ביקורת ספרותית על ריקוד האדמה מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

הריבאונד שלי...

גילוי נאות- אני חולה. מאוהבת. קרועה. משוחדת. מתה על הרוקי מורקמי.

סיימתי לקרוא את מלכים ג’ והייתי חייבת “ספר ריבאונד” אחריו, כי התנכ”י שאב ממני כל כך הרבה אנרגיות, שלא יכולתי להמשיך לקרוא כלום, או לפחות משהו רציני ועמוק. אז קראתי את ריקוד האדמה של הרוקי מורקמי. בשל הגילוי הנאות מקודם, ההמלצה שלי על הספר הזה תישמע וגם תהיה משוחדת, מן הסתם. יחד עם זאת, הוא שונה מהשאר שלו, אבל גם מאוד דומה. מאוד מורקמי כזה…

אנסה בקצרה - קודם כל זו אסופת סיפורים. סיפורים קצרים, שהחוט המקשר ביניהם הוא רעידת האדמה שהתרחשה בעיר קובֶה (Kobe) ב-1995 ושכולם קורים פחות או יותר על גבול הדמיון, ממש כמו סיפורי פנטזיה, או אצל אנשי שוליים, קרי אנשים אפורים שלא מסובבים אחריהם את הראש כשעוברים מולם ברחוב.

חלק מהסיפורים הזויים לגמרי, חלק מרתקים. בעצם לא, כולם מרתקים (אותי ריתקו לפחות). מה שהפריע לי בכל זאת הוא העובדה שהם קצרים… כיאה לסיפורים (קצרים, כאמור). אז כספר ריבאונד, זה היה לי מעולה. אני לא בטוחה שהייתי אומרת את זה בלי מקדם ההנחה הזה..

ובכל זאת, נדמה שאני עושה למושג קצת עוול. אין לי שום דבר נגד ריבאונדים. להיפך, היה לי בחור ריבאונד למשך שנה (כן, ריבאונד ארוך שכזה). אהבתי אותו בכל מאודי. הוא רק עשה לי טוב. באמת…

הממ… וחוץ מזה הוא (מורקמי) זוכה פרס ירושלים ל-2009.

ובקשר לריקוד האדמה- תקראו. ברור תקראו. זה ספר ריבאונד מעולה. יש מצב שיעשה גם לכם/ן רק טוב!

» ביקורות נוספות של hagintlv
» ביקורות נוספות על ריקוד האדמה