ביקורת ספרותית על רעידות אדמה קלות מאת ג'ניפר ויינר
ספר טוב

---

ספר די משעשע וקליל, המנסה להעביר לנו התנהלות יום-יומית בחייהן של שלוש חברות שהיכרותן החלה בסדנת יוגה לנשים בהיריון.
החברות הוכיחו את ה'קליק' שנוצר ביניהן כבר במהלך השיעור הראשון, כשאחת מהן הובהלה ע"י שתי חברותיה הטריות לחדר היולדות, עם צירים חזקים ותחופים, ובשעה שהאחות במחלקה הודיעה להן: "הגיע הזמן להיפרד," רק קרובי משפחה מקרבה ראשונה מורשים להיכנס לחדר הלידה, אלא אם כן קיבלתם אישור מראש."
"אנחנו אחיות שלה," אמרה קלי. האחות לטשה עיניים ופערה פה: שלוש נשים, שתיים לבנות, אחת שחורה, ושלושתן בהיריון.
"זו שנה מאד מיוחדת למשפחה שלנו," אמרה קלי בעליזות. גם אייאינדיי הצליחה לחייך במיטתה.
"נו, טוב, אני מניחה שאוכל לחרוג באופן חד-פעמי," אמרה האחות. "אבל שום טלפונים ניידים, שום ביפרים ושום אוכל."

לאחר לידתו של בנה ושל חברותיה הטריות, פורסת הסופרת את מבטה על החיים שלאחר הלידה, וכיצד בואו של תינוק הביתה משנה, באחת, סדרי בראשית.
ואכן, השינויים רבים, ולפעמים אף קשים מנשוא, בעיקר לאם הנשארת בבית, ויוצאת מדעתה (פיפי, קקי, אתם יודעים...), ולא פחות גם לאם היוצאת לעבודה, שעם שובה הביתה - ממשיכה לתפקד במשרה נוספת.
למצב ה"קל" הזה אין צורך בספר מבית מדרשה של ויינר. ספרי "התחזוקה של הזאטוטים", אני מניח, מתחרים די בהצלחה אפילו במבחר ספרי הבישול שעל המדפים...
ואולם, ויינר מוליכה אותנו לביתן של ארבע נשים (אחת נוספת הצטרפה כשחוותה "רעידת אדמה קלה" שהשפיעה על חייה), כשהיא מנסה לחשוף כמעט את כל בעיות היום-יום שבהן נתקלות משפחות שהתרחבו לפתע. החל במשפחות שנזקקות למדריכי תינוקות ומשתמשות בהן עבור כל דבר, כמו הנקה, תחליף חלב או הנקה, סוגי בכי, החתלה, יחסי מין עם הבעל, האם התינוק חייב לישון בעריסה או שעדיף במיטת בני הזוג ועוד, ועד לחיים שמחוץ לבית שבהם צריכים לעשות קניות (אשר לא תמיד נכנסות לתא הבד או הרשת שבתחתית עגלת הילד...), דרך משברים בחיים עם הבעל, האימא, ובעיקר עם החותנת, המנסה לחנך כיצד יש לנהוג בפעוט ולפעמים אף באיזה שם רצוי, וחובה, לבחור. משברים, שעם בואו של הכוכב החדש, העצימו ועלו אל פני השטח.

קטע משמעותי ויפה בספר הוא סיפורה של הסופרת על תדמית האישה אשר מצטיירת, או כך היא חושבת, בעיני הסביבה כאחת שמצליחה לשלב בין קריירה לגידול ילד...
זהו ספר חביב, שנכתב בהרבה הומור ונקרא בשטף. ולא, אין צורך לחפש כאן את ביאליק או שייקספיר - לא זו הנטייה ואף לא סגנונה המשעשע של ויינר, פשוט - כך יאה לה.
נהניתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על רעידות אדמה קלות