"ההקשבה היתה חשובה מהשאלות... נדרשה לי זהירות כמעט חייתית. התקשורת עם ילד חירש, כשהוא מאמץ אותך למעמקי עיניו – טוהר שכזה הוא קשה מנשוא. וילד עיוור שומע אותך נושמת... בנֶהֱגָה בחשכה השלכתי עצמי מזירת 'לכתוב על לא כלום במומחיות', פרשתי אל מעבר לגבול ונסוגותי כל כולי אל המקום שבו שוכנים הקשיים והמוגבלויות של החיים עצמם: המוגבלות שלנו לחיות, להביא ילדים לעולם, לאהוב זה את זה. ...לא התלבטתי ולו לרגע בקשר לספר זה, הוא יצליח כמו ילד, הוא יצוף על פני המים וישרוד." מתוך ראיון עם הסופרת לורטה הכל בחיים יקר לי. גם הכאב. גם כאב גדול מאוד יקר לי. אפילו אבן קטנטונת יקרה לי. חושיי אומרים שאני בכל מקרה צריכה לחיות. לא יודעת, אני רוצה לחיות. ממש רצון מאוד חזק כזה. ונדה מה את חושבת, למה אנשים רבים כל כך לא מעריכים את החיים? לורטה אולי הם רוצים משהו גדול מהחיים. אבל אין שום דבר גדול מהחיים.