“חומר ספרותי משל סיגל הראל הועבר אליי באמצעות המו"ל של "כנה" דאז, אביתר נור. מגב העטיפה של הספר אני מצטט: "ספר שירים זה הוא פרי הביכורים של סיגל הראל, בת קיבוץ נגבה שנולדה עם תסמונת דאון, גברה על מגבלות וקשיים והוציאה לאור פרקי שירה אלה על אהבה ועצב, נפש והגות." החומר שכלל יצירות בשירה ובפרוזה, לא היה ערוך לספר. התחברתי מיד לקבוצת השירים הליריים הקצרים בתוכו והרגשתי שאלה שייכים לאותו הטון והנושא של אהבה צעירה או שאיפה לאהבה. גם טקסטים אחרים אהבתי, והותרתי בכל זאת את השירים החשים על געגוע כלפי האהבה. קולה הברור והחד של סיגל נגע לליבי וערכתי את השירים באהבה. קולה של ההשראה בשירים אלה נשמע למרחוק מכיוון שהוא עובר את הטלטלה שבין המודע לתת־מודע. גם מבעד לטריוויאלי, ניתן לזהות את קולה המיוחד של הטלטלה הזאת. את שם הספר, "להוציא את כל הגעגועים מן הכיסים", הצעתי מתוך שורת השיר של סיגל, וגם הוא מעיד על כוונת ההתערטלות שחשה הדוברת מבעד לשורותיה החשופות, כמו על אפשרות הזרימה הנובעת מתוך האוצר הגנוז. בשעה שהיא מוציאה את געגועיה מהכיסים, היא עוברת מבין ההשתנות של התודעה: "לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַגַּעְגּוּעִים מֵהַכִּיסִים/ ...הָרוּחַ מְבִיאָה דְמֻיּוֹת עַד אֵין סוֹף/ מְשַׁחְזֶרֶת דְּמֻיּוֹת שֶׁלֹּא קַיָּמוֹת/ תְּמוּנָה שְׁבוּרָה אַף לֹא תֻּרְכַּב/ גַּם אֲנִי יְכוֹלָה לְהִשָּׁבֵר פַּעַם." (מתוך השיר "געגועים" בעמוד 41). ציטוט נוסף מתוך זרימה קסומה של השירה הזאת: "אֲנִי פּוֹרַחַת/ בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט/ הַכָּחֹל וּלְאַט לְאַט/ הוֹלֶכֶת הוֹ רוֹנִי/ ...כַּמָּה זְמָן נַמְשִׁיל לִגְדֹּל/ בְּתוֹךְ הַיָּם בְּלִי לֶאֱהֹב" (מתוך "נשארתי בים האהבה" בעמ' 7). הספר יצא לאור בסיועה של "יתד", אגודה לשיקום ילדי תסמונת דאון. http://www.yated.org.il/mamirim.aspx”

“חומר ספרותי משל סיגל הראל הועבר אליי באמצעות המו"ל של "כנה" דאז, אביתר נור. מגב העטיפה של הספר אני מצטט: "ספר שירים זה הוא פרי הביכורים של סיגל הראל, בת קיבוץ נגבה שנולדה עם תסמונת דאון, גברה על מגבלות וקשיים והוציאה לאור פרקי שירה אלה על אהבה ועצב, נפש והגות." החומר שכלל יצירות בשירה ובפרוזה, לא היה ערוך לספר. התחברתי מיד לקבוצת השירים הליריים הקצרים בתוכו והרגשתי שאלה שייכים לאותו הטון והנושא של אהבה צעירה או שאיפה לאהבה. גם טקסטים אחרים אהבתי, והותרתי בכל זאת את השירים החשים על געגוע כלפי האהבה. קולה הברור והחד של סיגל נגע לליבי וערכתי את השירים באהבה. קולה של ההשראה בשירים אלה נשמע למרחוק מכיוון שהוא עובר את הטלטלה שבין המודע לתת־מודע. גם מבעד לטריוויאלי, ניתן לזהות את קולה המיוחד של הטלטלה הזאת. את שם הספר, "להוציא את כל הגעגועים מן הכיסים", הצעתי מתוך שורת השיר של סיגל, וגם הוא מעיד על כוונת ההתערטלות שחשה הדוברת מבעד לשורותיה החשופות, כמו על אפשרות הזרימה הנובעת מתוך האוצר הגנוז. בשעה שהיא מוציאה את געגועיה מהכיסים, היא עוברת מבין ההשתנות של התודעה: "לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַגַּעְגּוּעִים מֵהַכִּיסִים/ ...הָרוּחַ מְבִיאָה דְמֻיּוֹת עַד אֵין סוֹף/ מְשַׁחְזֶרֶת דְּמֻיּוֹת שֶׁלֹּא קַיָּמוֹת/ תְּמוּנָה שְׁבוּרָה אַף לֹא תֻּרְכַּב/ גַּם אֲנִי יְכוֹלָה לְהִשָּׁבֵר פַּעַם." (מתוך השיר "געגועים" בעמוד 41). ציטוט נוסף מתוך זרימה קסומה של השירה הזאת: "אֲנִי פּוֹרַחַת/ בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט/ הַכָּחֹל וּלְאַט לְאַט/ הוֹלֶכֶת הוֹ רוֹנִי/ ...כַּמָּה זְמָן נַמְשִׁיל לִגְדֹּל/ בְּתוֹךְ הַיָּם בְּלִי לֶאֱהֹב" (מתוך "נשארתי בים האהבה" בעמ' 7). הספר יצא לאור בסיועה של "יתד", אגודה לשיקום ילדי תסמונת דאון. http://www.yated.org.il/mamirim.aspx”