הקמעמארק קורזם2הקמע מאת מארק קורזם ספר חובה !!!!!!מבוך של זכרונות אודות ילד יהודי שנמלט לבדו כשיחידה נאצית פשטה על הכפר, ברח ליערות שם גילתה אותו כיתת חיילי אס אס לטבים והפכו אותו לקמע שלהם במשך המלחמה העניקו לו מדי צבא והוא הצליח לשרוד את המלחמה האיומה ולהפנים את יהדותו.... רק בגיל שישים מספר לבנו ההמום את עברו ויחד חוזרים לחקור את עברו המזעזע...אי אפשר להניח את הספר לשניה (גם לא לשבריר שניה)
בית הקופיםואנסה וודס0חמישה כוכבים לספר כל כך יפה ..... מעקב אחרי קופים בקוסטה ריקה,מעלות השחר עד השקיעה..מרתק עד כמה הקופים דומים לאדם או אולי האדם דומה לקוף..תקראו ותחליטו....
בזה הביתאורנה לנדאו1קראתי את הספר ולא יכולתי להניחו מהיד...ההתמודדות של אם עם בנה השונה כל כך מאחיו הבכור ...וההשוואות בניהם... בן אחד היא מעודדת ואוהבת וגאה בכל השגיו כשהשני נרמס תחת לשונה החריפה...עד לאובדן שליטה מובהק והשלכת חפץ שפוגע בעיינה ובנפשה.. בצורה כל כך אמינה ומדוייקת כותבת לנדאו את סיפרה בזה הבית..ואני ממליצה בחום..
סטונרג'ון ויליאמס2ספר יפהיפה.... זורם קולח כייף לקרוא אותו בלי הרבה התחכמויות.. ספר של פעם... כמו שאומרים על משהו כשמתגעגעים לטעם האמיתי....
יונים בטרפלגרסמי מיכאל4סמי מיכאל סופר אהוב עליי במיוחד,יודע להכנס ללב האדם.. בעדינות,בלי לפגוע בשום עם מתאר את זאב שחונך בישראל למשפחה ניצולת שואה,נושא ערכים טוב לב ונאמנות, ומצד השני את המשפחה הפלשתנאית החמה הסובלת הפצועה..אנו רואים וקוראים על המצב הקשה הזה שאין בו שום תיקווה לגישור מידי יום בתיקשורת והספר חותם בסוף מר....לאורך כל הספר פחדתי שהגיבור ישנה את עורו ויבגוד במאמציו יחזור למשפחתו, מולידו...אך השכיל המחבר לסיים באלגנטיות עצובה את הסיפור.....
חשד לשיטיוןמאיה ערד0כתבתי בפורום ביקורת לספר אחרי שקראתי כמעט ממחציתו... בהתחלה מאד מאד השתעממתי, כמה חופרת הדמות המרכזית, ודי, מספיק יש כאלה בסביבתנו הבורגנית....אך לאט לאט בצורה משכנעת לחלוטין מצליחה הסופרת לגעת בנקודות רגישות אנושיות שבהחלט גורמות לנו לחבב אותה ...לקרוא ולא לפספס...
ג'ירפה לא עפהרינה פרנק מיטרני1סליחה על הביקורת הקשה פשוט ביזבוז זמן, רציתי ספר קליל אחרי שקראתי לבד בברלין, ובהחלט אהבתי את סיפרה המצחיק שנון כל בית צריך מרפסת מהרתי לקנות את גירפה לא עפה קראתי את כל הספר והתבעסתי קשות
עד שיום אחדשמי זרחין2מאד מזכיר לי את אותו שלומי מככוכבים של שלומי פלוס הדקדוק הפנימי של גרוסמן, הדמויות התערבבו לי בראש משני הסרטים הגדולים....
נשיקה צרפתיתאורית הראל8בין הדכדוך מהספר של שטפן צוויג לדכדוך הנוכחי מהספר של אילנה ברנשטיין לקחתי אתנחתא לקריאה קלה של ספרות מתח מקומית. יש משהו בספרי מתח ובילוש שאני מאוד אוהבת, ובמיוחד במיוחד את המקומיים, שגם אם העלילה לא מהודקת, וגם אם התעלומה לא מחודדת, יש בהם איזו זווית ראיה על המציאות המקומית העכשווית, מעין מראה תרבותית שחושפת רבדים שונים בחברה. הכריכה של הספר הזה לא מרשימה וממקמת אותו סביב איזה רומן זול, ובאמת שאין בו איזה עושר לשוני או רבדים עמוקים ותגליות מפתיעות במיוחד, אבל הקריאה בו זורמת בקלילות ובנעימות, ויש בו גם הומור ושנינויות מדי פעם, והוא כן חושף איזה פן של ישראליות שקל לי להנות ממנה, ואולי במיוחד מכיוון שהגיבורה היא אישה, ובסופו של דבר גם לא פראיירית, עם ניצוץ של שובבות ושמחת חיים על אף הנסיבות הטרגיות שמתרחשות בספר. בקיצור אתנחתא ראויה כהלכתה! הספר קיבל גם תוספת קרדיט מיוחד כיוון שהגיבורה עובדת בחנות ספרים (: "הוגת רעיון הנסיעה הזו היתה אפי. היא אמרה שאי אפשר להמשיך ככה, ואם אני בוכה גם משאלות כמו "מה השעה", זו כבר ממש הדקה האחרונה לעשות משהו בנידון. אצל אפי "משהו" זה תמיד איזו בריחה קטנה מהבית. כשניסיתי להסביר לה שאני לא יכולה לנטוש את לאה לבד בחנות הספרים, כי בין כה וכה נעדרתי לא מעט בחודשים האחרונים בגלל ענייני הגירושים, וגם כשהייתי לא במיטבי, אפי אמרה שהחנות - וגם לאה - יסתדרו טוב מאוד בלעדי לעשרה ימים, ואם אני אחזור עם כל הברגים בראש מהודקים כמו שצריך, אז בכלל עדיף. וכשאמרתי שנסיעה היא לא פתרון, כי הכאב והמחשבות הולכים ביחד עם הראש, בין אם הוא בפריס או בתל אביב, אפי אמרה שאם זה ככה - אז וודאי שעדיף להתבאס בפריס, ועוד על חשבון אבא שלי." (עמ' 13)
נשיקה צרפתיתאורית הראל1ספר חמוד, ציפיתי לרומן אבל זה יותר ספר מתח לדעתי... לא ספר שישאר לי בזכרון לאורך זמן אבל נחמד לקריאה למי שלא בא לו ספר ארוך וכבד. יש הפתעות בסוף(-: