אני זקן, עייף וגלמוד (כלומר נשוי) וקשה לי לעלות לקומה 6 במדרגות (יש לנו מעלית, אני עושה את זה 5 פעמים ברצף בשביל הספורט, כל יום, כי אני מתעצל לעשות ג'וגינג), ואת חיי הקשים (שהם ממש כיף, אבל מה איכפת לי להתבכיין) אני אוהב לרפד בדברים מתוקים, ואחד מהם הוא הסרט 'וידויים של שופהוליק' שהוא פשוט בונבוניירה מופלאה.
אחרי כמה פעמים (בערך 10) שבהם ראיתי את הסרט פתאום נתקלתי בספר (בספרייה ציבורית, אני קמצן ובדרך כלל לא קונה ספרים) עליו מבוסס הסרט והייתי בהלם, בכלל לא ידעתי שהסרט מבוסס על ספר.
ובכן, הופתעתי לרעה - הסרט לא מבוסס על הספר בדייקנות, אבל גם הופתעתי לטובה - הספר חמוד לא פחות מהסרט, חמוד עד כדי כך שכאשר סיימתי אותו חזרתי להתחלה וקראתי אותו שוב, בשביל הכיף.
אז מה היה לנו שם? - בספר וגם בסרט - זאת בחורה שמכורה לקניות וזה סיפור המאבק ההירואי שלה בהתמכרות הזאת. טוב, למען הדיוק היא לא נלחמת בהתמכרות, היא נלחמת בתוצאות של ההתמכרות, ולשם כך היא משקרת, עושה שמיניות באוויר, מתרוצצת כמו מטורפת ובכלל עושה כל תרגיל אפשרי כדי להקדים את גל החובות לפני שהוא יתנפץ עליה ויטביע אותה, ואת כל זה היא עושה תוך כדי עוד קניות, התעללות בבוס שלה, פליטת שטויות שמתבררות כהברקות פיננסיות מעולות, ושקרים בהיקף מדהים (היא מתחזה לדוברת פינית, כלומר השפה של פינלנד, יא סוטים, לא מה שחשבתם - רגע, לעזאזל, אני לא זוכר אם זה בספר או בסרט).
אז אם קראתם בזמן האחרון דברים כמו 'התפסן בשדה השיפון' וספרים מדכאים כמוהו, ואתם חושבים שהתרבות שלנו דפוקה ומדכאת, קחו את הספר הזה ותעודדו קצת את עצמכם. אולי אין שם תובנות דרמטיות של סופרים פלצניים שמבקרים את החברה אבל בהחלט יש שם זריקת עידוד למי שחושב שגם אנשים שרוטים יכולים להיות מאושרים אם הם מגיעים בזמן הנכון למקום הנכון עם הכישרון הנכון, ולכל סיר יש מכסה, ובכלל שכדאי לבעוט להולדן בישבן ולהעיף אותו ואת הדיכאונות שלו יחד עם האווזים, או הברווזים, למי איכפת.