“את הספר הזה אני רוצה לקרוא בערך מאז שהוא יצא לאור. 11 שנים (כן,כן) ואיכשהו תמיד התעכבתי עם הקריאה שלו. משהו בי התמהמה עם הקריאה של הספר. ועכשיו- אחרי שסיימתי אותו חשבתי לעצמי למה לכל הרוחות חיכיתי כל כך הרבה? הספר הזה הוא מסוג הספרים שתמיד משהו ממנו יישאר אצלך. וזה דבר שכל אוהב ספרים מחפש בספר. אם פעם מישהו יעלה באיזו שיחה את שם הספר, תרגישו את הלב שלכם מתרחב, ואיזה שובל של זיכרון נעים חמקמק ישייט לכם בתודעה. כזה. באהבה גרג ולורן הוא ספר הבנוי מתכתובת של אימיילים. לורה מנינג היתה אחת הפצועות היותר קשות באסון התאומים. בבוקר ה-11 לספטמבר בשעה שמונה בבוקר לורן - הנשואה לגרג, ואמא לטיילר בן העשרה חודשים, עובדת בכירה בחברת ההשקעות קנטור פיצג'רלד- היתה עדיין בסלון ביתה שבמנהטן, מנהלת שיחת עבודה בטלפון. רק חצי שעה לאחר מכן, בשעה שמונה וחצי כשהגיעה לעבודתה במרכז הסחר העולמי, תפס אותה כדור אש אשר התפרץ מפיר המעלית. הלהבות אפפו את לורן כמו לפיד. האבסורד הוא - שמה שגרם לפציעה החמורה של לורן- גם הציל אותה. כדור האש המתפרץ ליפף את לורן, ומעצם התנופה שלו הטיס אותה בעודה עולה בלהבות אל עבר דלת היציאה. וזה מה שהציל את חייה. אבל אם כדור האש היה לוקח אותה לכיוון הקיר והיה מצמיד אותו אליו- היא היתה נשרפת בעודה בחיים. לורן עוד הספיקה להגיד לבחור שרץ לעזור לה את שמה ואת מספר הטלפון בביתם. גרג קיבל אינספור טלפונים. חברים, משפחה, מכרים מכל מיני תחנות בעבר, סתם אזרחים. כולם התעניינו, חיזקו, ועודדו. גרג הרגיש שהוא קורס ממבול הטלפונים וככה נולד בו הרעיון של רשימת תפוצת האימיילים. מי שרצה להיכלל ברשימת התפוצה יכל להצטרף. בכל ערב גרג ישב וכתב מעין דו"ח מסכם על היום שהיה. על מצבה של לורן, הבדיקות וההליכים הרפואיים שעברה. לאט לאט הדיווחים קיבלו נופך אישי יותר, וגרג סיפר גם על עצמו תוך כדי. על הטלטלה שהמשפחה עברה, ועל השגרה שהוא ניסה בכל זאת ליצור תוך כדי הכאוס הנוראי בזה. הקיטוב של האירועים. בוקר במחלקת הכוויות בבית החולים, ואחר הצהריים מסיבת יום הולדת לאחד מחבריו של טיילר בנו.מעגלי החיים שלפעמים נדמה שהנוכח הגדול ביותר הוא האבסורד. כל מייל שגרג סיים נחתם במילים: באהבה, גרג ולורן. אף על פי שכמובן גרג היה זה שחתום עליהם, לימים יספר שהאמונה שלו היתה כל כך גדולה שלורן תתגבר על הפציעה החמורה ותחלים. לורן הפכה להיות סמל, כשאומה שלמה עמדה מאחוריה. זה לא רק הרצון הכי בסיסי שלורן תחלים. לורן הפכה להיות התקווה. היא היתה הנחמה. ההתקדמות שלה, וההחלמה שלה הפכו לנחלת הכלל, היא היתה ההוכחה שהטוב גובר על הרע, שהאור יכסה על החושך. " אף פעם בחיי לא הייתי במצב שבו נוכחות החיים והמוות היתה ברורה כל כך ושטרגדיות רבות כל כך נגרמות בגלל פגיעה מכוונת."(עמ' 116) את המשפט הזה חזרתי וקראתי כמה פעמים, וכל פעם מחדש הזדעזעתי מהמילים. הספר הזה הוא אחד הספרים המרגשים שקראתי. אבל ממש! זהו מסמך אנושי מרתק שכל כולו אומץ, נחישות, תקווה ואהבה. הרבה אהבה. אהבת איש לאשתו, אהבה לחיים. מומלץ ביותר.”

“ברגע שקראתי שהספר הזה יצא (שבת ראשונה בצבא) בשבת שאחרי כבר רצתי לקנות אותו. הספר מרגש!! לפעמים היו חלקים שהיה קשה לי לקרוא אותו ולא בגלל הכתיבה, אלא בגלל מה שמסופר. מצאתי את עצמי דומעת יותר מפעם אחת. לחשוב על זה שהספר כולו נכתב ממיילים שנשלחו מידי יום הוסיף לי לא מעט לחוויה. מאוד נהנתי.”

“סיפור אהבה כמו של פעם, אבל בניגוד לסיפורים אחרים זהו סיפור אמיתי, שקרה בחיים של אנשים שלשמחתינו חיים עימנו, וממשיכים לאהוב כמו בספרים. סיפורם של גרג ושל לורן מתחיל ב/9/11 2001, היום שבו פגעה בארה״ב התקפת הטרור הגדולה אין פעם, ואשר הותירה מאחוריה חיים שבורים לרסיסים של משפחות שאיבדו את יקיריהם. אחד העובדות העצובות והיוצאות מן הכלל היא , שכמעט ולא שרדו את ההתקפה אנשים שנפצעו בה. אחת היוצאים מהכלל היא לורן, אשר נפצעה קשה מאוד בהתקפה ואשר סיכוייה להשאר בחיים שאפו לאפס. לורן ניכבתה ב80% מגופה, והסיכויים לשרוד במקרה כזה הם לא לטובה. לאחר שיחת טלפון שלה לגרג, ממגדל התאומים הבוער, נלקחה לורן לבית החולים ואיבדה את הכרתה. גרג החל אז לכתוב את יומן הפציעה ועד ליום יציאתה מבית החולים. זהו סיפור אהבה עד אין קץ, זהו סיפור רצון לחיים מעל ומעבר לכל, זהו סיפור אהבתם של גרג ולורן, שנגד כל הסיכויים הצליח להוציא את לורן ממעמקי התהום, ואשר תודות לכוח הישרדות יוצא דופן גבר על המוות והרשע שפגע בהם. כמו שכתבתי בביקורות קודמות, לא אהבתי את דרך הטיפול של הסופרים האמריקנים באסון התאומים, ספר זה הוא יוצא דופן, מכוון שסיפור זה יוצא דופן , ומה שמוסיף לו חן מיוחד זה היותו סיפור אמיתי. מומלץ לכל אוהבי החיים, האהבה, והתקווה לחיים טובים יותר.”

“ספר מדהים באומץ לבו וכנותו של הקודם. מסופר על ההתמודדות המדהימה והאמיתית של ניצולת התאומים, לורן מנינג, שחוותה כמעט כ 85 אחוזי כוויה בגופה ושברה את כל הסיכויים להינצל. מי שרוצה לקרוא על התמודדות, אהבה אמיתית והקרבה, מוזמן לקרוא ספר זה.”

“את הספר הזה אני רוצה לקרוא בערך מאז שהוא יצא לאור. 11 שנים (כן,כן) ואיכשהו תמיד התעכבתי עם הקריאה שלו. משהו בי התמהמה עם הקריאה של הספר. ועכשיו- אחרי שסיימתי אותו חשבתי לעצמי למה לכל הרוחות חיכיתי כל כך הרבה? הספר הזה הוא מסוג הספרים שתמיד משהו ממנו יישאר אצלך. וזה דבר שכל אוהב ספרים מחפש בספר. אם פעם מישהו יעלה באיזו שיחה את שם הספר, תרגישו את הלב שלכם מתרחב, ואיזה שובל של זיכרון נעים חמקמק ישייט לכם בתודעה. כזה. באהבה גרג ולורן הוא ספר הבנוי מתכתובת של אימיילים. לורה מנינג היתה אחת הפצועות היותר קשות באסון התאומים. בבוקר ה-11 לספטמבר בשעה שמונה בבוקר לורן - הנשואה לגרג, ואמא לטיילר בן העשרה חודשים, עובדת בכירה בחברת ההשקעות קנטור פיצג'רלד- היתה עדיין בסלון ביתה שבמנהטן, מנהלת שיחת עבודה בטלפון. רק חצי שעה לאחר מכן, בשעה שמונה וחצי כשהגיעה לעבודתה במרכז הסחר העולמי, תפס אותה כדור אש אשר התפרץ מפיר המעלית. הלהבות אפפו את לורן כמו לפיד. האבסורד הוא - שמה שגרם לפציעה החמורה של לורן- גם הציל אותה. כדור האש המתפרץ ליפף את לורן, ומעצם התנופה שלו הטיס אותה בעודה עולה בלהבות אל עבר דלת היציאה. וזה מה שהציל את חייה. אבל אם כדור האש היה לוקח אותה לכיוון הקיר והיה מצמיד אותו אליו- היא היתה נשרפת בעודה בחיים. לורן עוד הספיקה להגיד לבחור שרץ לעזור לה את שמה ואת מספר הטלפון בביתם. גרג קיבל אינספור טלפונים. חברים, משפחה, מכרים מכל מיני תחנות בעבר, סתם אזרחים. כולם התעניינו, חיזקו, ועודדו. גרג הרגיש שהוא קורס ממבול הטלפונים וככה נולד בו הרעיון של רשימת תפוצת האימיילים. מי שרצה להיכלל ברשימת התפוצה יכל להצטרף. בכל ערב גרג ישב וכתב מעין דו"ח מסכם על היום שהיה. על מצבה של לורן, הבדיקות וההליכים הרפואיים שעברה. לאט לאט הדיווחים קיבלו נופך אישי יותר, וגרג סיפר גם על עצמו תוך כדי. על הטלטלה שהמשפחה עברה, ועל השגרה שהוא ניסה בכל זאת ליצור תוך כדי הכאוס הנוראי בזה. הקיטוב של האירועים. בוקר במחלקת הכוויות בבית החולים, ואחר הצהריים מסיבת יום הולדת לאחד מחבריו של טיילר בנו.מעגלי החיים שלפעמים נדמה שהנוכח הגדול ביותר הוא האבסורד. כל מייל שגרג סיים נחתם במילים: באהבה, גרג ולורן. אף על פי שכמובן גרג היה זה שחתום עליהם, לימים יספר שהאמונה שלו היתה כל כך גדולה שלורן תתגבר על הפציעה החמורה ותחלים. לורן הפכה להיות סמל, כשאומה שלמה עמדה מאחוריה. זה לא רק הרצון הכי בסיסי שלורן תחלים. לורן הפכה להיות התקווה. היא היתה הנחמה. ההתקדמות שלה, וההחלמה שלה הפכו לנחלת הכלל, היא היתה ההוכחה שהטוב גובר על הרע, שהאור יכסה על החושך. " אף פעם בחיי לא הייתי במצב שבו נוכחות החיים והמוות היתה ברורה כל כך ושטרגדיות רבות כל כך נגרמות בגלל פגיעה מכוונת."(עמ' 116) את המשפט הזה חזרתי וקראתי כמה פעמים, וכל פעם מחדש הזדעזעתי מהמילים. הספר הזה הוא אחד הספרים המרגשים שקראתי. אבל ממש! זהו מסמך אנושי מרתק שכל כולו אומץ, נחישות, תקווה ואהבה. הרבה אהבה. אהבת איש לאשתו, אהבה לחיים. מומלץ ביותר.”

“ברגע שקראתי שהספר הזה יצא (שבת ראשונה בצבא) בשבת שאחרי כבר רצתי לקנות אותו. הספר מרגש!! לפעמים היו חלקים שהיה קשה לי לקרוא אותו ולא בגלל הכתיבה, אלא בגלל מה שמסופר. מצאתי את עצמי דומעת יותר מפעם אחת. לחשוב על זה שהספר כולו נכתב ממיילים שנשלחו מידי יום הוסיף לי לא מעט לחוויה. מאוד נהנתי.”

“סיפור אהבה כמו של פעם, אבל בניגוד לסיפורים אחרים זהו סיפור אמיתי, שקרה בחיים של אנשים שלשמחתינו חיים עימנו, וממשיכים לאהוב כמו בספרים. סיפורם של גרג ושל לורן מתחיל ב/9/11 2001, היום שבו פגעה בארה״ב התקפת הטרור הגדולה אין פעם, ואשר הותירה מאחוריה חיים שבורים לרסיסים של משפחות שאיבדו את יקיריהם. אחד העובדות העצובות והיוצאות מן הכלל היא , שכמעט ולא שרדו את ההתקפה אנשים שנפצעו בה. אחת היוצאים מהכלל היא לורן, אשר נפצעה קשה מאוד בהתקפה ואשר סיכוייה להשאר בחיים שאפו לאפס. לורן ניכבתה ב80% מגופה, והסיכויים לשרוד במקרה כזה הם לא לטובה. לאחר שיחת טלפון שלה לגרג, ממגדל התאומים הבוער, נלקחה לורן לבית החולים ואיבדה את הכרתה. גרג החל אז לכתוב את יומן הפציעה ועד ליום יציאתה מבית החולים. זהו סיפור אהבה עד אין קץ, זהו סיפור רצון לחיים מעל ומעבר לכל, זהו סיפור אהבתם של גרג ולורן, שנגד כל הסיכויים הצליח להוציא את לורן ממעמקי התהום, ואשר תודות לכוח הישרדות יוצא דופן גבר על המוות והרשע שפגע בהם. כמו שכתבתי בביקורות קודמות, לא אהבתי את דרך הטיפול של הסופרים האמריקנים באסון התאומים, ספר זה הוא יוצא דופן, מכוון שסיפור זה יוצא דופן , ומה שמוסיף לו חן מיוחד זה היותו סיפור אמיתי. מומלץ לכל אוהבי החיים, האהבה, והתקווה לחיים טובים יותר.”

“ספר מדהים באומץ לבו וכנותו של הקודם. מסופר על ההתמודדות המדהימה והאמיתית של ניצולת התאומים, לורן מנינג, שחוותה כמעט כ 85 אחוזי כוויה בגופה ושברה את כל הסיכויים להינצל. מי שרוצה לקרוא על התמודדות, אהבה אמיתית והקרבה, מוזמן לקרוא ספר זה.”