גבריאל סיים הוא בחור פיקח ואמיץ.
כבר די הרבה זמן שנמאס לו מכל מיני חוכמולוגים שמזיקים לחברה עם הרעיונות הטפשיים וחסרי האחריות שלהם, ובראש החוכמולוגים נמצאים האנרכיסטים שנואי נפשו.
איפה מוצאים אנרכיסט, ועוד מהזן הקיצוני? כמובן נואם בפארק לונדוני.
סיים שם פעמיו לפארק ומתעמת עם גרגורי, האנרכיסט הכשרוני שכוחו המכשף בפיו.
מכאן מתחילה העלילה לצבור תאוצה בקצב מסחרר.
מזימות, ריגול וריגול נגדי, הטעיות, הזיות, אלימות קיצונית מרומזת (ולא מתממשת), מרדפים מוטרפים לחלוטין - וכל זה בספר שנכתב ב-1908.

מה צ'סטרטון ניסה לעשות כאן? לא לגמרי ברור לי.
האם זהו רומן פילוסופי-אידאולוגי? האמירות המוחצות נגד האנרכיזם ונגד תפיסות אקדמיות מסוכנות ואוויליות מעידות שכן. ניכר כי הביקורת נחצבה מקירות לבו של הסופר.
אבל זה לא מכסה את שלל האלמנטים הספרותיים המהנים והמפתיעים שיש בספר.
הספר הזה הוא כיף גדול וייחודי.
יש בו רמיזות דתיות (נוצריות כמובן) חזקות, יש בו הברקות הגותיות, ויש בו תנופה מקורית אמיתית וכיפית לקריאה.
אם מישהו הצליח / יצליח להבין לאשורו את סיום הספר שהותיר אותי תוהה ותמה - אנא צור קשר בהקדם. (:

לשון הספר עשירה וחיה מאד, יוצאת מהדפים מרוב חיוניות. הישג.
כל הכבוד גם למתרגם משה דור על עבודתו המצוינת.

מומלץ ביותר.

עליסה בארץ הפלאות, גרסת הבלש. ספר אידיוטי, במובן הטוב של המילה.
ספר מתח פילוסופי, לא מאד מותח, אבל כן מרתק. את החצי השני של הספר קראתי ללא הפסקה.
הרעיונות הפילוסופיים בספר נוגעים בעיקר לתפיסה של סדר מול כאוס, למציאות כפי שאנו תופסים אותה מול המציאות כפי שהיא נתפסת על ידי אחרים. אבל אלו הם בסך הכל הרעיונות שאני הצלחתי להבין, אני מניח שיש פה רעיונות קצת יותר מורכבים שפספסתי.
אני תוהה מה גרם לפרץ היצירתיות באנגליה של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. סופרים כה רבים שמתעסקים בשעשועים לוגיים, במשחקי איגיון וכן הלאה. מה שבולט מאד בספר הזה זה החיבה הגדולה למין הגברי וההעדר הכמעט מוחלט של המין הנשי. נדיר לפגוש סופר שמשקיע כל כך הרבה בתיאור יופיים או כיעורם החיצוני של גברים, מה שעורר בי כמה מחשבות לגבי צ'סטרטון, שאותן מוטב שאשמור לעצמי.
הפתיחה של הספר היא קצת מתעתעת. יש איזה משורר אנרכיסט שמציג את רעיונותיו הפרועים על הסדר בחברה. די מהר הספר לוקח תפנית הרבה יותר קלילה ומשעשעת, וזוהי בגדול רוח הספר, שנשמרת כמעט לכל אורכו. גיבור הספר, המשורר גבריאל סיים, הוא צעיר חסר ניסיון, אך עם זאת בעל השקפות מאד מגובשות על העולם, מה שהופך את הסיפור למעין רומן חניכה, שבו סיים נאלץ להתעמת עם פחדיו ועם השקפותיו, במסע שהזכיר לי בקטעים אחדים את הקוסם מארץ עוץ ובאחרים את עליסה בארץ הפלאות.
נהניתי מאד לקרוא.

מהו דמיון? מהי המציאות? שום דבר לא ברור בספר הנהדר הזה:
גבריאל סיים, משורר ופילוסוף, חודר אל תוככי מועצת האנרכיסטים העולמית, כחלק מכוח משטרתי המורכב מפילוסופים ומשוררים ואנשי רוח, מתוך הטענה הרווחת אז בבריטניה (וגם די נכונה בעיניי), כי אנרכיזם אמיתי ואלים יגיע מאנשי הרוח והמעמד הגבוה, ולאו-דווקא מתוך מעמד האיכרים.

מהרגע שצולחים את הפרק הראשון הלא-ברור, הכולל ברובו תיאור של פארק סאפרון, ושיחה ארוכה בין סיים לגרגורי על איך גיבור הסיפור תופס את האנרכיזם של בן-שיחו (מאוד מזכיר, שוב, בעיניי, את איך שמתנהלים השיח האינטרנטי בשנים האחרונות, בעיקר על דפי הפייסבוק), מתחילה העלילה להתפתל, והקורא יישאב למסע הזוי שבו על כל צעד ושאל ישאל את עצמו האם מדובר בחלום או במציאות מסויטת שבה הרע יכול להיות הטוב, והטוב יכול להיות יותר גרוע.

בעל חיים עצום משתולל ברחובות, קרבות ירי וחרבות מתנופפות, גברים בעלי מראה כעור בשם "גוגול" או הפרופסור הכפוף והאיטי (ההשקעה של צ'סטרטון בפירוט מראם של הרעים מפליאה בעיניי), נשף תחפושות, דו-שיח בתיפוף אצבעות, ומעל הכל, אדם מסתורי כבד גוף, בעל פנים ענקיות עוד יותר, וגיבור עם לב אנרכיסטי, אבל עם מוח של שומר חוק, כל אלה מצפים למי שיחליט לקרוא את הספר הנהדר הזה.

*הערה: אני ממליץ מאוד על המקור בשפה האנגלית, השפה המליצית והפילוסופיה של צ'סטרטון הן תמיד מהנות לקריאה בשפת המקור, אך גם בתרגום

גרוטסקה משעשעת ומחרידה לפרקים , מדיפה ניחוח אגדי וסיוטי, רוויה בהומור בגוון בריטי לא מזיק , וברמזנות פוליטית מוקצפת

ספר ממש טוב. צריך לצלוח את הפרק הראשון שהוא קצת משונה ולא ברור, וגם הפרק האחרון נראה שנכתב אחרי שימוש מוגזם בסמי הזייה, אבל האמצע פשוט נפלא. סיפור מאוד דינמי ומסעיר שקל להיכנס ולהיבלע בתוכו.
כמות התהפוכות היא כל-כך גדולה, כך שגם אם באיזשהו שלב מהלך האירועים נראה לי צפוי וחשבתי שאני מבין מה הולך לקרות, פתאום הכותב הצליח להפתיע אותי מחדש והשאיר אותי מחייך לעצמי.
אהבתי גם את הסגנון הציורי של צ'סטרטון והתיאורים הפתלתלים שלו, ובמיוחד את הדיאלוגים שכל אחד מהם הוא מקור מחודש של עונג. השפה המופיעה בספר גם היא מאוד עשירה ויפה, כך שלפעמים ממש נפעמתי מלהטוטי הלשון שהוא מפגין.
ספר שהוא הנאה גדולה ומומלץ מכל הלב.

גבריאל סיים, בלש שהפך למשורר או שמא משורר שהפך לבלש הוא גיבור הרומן האנטי-אנרכיסטי הזה, "מאחר שהיה מוקף עוד מינקות בכל סוג של התקוממות שאפשר להעלות על הדעת, היה גבריאל מוכרח להתמרד למען משהו, ולכן מרד למען הדבר היחיד שעוד נותר - השפיות. אבל דם הקנאים שזרם בעורקיו די היה בו כדי לשוות אפילו למחאתו בעד השכל הישר צביון פראי הגובל בחוסר היגיון".
רומן מתח פילוסופי (רמז - המתח הוא לא הצד החזק של הסיפור, בעיני לפחות), המתרחש בעולם שהוא ספק חלום ספק הזיה, שכתב ג.ק. צ'סטרטון שהיה אחד מהכותבים הפוריים של אנגליה של ראשית המאה העשרים. חויה מעניינת והזויה, עם סוף שלא פשוט לעכל.

"האיש שהיה יום חמישי" הא ספר גאוני ברעיון שלו ובאופן הצגת הדברים דרך העלילה שמתפתחת עם כל דף שעובר. הספר משאיר אותך מתוח, מסקרן וצמא למידע לאורך הדרך. אני אומר זאת כך, בתחילתו תמצא את עצמך כקורא אבוד ואולי תמוה בשאלה האם הספר יגרום לך באמת להרגיש חלק ממנו, אך לא יעבור זמן רב וכבר תמצא את עצמך כאחד מחברי העלילה בלב ליבו של מסע בריחה ומרדף מרתק.
הסיפור טומן בחובו המון פילוסופיה, התרגום לספר מעולה ואינו שונה במאומה מהמקור.
אז גם אם אינך "אנרכיסט" אתה ראוי לקרוא את הספר...
תהנו

למרות שלא הבנתי הרבה יותר מאשר הוויכוח בין חוק וסדר(שכולל גם את הדת) ובין אנרכיה, מה גם שבסוף הספר הנושא כאילו מתמוסס. ולמרות שהנושא לא ממש מעניין , בכל זאת הייתי מרותקת לטקסט ההזוי ,הפנטסטי, כאילו נכתב מתוך חלום או בהשראת סמים. משהו פסיכדלי. נכון מה שכתב אמיר בביקורתו, אין כלל נשים בספר הזה מה שהופך אותו לעוד יותר מנותק ממציאות של חיים אמתיים. משום כך הספר הזה מהווה אתנחתא מצוינת בין ספרים העוסקים בחיים על כל בעיותיהם הדילמות ומערכות יחסים שמותירים אותי עם קשיי מעבר לספר חדש לפעמים.