בגובה העינייםדני חלוץ0בניגוד למפקדים אחרים במלחמת לבנון השנייה, שכתבו זיכרונותיהם, הרי ודן חלוץ מציין כבר בתחילת הספר את שגיאותיו במהלך המלחמה ולפניה. אין ספק בספרו הרמטכ"ל לוקח אחריות מלאה ומקצועית על האירועים והתהליכים השגויים של מלחמת לבנון השנייה. אולם, הספר כולו יהיר ואינו מדבר "בגובה העניים", למרות שדן חלוץ רוצה וכותב כי הוא אינו אדם יהיר והינו אחד העם בין השורות מתברר אחרת. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בהעצמת חיל האוויר, הכוחות המיוחדים של צה"ל ומבצעי העומק המיוחדים ככאלה היכולים לשנות את פני המערכה. בכל עת שמוזכרים בספר כוחות אחרים של צה"ל ובייחוד הכוחות הממוכנים - שריון, ארטילריה - הם נתקלים בהערת אגב של בוז: "תרומתם למלחמה שולית","אין בכוחם להשפיע על המערכה". כאדם ששירת בגאווה בחיל ממוכן, כולל בזמן מלחמת לבנון השניה,אני סבור כי השפענו על המלחמה מאוד. וכמוני סבורים רבים נוספים. גאוותו של חלוץ כה ברורה וכה טמועה בו עד כי הוא לא מבחין בה. מי שמדבר כל העת רק על חיל אוויר וכוחות מיוחדים - הינו מורם מעם. לא הייתי קורא לספר בגובה העיניים. מעבר לכך, הספר לא מחדש דבר אודות מלחמת לבנון השנייה. בנוסף, כמי ששרת בחיל שדה מתברר מהספר שחיי טיסי חיל האוויר אינם כה קשים - חלוץ מתלונן על שנתיים שהיה מגיע הביתה בלילות. בחילות השדה כל הזמן מגיעים הביתה פעם בשבועיים. ספר חלש.
ספר חוכמת הינשוףאיאן ג`ילברט1הספר מציג 7 "טיפים" לחיים כסיפור של ינשוף זקן לבנו הינשוף הצעיר: אני לא רוצה להציג את כל הטיפים אבל המרכזיים שבהם הוא הגדרת העצמי, גיבוש ראיה רחבה וממנה ירידה לפרטים הקטנים. לא מצאתי בספר חידוש רב או איזו הארה מיוחדת, אולם ייחודו וגאונתו היא בדרך הצגת הנושא והדברים. קריאתו אינו עולה על כשעה ואת שבעת "הטיפים" ניתן לזכור בקלות. עיקר העשייה לאחר הקריאה היא לבחון את עצמך אל מול הטיפים ולנסות להשתמש בהם, במידה ואכן את \ אתה רוצה לאמצם. ממליץ.
איש מבוקש מאודג'ון לה-קארה1ספר בינוני של לה קארה - כמובן יחסית לספריו הגדולים: המרגל שחזר מן הכפור וכל אנשי סמיילי.
כל אנשי סמייליג'ון לה-קארה2ספר מדהים! אני לא בטוח שחובה לקרוא את כל טרילוגיית סמיילי של לה קארה אבל את הספר הזה חובה לקרוא! מדהים איך המחבר מצליח לטוות את התמונה הגדולה של עולם הריגול במקביל לציון אלפי פרטים קטנים כך שהקורא מגבש את עמדתו מחיבור עצמאי של הפרטים הקטנים לתמונה הגדולה וכן מסיפור המסגרת בפני עצמו. הכתיבה המקבילה על הפרט והכלל והחיבור שנעשה בידי הקורא מאפשרים להיכנס לתוך העלילה ולרצות בהצלחתו של ג'ורג' כמו גם בנפילתו, בחמלה, של קארלה.
המגש והכסףעפר שלח0ספר טוב, מציג תפיסה שונה על צה"ל. יש לזכור שהספר נכתב טרם מלחמת לבנון השניה ומבצע עופרת יצוקה כך שצריך לבחון מסקנותיו שנית. אולי סימניה תציע לעפר שלח לכתוב כרך ב' ?
התנגשות הציביליזציותסמואל הנטינגטון0הנטינגטון הצליח לחזות את העתיד - דבריו על סדרי העולם "החדש", עליית כוחן של מדינות כגון סין ויפאן, היווצרות עולם רב קוטבי, הימצאות גושי מדינות - כל גוש בהנהגת מדינת ליבה - הרי וכל אלא מתרחשים היום. לראיה חוסר היכולת של ארה"ב ליצור קואלציה כנגד איראן וכך זו האחרונה ממשיכה לקבל אספקה מסין ורוסיה. ספר חובה לכל מי שרוצה להבין קצת יותר לעומק את הדיפלומטיה הבינ"ל.
הנסיך [מהדורת 2003]ניקולו מקיאוולי1ספר עמוק מאוד. בתום קריאתו המונח מקיאווליזם ברור - דרוך על כל מי שצריך על מנת שתשיג מבוקשך. כמובן שהוא עמוק מזה. יש לי סיכום בקובץ WORD של הספר לכל המעוניין.
המפתח מח'רבת סעדיםגלילה רון-פדר-עמית0הספר הראשון ובין הטובים בסדרה. לדעתי, סדרת כסח {כוח סיירות חוקר} היא הסדרה הטובה ביותר שנכתבה על ידי גלילה רון פדר. הסדרה יוצרת אצל הילד - תלמיד הקורא את הרצון להזדהות עם שאול ושגית להידמות אליהם: לבצע טיולים וסיורים בארץ, להביט במפות טופוגרפיות וללמדן, לחקור לשאול שאלות, להיות "הטובים" ולתפוס את "הרעים". סדרה מאלפת! ממליץ בחום!
החרס מתל ערדגלילה רון-פדר-עמית1לדעתי, סידרת כסח {כוח סיירות חוקר} היא סדרה מאלפת לילדים. מלמדת אהבת הארץ, עזרה לזולת, הרתפקנות ועוד. מומלץ בחום!
מלחמת יום כיפור אלי זעירא7אלי זעירא היה ראש אמ"ן יהיר וחסר סובלנות, בתקופה של לפני מלחמת יום כיפור הוא אסר על כפופיו להשמיע הערכות שונות לדעתו (ודעתו היתה- סבירות נמוכה למלחמה) וועדת אגרנט בהתאם לכך החליטה להדיח אותו מתפקידו, ובצדק. הבעייה היחידה היא, שאמ"ן לא היה אחראי למצבו של צה"ל בשישה לאוקטובר 1973, וכשאני אומר מצב- אני לא מתכוון לשאלה האם היתה הפתעה או לא. בשוך הקרבות, נתקבעה הדעה שלפיה חוץ מההפתעה בהתחלה- הכל עבד יופי, ולכן אין כאן מחדל של הצבא, אלא של אמ"ן בלבד. הבעייה היא שזה לא מה שקרה במציאות. די שנזכיר את הנקודות הבאות- 1) חיל האוויר- חיל האוויר דרש לפני המלחמה לקבל 48 שעות להשמיד את סוללות הטילים, במקביל- המטכ"ל ציפה ממנו לתמוך בסדיר ב-48-72 שעות הראשונות למלחמה, עד שיגוייסו מילואים, ואף אחד במטכ"ל לא שם לב לסתירה הזו!!! 2) חזית הצפון- בפתיחת המלחמה היו ברמת הגולן קרוב ל-100 אחוז ממה שתוכנת פיקוד צפון להגנה על רמת הגולן קבעה, מכאן ואילך היה כאן ניהול קרב שגוי של הפיקוד (אי הכנת עתודה פיקודית), למזלה של מדינת ישראל, המילואים התחילו להגיע לגולן עוד באותו יום (מה שלא היה צפוי לפי תוכניות צה"ל). 3) חזית הדרום- למרות שהיה ידוע מראש שלחי"ר המצרי יש טילי נ"ט, צהל לא נערך למלחמה בחי"ר חמוש. אלא חזרה למלחמה כמו ב-1967 של שריון בשריון. כאשר 80,000 חיילים מצרים חמושים בסאגרים חצו את התעלה, לא היתה לצבא תשובה לזה. חשוב להבין- זה לא משהו שמתקנים ביום או שבוע, זה מאלץ להפיק לקחים מתקריות קודמות (שהיו), לבנות תורת לחימה חדשה ולאמן את כל האוגדות הרלוונטיות לפיה. כל הכשלים האלה- לא היו קשורים לשאלה מה אמ"ן אמר או לא. זעירא מתקומם על נסיונו של משה דיין לחמוק מאשמה בועדת אגרנט בטיעון של "אני לא המומחה לנושא", ועל העובדה שאגרנט אכן טייחה את העובדה שהסיבה היחידה שדיין היה שר ביטחון שש שנים לפני המלחמה נבעה מכך שהוא נחשב ל"מר ביטחון"- בטיעון שהיא לא עוסקת בדיין ספציפית, אלא בשר ביטחון וירטואלי כלשהו, וקבעה שלא היה סיבה לצפות ממנו לנהוג אחרת. מיותר להזכיר שהעם היושב בציון לא קיבל את המסקנות המגוחכות האלה ושלח את דיין לכל הרוחות, כמה שנים לאחר מכן ועדת כהן לא היססה לשלוח שר ביטחון ו"מר ביטחון" אחר על הרבה פחות ממה שדיין עשה. לסיכום- הספר מומלץ ביותר, גם מי שכועס ורותח על זעירא ויהירותו- לא הוא אשם בתפקוד הקלוקל של צה"ל במלחמה, באלפי ההרוגים, אלא היוהרה שהשתלטה על הצבא אחרי 1967, והתחושה שהערבים תמיד יילחמו כמו ב-1967.