נכון, "יומני הסודי ביותר" הוא לא ספר עמוק. הוא לא מרגש, לא מטלטל, לא מותיר רושם. אבל בכנות: למי אכפת?
הספר הזה (וכך גם כל הבאים אחריו בסדרה) מספק 45 דקות של צחוק, ואם לא זה- לפחות חיוך על שפתיים.
זה ספר כיפי וקליל, שמומלץ לקרוא כשרוצים לצחוק קצת, להשתחרר ולנקות את הראש. מה גם שבכל אחת מאיתנו, ולו בבת הקודרת/בוגרת/חכמה/צינית ביותר, יש ג'יימי קלי קטנה שמחכה לפרוץ החוצה.
עוד דבר: ציורים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. הדבר המדהים הוא, שמתי שאני מציירת ואין לי כוח להשקיע- הציורים שלי יוצאים בדיוק כמו אלה של ג'ים בנטון! אולי זה היה עוד גורם בהזדהות שלי עם הספר.
סה"כ ספר קליל וטיפשי אבל עושה טוב על הנשמה. הוציא אותי מדיכאון כמה וכמה פעמים...(:

ספר וסדרה ללא רמה, השפה על הפנים, שיעמם אותי עד מוות. היה קשה לי להתחבר לעלילה ולא נהינתי בכלל מקריאת הספר. אני טיפוס שאוהב רק ספרים ברמה גבוהה, מיוחדים, קלאסיקות, ספרי מופת. מי שזה לא הסגנון שלו, יאללה, תנסו. ומי שמסכים איתי - אל תחשבו אפילו לנסות את הסדרה. אין בזה שום טעם.

הספר הזה מאוד נחמד ומשעשע. יש לי רגעים שכיף לי לקרוא אותו ויש לי רגעים שאין לי כוח לשים לב אליו.

אם אני חוזרת מעוצבנת הביתה אז לפעמים אני הולכת לחדר, מתחילה לקרוא אותו וחוזרת מהחדר עם חיוך על הפנים ♥.
הרבה פעמים אני קוראת אותו לפני השינה ובבוקר אני תמיד עם מצב רוח טוב.

בתור נערה שקראה את הספר אני יכולה רק לומר שזה אחד הספרים הכיפים XD אני ממליצה לכל מי שאוהב\ת לקרוא יומנים או סתם להנות מספרים לקרוא את זה!

ספר מצחיק ביותר.
אני מוכנה להוריד את הכובע בפני מלך הסדרה. רק להכיר את הדמויות (ואת כלב הביגל הרצחני בפרט) גרם לי להימאס מהצחוק של עצמי, למרות שאח שלי לא רגיל לקרוא ספרים כאלה הקראתי לו רק תמונה אחת (למרות שאני לא זוכרת איזו) ואחרי זה הוא ישב איתי בערך חצי שעה על כל שאר התמונות בספר שמצחיק מכל בחינה.
הבדיחות לא מבוססות על בדיחות שחבר שלך יכול לספר לך, וזה טוב שהסופר ישב וחשב על כל בדיחה ובדיחה. ומהניסיון שלי לחשוב על בדיחות לספר, תאמינו לי -זה לא קל- אני יכולה לומר חד משמעית שיותר קל לכתוב בדיחות שמדובר מנקודת מבט שלך, אבל יותר קשה לגרום לדמויות האחרות לומר או לעשות דברים מצחיקים.
הדמות של החברה-הביריונית-הכי-טובה גרמה לי לחשוב איך אני הייתי מסתדרת עם ילדה כזאת ולמה ג'יימי בכלל מסתובבת איתה. למרות כל השאלות שלי הספר גרם לי לצחוק ולפעמים גם לבכות מצחוק.
ג'יימי היא ילדה תמימה בדרך מסויימת, אני זוכרת שהיא כתבה "זה היה הצבע הראשון בחנות הרביעית שחיפשתי בה".
הדמויות בעלות אופי, ולמזלינו הן לא שטוחות ורדודות אחרת לא היה נוצר ספר כל כך מדהים! אי אפשר לשכוח את הספר המוביל שסחף אותי אל תוך הסדרה .

למה אני קוראת את הספרים האלה? למה אני ממשיכה לעשות את זה? אני מנסה להיתאפק אבל הספר השני שם.... לא!.. אני חייבת להיות חזקה!! הצילו!!

טוב, אני מודה נכנעתי! אתם בטח חושבים שאני פסיכית (מה שנכון חלקית) אבל אני פשוט לא יכולה להיתנתק מהסדרה הזאת! איך אפשר לא להיתפקע מצחוק על הבישולים של אמא של ג'ימי? איך אפשר לא להיגעל מכלב המסריח שטינקר? איך אפשר לא להילחץ מאיזבלה?
אז אם הכול כול כך טוב למה אני לא רציתי להמשיך? טוב אז ככה, הכול התחיל ביומנו של חנון. קניתי אותו (מהכסף שליי...) וקראתי אותו. ומאז נשבעתי שאני לא חוזרת לספרים האלה ולחוש הומור בגרוש שלהם. אבל מה לעשות? איך שקראתי את הספר הראשון היתמכרתי (זו ביקורת כללית לכול הסדרה אם לא הבנתם).

כול ספר מציג כרייסיס אחר שג'יימי ואיזבלה ביחד או ג'יימי נגד איזבלה צריכות לפתור. בנטון לוקח סיכון לא קטן. לא קל להצליח לכתוב עלילה מוצלחת על בני הנוער האמריקאים (אררר...) אבל הוא פגע בול.


מומלץ לאנשים שמחפשים משהו יותר קליל לקריאה.

הספר מצחיק ושנון וכיף לקרוא אותו כל הזמן. יומני הסודי ביותר הוא מהספרים שאף פעם לא נמאס לקרוא, הוא קליל, זורם וכיפי ומעלה חיוך על הפנים תוך כדי הצגת הבעיות שלפעמים אנחנו עצמנו עוברים ביום יום.
מומלץ בחום לכולם ♥

אני נהנתי!
העלילה מצחיקה וטפשית,
והכתיבה קלילה וזורמת בלי כל מיני משפטים 'שנונים' מהסוג המעצבן,
ממולץ בחום!

זה ספר נחמד מאוד אבל באמת שאין לו מטרה.
מצחיק , מעניין ומקורי.