריאס, שה אובדה מעדר, הרחק מעיר-ומתים וקול המון, בהיות הדמי בגרון הבכי כעצם, בעוד ידי מכה בפעמון ובי עצמי מכה ענבל העצב, אמרתי שיר. והשירים האלה של יוסי גמזו נוגעים.”

“מהספר: בשנת הריב בחודש העצה, בצריח זה שדמיונו כחדר, אני אנדריאס, נפש רצוצה, אני אנדריאס, שה אובדה מעדר, הרחק מעיר-ומתים וקול המון, בהיות הדמי בגרון הבכי כעצם, בעוד ידי מכה בפעמון ובי עצמי מכה ענבל העצב, אמרתי שיר. והשירים האלה של יוסי גמזו נוגעים.”